בכירי המשק צריכים להחליף את הדיסקט
מדינאי ישראל טרם הפנימו את המצב הפיננסי החדש. הוויכוח על חריגה בתקציב שייך לתקופה של צמיחה ויציבות, המתווכחים לא הפנימו את השינוי שהתחולל בעולם
הצונאמי הפיננסי הגיע לתל אביב ביום ראשון, אבל מדינאינו עוד לא הפנימו את המצב ועוסקים בזוטות. אבן הנגף בדרך להרכבת ממשלה חדשה היא הוויכוח על המסגרת התקציבית. שר האוצר רוני בר־און מקדש את המסגרת הקיימת, שלפי המספרים שלו מהווה הגדלה של 1.7% לעומת התקציב של 2007. מפלגת
בסיס התקציב הוא כ־250 מיליארד שקל. 0.8% ממנו הם 2 מיליארד שקל, ואם היו מגיעים לפשרה הסכום היה יורד למיליארד שקל. מיליארד שקל הם בעצם טעות חישוב של כלכלן מאגף התקציבים - חלק קטן מהרזרבות הגלויות והסמויות בתקציב. מיליארד או שניים לא ישנו את הדירוג של מדינת ישראל. במונחים מיקרו כלכליים, למשפחה שמוציאה 12 אלף שקל בחודש תוספת של 0.8% שווה ל־100 שקל. מוגזם לקרוא לשינוי "פריצה" של מסגרת התקציב.
להכין תוכנית חירום
הבעיה היא שהוויכוח שייך לתקופה אחרת, של צמיחה ויציבות, והמתווכחים אינם מפנימים את השינוי העצום שהתחולל בעולם בשבועות האחרונים. הקונגרס האמריקאי אישר חבילת סיוע של 700 מיליארד דולר למערכת הפיננסית. במונחים ישראליים הסכום שקול ל־35 מיליארד שקל. גם אירופה נערכת להוצאת סכומים עצומים.
קובעי המדיניות אצלנו - שרי האוצר, נגיד בנק ישראל, ראשי המפלגות והפקידות הכלכלית הבכירה - חייבים להחליף את הדיסקט, עוד לפני שיגיע המשבר במלוא עוצמתו. תוכנית חירום שתוכן מבעוד מועד תעלה פחות והנזקים למשק יהיו קטנים יותר. ראוי להבין כי כל הדברים שהיו מקובלים לפני המשבר הנוכחי בעולם כ"עשה" ו"אל תעשה" ממשלתיים השתנו ללא היכר. שינוי בדיסקט יביא להבנה שניתן לעשות הרבה. למשל לטפל בשער החליפין הנמוך של הדולר והיורו הפוגע כבר זמן מה ביצוא. והיצוא צפוי להוסיף ולהיפגע, כי המשבר בארצות הברית ובאירופה מוריד את הביקוש הכללי ובתוכו את הביקוש למוצרים ישראליים.
כדי להחליש את השקל אין צורך לחזור ולפקח על שער החליפין, ניתן לפעול דרך שוק המט"ח. דרך אחת היא להחליף את החוב של ממשלת ישראל (וגם של חברת החשמל) מחוב דולרי לחוב שקלי: מגייסים שקלים באג"ח ממשלתיות; משתמשים בשקלים כדי לקנות דולרים בשוק המט"ח וכך יוצרים פיחות; קונים בדולרים בחו"ל את איגרות החוב הדולריות. לפעולה יתרון נוסף - חיסול חשיפה מיותרת לסיכונים. הרי הכנסותיה של ממשלת ישראל הן בשקלים, ולכן היא לוקחת סיכון כשהיא לווה בדולרים.
לצאת מחוזקים
ציפי לבני ואהוד ברק חייבים לגמור בזריזות את הדיונים הקואליציוניים, להרכיב ממשלה ולגשת להכנת תוכנית חירום למשק. אבל גם בהכנת תוכנית החירום כדאי להחליף דיסקט. בניגוד לרפורמות הקודמות שנעשו באופן חד־צדדי, כדאי לשתף בהתייעצות על התוכנית גורמים רבים ככל האפשר (כמובן לא כגורם מחליט - האחריות והסמכות נשארות בידי הממשלה): נציגי מעסיקים, נציגי עובדים, נציגי הפריפריה, נציגי המיעוטים. למה נחוץ השיתוף הזה? כי בישראל של 2008 יש גורמים רבים שמרגישים שהמדינה שכחה אותם. תוכנית החירום האחרונה של בנימין נתניהו ב־2003 נעשתה באופן חד־צדדי והגדילה את הפערים בחברה הישראלית.
מצב חירום הוא הזדמנות לערוך שינויים נחוצים במערכות קיימות ולהקטין פערים בלתי נסבלים. אם נשכיל לנצל אותו, ייתכן אפילו שמדינת ישראל תצא מחוזקת מהמשבר הנוכחי.
הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל
