המלחמה על האקדמיה מהדורת 2008
ושוב, ערב פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטאות, מתלהטת המלחמה המוכרת. החמצן נגמר לנו, מזהירים ראשי האוניברסיטאות: ההוצאות גדלות בגלל הצמיחה בשכר המרצים, שעליו חתם האוצר; ההכנסות מתרומות ומקרנות המחקר מצטמקות, בגלל המשבר הפיננסי - אבל האוצר מתנגד לכיסוי גירעונות, ומתעקש לנהל את האקדמיה
480 מליון שקל. זוהי תוספת התקציב שדורש ועד ראשי האוניברסיטאות ממשרד האוצר כתנאי לפתיחת שנת הלימודים. בשיחות עם "כלכליסט" אתמול חזרו הנשיאים והדגישו ששנת הלימודים תושבת, אם לא יזוז האוצר מעמדתו.
מלבד היקף הכספים, בין האוניברסיטאות לאוצר מחלוקת עמוקה יותר בעניין אופן השימוש בכספים הללו. באוצר מראים נכונות להעביר כספים, אבל עומד על כך שאלו יהיו "צבועים" - כלומר יוקדשו למטרות מוגדרות מראש, שיסוכמו עם האוצר. המטרות הללו, דורשים באוצר, לא יהיו מימון גירעונות וצרכים שוטפים, אלא רק נושאים שהומלצו בדו"ח ועדת שוחט מ־2007, ובהם שיפור תשתיות המחקר ועידוד קליטת מדענים.
הדרישה הזו, טוענים ראשי האוניברסיטאות, היא פגיעה אנושה בעצמאות ההשכלה הגבוהה ובחופש המחשבה האקדמי. לדבריהם, הם זקוקים לכסף בדחיפות וללא הגבלת שימוש, לאור מצבן החמור של האוניברסיטאות - הן מכיוון שהקיצוצים שנעשו בשבע השנים האחרונות חתכו בבשר החי, ופגעו באיכות ההוראה והמחקר, והן בגלל המשבר הפיננסי הגלובלי, שצמצם באופן ניכר את זרם התשואות והתרומות מחו"ל.
המשבר הפיננסי פגע בהכנסות
"הוצאות האוניברסיטאות יגדלו השנה, בגלל הסכמי השכר עם המרצים", הסביר ל"כלכליסט" נשיא אוניברסיטת חיפה, אהרון בן־זאב. "האוצר אומר שהוא לא רוצה לתת את הכסף לתוספת שכר המרצים, אבל אנחנו לא העלינו את שכר הסגל - זה האוצר שחתם על ההסכם הקיבוצי איתם. אנחנו רק מעבירים את הכסף".
מול שורת ההוצאות הגדלה, ניצבות הכנסות שהולכות ומצטמקות. "חלק גדול מהמחקרים האקדמיים מומנו בידי בקרנות מחקר", מסביר נשיא אוניברסיטת בר־אילן, משה קוה. "כיוון שהמשבר העולמי יצר הפסדים גדולים לקרנות, אוניברסיטאות המחקר הפסידו מאות מיליונים - ובשל המשבר הפיננסי העולמי, גם זרם התרומות יקטן.
"כיוון שבשנת הלימודים הבאה אמורה להיות עוד ירידה, השנה הזו היא קריטית", מוסיפה נשיאת אוניברסיטת בן־גוריון, רבקה כרמי. "ועדת שוחט המליצה על תוספת של 2.4 מיליארד שקל במשך חמש שנים. לטובת 2009 אנחנו דורשים חמישית מהסכום, 480 מליון שקל, אבל נוכח המצוקה אי אפשר שהם יהיו צבועים. הדרישה לכספים צבועים יוצרת פערים עצומים במשא ומתן, הרבה מעבר ל־20–30 מיליון שהאוצר מדבר עליהם. חלק גדול מהסכום שהאוצר רוצה לתת הוא העברה מכיס לכיס; למשל לקחת את תקציב הביטוח הקיים, 100 מיליון שקל, ולהפוך אותו לייעוד שוטף.
"עם הסכומים שהם מוכנים להעביר אנחנו לא מסוגלים לעשות כלום לטובת הסטודנטים, כמו שיפוץ מעבדות וכיתות או תוספת ספריות ומתרגלים. על פי הדרישה שלהם, אין צורך בנשיאי אוניברסיטאות: אתה יכול לשים במקום ילד בכיתה אל"ף, להסתכל על הרשימה של האוצר ולהגיד 'זה לפה וזה לשם'".
"אין מה לאכול, ובאוצר רוצים שנחליף למצעים חדשים"
"ברור שאנחנו רוצים לקדם פרויקטים ומחקרים כמו שהאוצר דורש, אבל עוד אין לנו את הבסיס", מסביר בן זאב. "האוצר דורש עוד מחקרים, אבל לא נותן כספים לתשתיות מחקר ולתקן את הדברים שנפגעו בעקבות הקיצוצים של השנים האחרונות. אין לנו מה לאכול, ובאוצר רוצים שנחליף למצעים חדשים. סדר העדיפות שלהם מעוות.
"ההתעקשות לקבוע לאן ילכו הכספים היא לא מציאותית: האוניברסיטאות הן גוף ציבורי, ואין בהן בעיה של שקיפות - יש ועדות ביקורת, והנתונים מועברים למועצה להשכלה גבוהה ולממונה על השכר באוצר. הטענות של האוצר על עניין השקיפות הן שטות תורנית. זה סתם דגל שהרים האוצר".
"מי שאומר שהצדדים קרובים מקשקש", מסכם קוה. "לפי מה שהיה אתמול במו"מ, אני פסימי. שרת החינוך תומכת בנו אבל מי שקובע זה האוצר. אני מקווה שראש הממשלה יתערב ויסיים את המשבר. זו התקווה היחידה כרגע".
