$
השראה

פשוט גאונות?

אדיסון, בל, ניוטון ודרווין מוכיחים שלא צריך להיות גאון כדי להכנס להיסטוריה. לפעמים זה רק עניין של צירוף מקרים. גם הכסף שזורם היום תמורת פטנטים, משחק תפקיד

רן לוי 09:5213.10.08
פאבלו דה-סארסטה היה כנר וירטואוז. צליליו מילאו את אולמות הקונצרטים של אירופה במאה ה-19. היצירות שהלחין היו נפלאות ומעוררות השראה, וג'ורג' ברנרד שו כתב עליו שהוא "השאיר את המבקרים פעורי פה". רבים כינו אותו גאון מוזיקלי, אבל לדה-סארסטה עצמו היו השגות על התואר. "במשך 37 שנה התאמנתי 14 שעות ביום", אמר, "ועכשיו הם קוראים לי גאון".

 

כולנו מחזיקים במושא הערצה, דמות מיתולוגית שאל הישגיה אנחנו נושאים את מבטנו. כדורגלן עשוי לחשוב על פלה, צייר על פיקאסו ומהנדס על אדיסון. עם זאת, רובנו לא מאמינים שנצליח להעפיל בעצמנו אל אותן הפסגות. אל תהיו כל כך בטוחים. מבט בוחן על מושג הגאונות ובת לווייתו ההשראה מגלה שמרביתנו קרובים יותר לתהליכי המחשבה ולתוצאות המבריקות של הגאונים משנדמה לנו. יתר על כן, מתברר שפורצי הדרך הגדולים בהיסטוריה דמו לנו הרבה יותר מכפי שההיסטוריה זוכרת אותם.

 

תעלומת הממציא התאום

 

מעטים השירים שנכתבו על מדענים, אולי מכיוון שקשה למצוא חרוז הולם ל"מומנטום" ול"גרביטציה". אייזק ניוטון, מנסח חוקי המכניקה וכוח המשיכה ואגדה עוד בחייו, זכה בכבוד הלירי מידי המשורר אלכסנדר פופ, שכתב עליו:

"הטבע וחוקיו נחבאו בליל שחור אלוהים אמר 'יהי ניוטון' - ויהי אור".

 

אחת ההמצאות הדרמטיות של ניוטון היתה החשבון הדיפרנציאלי, אולי הפיתוח החשוב ביותר בעולם המתמטיקה מאז שרטט פיתגורס הזקן את המשולש שלו בחולות יוון. אלא שניוטון לא היה היחיד שהמציא את החשבון הדיפרנציאלי. אלפי קילומטרים מלונדון הסגרירית ישב באותו הזמן וילהלם לייבניץ הגרמני מול שולחן כתיבה, ופיתח את אותה התורה בדיוק. הוא אף מצא לה צורת כתיבה נוחה יותר מניוטון, כך שהסימונים שהמדענים משרטטים כיום על הלוחות הירוקים הם אלה שהמציא לייבניץ.

 

ניוטון סירב להאמין שמישהו מלבדו הצליח לחשוב על הרעיון, והאשים את לייבניץ בגניבת רעיונותיו. ההאשמה הובילה להשלכת־בוץ הדדית וממושכת שמיררה את חייהם של שני המוחות המבריקים, ובמיוחד הזיקה ללייבניץ הפחות מפורסם. אבל המחברות שהתגלו בביתו כעבור שנים מוכיחות: לייבניץ אכן המציא את החשבון הדיפרנציאלי בכוחות עצמו, במקביל לניוטון.

 

שתי מאות לאחר מכן, עמל צ'רלס דרווין על פיצוח חידת התפתחות המינים. תיאוריית הברירה הטבעית שלו היתה כה מהפכנית עד שהוא שקל לגנוז אותה. אבל אז מצא דארווין בתיבת הדואר שלו מכתב מביולוג צעיר בשם אלפרד וואלאס, ובו פחות או יותר כל רעיונותיו של דרווין על האבולוציה - רעיונות שעד אותו היום לא חלק עם איש.

 

בעקבות המכתב הזדרז דרווין לפרסם את כתביו, וזכה במרבית הקרדיט על התורה. לולא המכתב, אולי היינו מדברים היום על תורת האבולוציה של וואלאס. אבל התאוריה עצמה היתה זהה. שני מדענים הגיעו באותו הזמן לאותן מסקנות ששינו את דרך החשיבה האנושית.

 

סיפור דומה עומד מאחורי המצאת וירוס המחשב. בשנת 1982 השתעשע חובב המחשבים הצעיר ריץ' סקרנטה עם המחשב האישי שלו. סקרנטה, מתחן סדרתי, רצה להשתלט על מחשבי חבריו כדי לראות איך יגיבו - אבל התקשה לעשות זאת כי חבריו הכירו אותו, ואיש מהם לא נתן לו להתקרב למחשבו. בפרץ של השראה, חיבר סקרנטה תוכנה שיכולה לשכפל את עצמה ולפעול לבדה - מבלי שהוא עצמו יצטרך להיות נוכח פיזית מול המקלדת. את התוכנה הזו, שהציגה שיר קטן על המסך מדי 50 אתחולים של המחשב, הכניס סקרנטה לדיסקט ששימש את החברים להעברת משחקים בין המחשבים. ההצלחה של המתיחה הפתיעה גם את סקרנטה, כאשר שמע שגם המורה שלו למתמטיקה רואה פתאום שירים מוזרים על המסך שלו.

 

כשנה לאחר מכן חיפש סטודנט בשם פרד כהן נושא לעבודת הדוקטורט שלו במדעי המחשב. לפתע חשב על רעיון: להמציא תוכנה שמשכפלת את עצמה ופועלת על דעת עצמה. הוא ידע שהוא מסוגל לכתוב תוכנה כזאת, ולא הבין איך איש לא חשב על זה קודם.

 

"תוכנה שמשכפלת את עצמה? זה נשמע ממש כמו וירוס", אמר המרצה שכהן חלק עמו את הרעיון. כך נולד המושג, ופרד כהן - ולא ריץ' סקרנטה - זכה להיזכר כ"אבי וירוס המחשב".

 

זה לא נגמר שם. את הפטנט על הטלפון רשמו שני ממציאים - אלכסנדר גרהם בל ואלישע גריי - באותו היום, בהפרש של שעתיים. תהליך הצילום הומצא במקביל באנגליה ובצרפת. את כתמי השמש, אזורים כהים וקרים (יחסית) על פני החמה, גילו ארבעה חוקרים בו זמנית, שהמוכר בהם הוא גלילאו.

 

מחקר מ-1974 שסקר 148 המצאות ותגליות מאז המאה ה-13 גילה ששיעור "צירופי המקרים" הללו עולה עם השנים. מתוך 1,700 המדענים שהתראיינו למחקר, כ־46% העידו שלפחות פעם אחת בקריירה שלהם הם גילו משהו במקביל למדען אחר, ובלי שקיימו איתו קשר. 16% מהם סיפרו שצירוף המקרים הזה התרחש שלוש פעמים ויותר.

 

כיצד ייתכן שכל כך הרבה פריצות דרך, קטנות כגדולות, נעשו על ידי אנשים שונים באותו הזמן? מה גרם לאותם רגעי "אאוריקה" להכות גם בלייבניץ, בוואלאס, בהריוט ובגריי - ששמותיהם זרים לנו, אף שתגליותיהם זהות לאלה של ניוטון, דרווין, גלילאו ובל? האם ייתכן שהתובנות שמזניקות קדימה את האנושות צצות לבדן וה"גאון" הוא בר המזל שנתקל בהן ראשון?

 

מאין צצה הגאונות?

 

ג'יימס בורק, יוצר הסדרה התיעודית "Connections", אוהב להסביר קשרים מוזרים. בסדרה שלו, שנחשבת לחשובה בסדרות על ההיסטוריה של המדע, הראה כיצד המצאת המחרשה במצרים מילאה תפקיד בקיומן של הפסקות חשמל, ומה הקשר בין חיבתם של נזירים בימי הביניים לכבשים לבין המצאת המחשב.

 

בראיון טלפוני ל"כלכליסט" מביתו שבלונדון הוא מספר שקשרים כאלה הם גם האחראים להברקות הגדולות ביותר של המדע, ויכולים לספק הסבר חלופי למיתוס הגאונות החד־פעמית: "במשך 99.9% מהזמן שחלף מאז המצאת הכתב, רוב בני האדם היו אנאלפביתים", אומר בורק. "רק למיעוט זעיר היתה גישה לידע, ורק למיעוט זעיר מתוכו היתה גישה לכלים הנדרשים למחקר מדעי.

 

ביל גייטס. משקיע ויו"ר חברת ההמצאות intellectual ventures ביל גייטס. משקיע ויו"ר חברת ההמצאות intellectual ventures צילום: בלומברג

 

זו המציאות שהולידה את הרעיון הרומנטי שלפיו אנשים מסוימים עליונים מטבעם על שאר האספסוף. אבל רוב פורצי הדרך בהיסטוריה היו אנשים שעשו את הצעד הקטן האחרון בסופו של תהליך ארוך ורצוף צירופי מקרים, שהוא זה שהכין את הקרקע ושבו נעשתה מרבית העבודה".

 

כלומר, גם בלי איינשטיין וניוטון היו לנו חוקי המכניקה ותורת היחסות? זה יכול היה להיות כל אחד אחר?

"לא הייתי מרחיק לכת ואומר שניוטון ואיינשטיין לא היו מיוחדים. אבל אם היו לכולנו הכלים, המידע ואמצעי הביטוי שלהם - אני לא רואה שום סיבה מדוע לא נוכל להיות כמותם".

 

על תופעת הממציאים המקופחים, שנשארים אלמונים בעוד הניוטונים והדרווינים של העולם זוכים בכל התהילה, אומר בורק כי "ברוב המקרים זה מכיוון שאחד המגלים לא פרסם את מחקריו, או לא הספיק לרשום את ההמצאה על שמו". במילים אחרות - הרושם שממציא כלשהו הוא מתת האל לאנושות נובע מיחסי ציבור טובים. אילו בל לא היה ממציא את הטלפון, היינו מקבלים אותו מגריי. אם דרווין לא היה חושב על האבולוציה, היינו שומעים עליה מוואלאס. האנושות לא היתה ממשיכה לדרוך במקום.

 

אם כן, מהי הגאונות?

"גאונות, לדעתי, היא היכולת למצוא קשרים בין דברים שלא נראים קשורים זה לזה כלל. שם מתרחשות הקפיצות הקטנות שמתגלות כפריצת הדרך. אבל אני לא חושב שזו יכולת נדירה. אני מאמין שבתנאים המתאימים, כמעט כל אחד יכול למצוא קשרים כאלה. הגאונות, מאכזב קצת לגלות, בהחלט אינה שמורה לגאונים".

 

גאונות למען הכסף

 

ג'יימס בורק שייך לאסכולה העדכנית הקרויה "דטרמיניזם תרבותי", שלפיה האווירה התרבותית וזמינות המידע הן אלה שמניעות את הקדמה - ולא מנת המשכל של כמה יחידי סגולה. לפי גישה זו, תגליות מדעיות דומות לגילוי אמריקה. הן שם; צריך רק להגיע אליהן. ה"גאון" הוא בסך הכל בר מזל - זה שהיה במקום הנכון בזמן הנכון, אפילו אם הגיע לשם בטעות.

 

הסוציולוג רוברט מרטון טען בספרו המשפיע "הסוציולוגיה של המדע" שמה שמייחד את רוב המדענים הדגולים בהיסטוריה הוא לא שחשבו על דבר שאיש לא חשב עליו. לפי מרטון, הם חשבו על אותם רעיונות כמו מדענים אחרים, אבל הגיבו מהר יותר. כל 32 תגליותיו החשובות של הלורד קאלווין, פיזיקאי פורה מאמצע המאה ה-19, התגלו במקביל על ידי מדענים אחרים.

סטיבן הוקינג. ג'ון גריבין: "עם כל הכבוד לא מדובר במדען בסדר גודל של ניוטון או דרווין. הוא אפילו לא המדען הטוב ביותר בקיימברידג'" סטיבן הוקינג. ג'ון גריבין: "עם כל הכבוד לא מדובר במדען בסדר גודל של ניוטון או דרווין. הוא אפילו לא המדען הטוב ביותר בקיימברידג'" צילום: עמית שאבי

 

כל הרעיונות של קאלווין היו מתפרסמים גם בלעדיו, אבל לאט יותר, ועל ידי 32 אנשים נפרדים. גאון אחד, לפי מרטון, שווה ערך לכמה מדענים "רגילים"; ניתן להחליף אותו בקבוצה של מדענים כאלה, והתוצאה הסופית תהיה זהה.

 

המגזין "ניו יורקר" כתב במאי על ארגונים שמנסים להגשים את התיאוריה של מרטון: הם מרכזים מדענים רבים כדי שביחד יתפקדו כמו גאון אחד. חלקם מצליחים: חברת Intellectual Ventures, שעוסקת ב"הון המצאתי", מעסיקה מדענים מתחומי האלקטרוניקה, הרפואה, הביולוגיה והארכיאולוגיה, שמשימתם היא לזרוק רעיונות לחלל האוויר. כל חבר בקבוצה תורם את מחשבותיו על כל אחד מהרעיונות, תוך שהוא מסתמך על הידע שלו בתחום עיסוקו.

 

חלק מהרעיונות מושלך לאשפה. רעיונות אחרים נוסקים גבוה: מאז הוקמה החברה ב־1999 היא רשמה יותר מ־4,000 פטנטים, והכנסותיה מתמלוגים עומדות על כמעט מיליארד דולר בשנה. החברה, שהוקמה על ידי נתן מאיירוולד, לשעבר ראש מחלקת המחקר במיקרוסופט, מונה בין משקיעיה את ביל גייטס.

 

כשמהנדס של החברה נתקל בכתבה במגזין רפואי, שלפיה תא סרטני עשוי להסתובב בתוך מחזור הדם במשך חודשים לפני שהוא נעצר ומתחיל לפתח גרורות, הוא קיבל השראה. העובדה היתה ידועה לרופאים זה זמן רב, אבל רק קבוצת הממציאים של אינטלקטואל ונצ'רס ניצלה אותה כדי לתכנן מסננים זעירים שילכדו את התאים הסרטניים במחזור הדם. כשהטכנולוגיה תיושם, היא עשויה להתגלות כבשורה רפואית עצומה.

 

כתבות ביקורתיות שהתפרסמו על אינטלקטואל ונצ'רס מאששות עוד תיאוריה, שלפיה כשהעת בשלה, המצאות צצות בכמה מקומות שונים במקביל. מתברר שהחברה לא מיישמת אף רעיון, אלא רק רושמת עליהם פטנטים וסוחרת בזכויות המימוש. לפי ידיעות שהגיעו לכמה עיתונים, ובהם "וול סטריט ג'ורנל", הסחר בזכויות כולל גם איומים בתביעות על חברות שחשבו על אותם הרעיונות ואף גופים אחרים שפיתחו מוצרים על סמך אותם העקרונות בלי לרשום את הפטנט. וכך, אף ששתי חברות חשבו על אותו הרעיון, דווקא זאת שיישמה אותו נאלצת פעמים רבות לשלם לזו שהזדרזה לרשום אותו במשרד הפטנטים.

 

הנוסחה הסודית: זרימה

 

אבל בכל זאת, מדוע ניוטון ולייבניץ גיבשו את החשבון הדיפרנציאלי ואחרים לא? מה עשו הם, וממציאיהם המקבילים של הטלפון והצילום, שאחרים שפעלו בתחום לא עשו?

 

הפסיכולוג מיהאלי צ'יקסנטמיהאי כתב על כך ב־1990 רב־מכר בשם "זרימה" (Flow). אצל ספורטאים, "זרימה" היא הרגע שבו הם מרגישים שהם בשיא הריכוז והיכולת. הכדורגלן פלה סיפר שברגעים מסוימים במשחק היה חווה רגעי התעלות - רגעים שבהם היה יכול לכדרר סביב כל הגנה, להבקיע מול כל שוער.

 

נהג פורמולה 1 המיתולוגי איירטון סנה סיפר שברגעים כאלה הרגיש כאילו הפך לחלק ממשי של המכונית, וכך גילח שניות שלמות מזמני ההקפה שלו. רגעים דומים ניתן למצוא אצל אמנים, מדענים וסטודנטים, ואנשים שאינם נוטים להברקות, ששוברים ברגעים כאלה את השיאים האישיים שלהם.

 

בתוך ה"זרימה", כל תנועה מתבצעת בטבעיות וכל רעיון מובן ללא קושי. לתופעה לא נמצא הסבר פיזיולוגי, אבל מדענים משערים שמדובר בסינכרון פנימי של חלקי המוח השונים, המוביל להרמוניה ולשיפור ביצועים כללי. לפעמים הזרימה קורית כאילו מעצמה, במהלך העבודה, ולפעמים אפשר לחולל אותה ולנצל אותה באופן מודע. צ'יקסנטמיהאי ראיין כ־90 מדענים ואמנים, וגיבש כמה קווים מנחים שעשויים לאפשר לכל אחד לחוות רגעים מלאי הצלחה והשראה. לדבריו, ברגעים כאלה היצירה נובעת מתוך האדם "כמו שמוזיקאי מנגן ג'אז".

 

אחד מגורמי ההשפעה שמציין צ'יקסנטמיהאי הוא דרגת הקושי של המשימה: אם המשימה קשה מדי או קלה מדי, לא נצליח להשתחרר די הצורך כדי להכנס ל"זרימה". גם לדרגת הריכוז שלנו יש השפעה מכרעת. יוגה ומדיטציה, ששמות דגש רב על הריכוז וההתבוננות הפנימית, מסייעות לתלמידיהן להכנס לזרימה ביתר קלות.

 

סביבה נטולת הפרעות היא אחת מכללי הבסיס שמציין צ'יקסנטמיהאי. ללא התנתקות מזרם הטלפונים והאימייל, רגע הזרימה החמקמק יתפספס שוב ושוב. בסיכומו של דבר, פריצת הדרך של כל אחד תתרחש כשיש לו הידע המתאים להתמודד עם האתגר שלפניו, וכשהוא מרוכז במשימתו ומנותק מכל הפרעה חיצונית. זה נשמע בסיסי ומובן מאליו - האם ייתכן שלא צריך יותר מזה?

 

שברו את המסגרת

 

האסטרופיזיקאי ג'ון גריבין, שכתב יותר ממאה ספרי מדע פופולרי, ובהם "ההיסטוריה של המדע", שסוקר את קורותיהם של כל המדענים החשובים מאז קופרניקוס, חושב שיש עוד דבר אחד שנחוץ למי שרוצה להימנות עם פורצי הדרך. "הסוד", הוא אומר בראיון טלפוני ל"כלכליסט" מביתו באנגליה, "הוא לתת למדענים לעשות מה שהם רוצים".

 

גריבין מתייחס לסביבה שבה נולדים כיום הרעיונות הגאוניים. בדרך כלל זו לא האקדמיה, אלא תאגידים עסקיים. אלה מחזיקים במעבדות ובמרכזי מחקר שתפקידם לייצר חדשנות טכנולוגית כדי להשיג יתרון בשוק התחרותי. תקציב המחקר והפיתוח השנתי של חברת יבמ עומד על כ-7 מיליארד דולר - כמעט פי חמישה מהיקף תמיכת ממשלת ישראל באוניברסיטאות.

 

התוצאה היא שיבמ רושמת מדי שנה כ־3,000 פטנטים טכנולוגיים. החברות הבאות אחריה בדירוג ההמצאות, סמסונג, אינטל וקאנון, רושמות יחד עוד אלפי פטנטים בשנה. פרינסטון, שנחשבת לאחת מעשר האוניברסיטאות הטובות בעולם, רושמת כ־35 פטנטים בשנה.

 

לדברי גריבין, הייצור המסחרי של תגליות גאוניות למטרות מסחריות החל מזמן, והתאגידים רק ייעלו אותו כפי שהם מייעלים כל תהליך. במסגרת זו נולד הרעיון של מתן חופש יצירתי וזמן לעיסוק בתחומי עניין אישיים. "היום כולם מתרשמים מזה שגוגל מאפשרת לעובדיה להשקיע 20% מזמנם ביוזמות משלהם", אומר גריבין. "אבל חברת בל, שהיתה ענק טלפוניה במאה ה־20, עשתה את זה הרבה לפניה. היא נתנה לעובדיה זמן חופשי לחקור כל מה שמתחשק להם, והתוצאה היתה גילוי קרינת הרקע הקוסמית ועוד המצאות שהפכו את חברת בל לעשירה מאוד".

 

אין זה מקרה שגריבין בחר במעבדות חברת בל כדוגמה לחדשנות טכנולוגית בסביבה עסקית: מעבדות המחקר והפיתוח של החברה, שבהן שררה אווירת חופש יצירתי, הולידו שישה פרסי נובל, והמדענים השכירים שעבדו בהן המציאו את משדר הסיליקון, אבן הבניין הבסיסית בכל מחשב, כמו גם את שפת התכנות C ואת הטכנולוגיה הסלולרית.

 

בתערוכה של בל הוצג המחשב הראשון שהיה מסוגל להפיק קולות דיבור אנושיים. המחשב דיקלם את השיר "אופניים לשניים" ("דייזי, דייזי"), וסופר המדע הבדיוני ארתור סי. קלארק, שביקר בתערוכה, התרשם עד כדי כך ששם את השיר הזה בפיו של המחשב המטורף בסצינה מפורסמת מהסרט "2001: אודיסיאה בחלל". הכוח שצברה חברת בל הביא את הממשל האמריקאי לפרק אותה לכמה חברות קטנות, ולאלץ אותה להחכיר את הפטנטים שלה ליצרני משנה.

 

זה עובד גם היום. חברת 3M חייבת שתיים מההצלחות הגדולות שלה - המסקינג טייפ והפתקים הנדבקים (פוסט־איט) – לזמן שהוקצה לעובדים לפרויקטים אישיים. שירות Google News, שיצר מהנדס התוכנה קרישנה בארהאט, הוא אחד הפירות המפורסמים של מדיניות ה־20% של גוגל. לפי מריסה מאייר, סגנית הנשיא של גוגל לתחום מוצרי החיפוש, מחצית מההכנסות של גוגל מגיעות ממוצרים ופיתוחים שעובדים יצרו במסגרת זמן זה.

 

האם ייתכן שאנחנו כבר לא זקוקים לגאונים דוגמת ניוטון, איינשטיין ודרווין? ג'ון גריבין מאמין שכשהדורות הבאים יביטו לאחור אל זמננו, הם עדיין ימצאו בו גאונים בעלי שיעור קומה.

 

סטיבן הוקינג, למשל, ייזכר כאיינשטיין של דורנו?

"אני מקווה שלא. יש לא מעט מדענים בעלי שיעור קומה היום, כמו הפיזיקאים מרטין ריס וריצ'רד פיינמן או הכימאי ג'יימס לאבלוק, שמגיע להם התואר יותר. עם כל הכבוד להוקינג, הוא לא מדען בשיעור קומתם של ניוטון ודרווין. בפרפראזה על דבריו של ג'ון לנון לגבי רינגו סטאר, הוא אפילו לא המדען הטוב ביותר בקיימברידג'. כמו שאתה רואה, לפעמים גאון הוא פשוט זה שיודע למכור".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x