שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפט

עו"ד עמית פינס, שייצג את דניה סיבוס בתיק חפציבה, מבקר את ההסכם עליו חתם

עו"ד פינס סבור שהסכם הפשרה בתיק חפציבה היה מבוסס על עיקרון חלוקתי צודק אבל לא חכם, שיגרום לקריסת הסכמי הליווי הבנקאיים. נוסף על כך, הוא מתלונן על שופטים שאינם מבינים בפירוקים ועל בריונים מאיימים

ענת רואה 08:3624.08.08

המפתח להתמודדות מוצלחת בבית המשפט, על פי עו"ד עמית פינס, הוא לשמור בקפדנות על כבודם של השופטים. מבחינתו, אף שתפקידו של הפרקליט הוא לדבר, בפני השופט לעתים רצוי יותר לשתוק, שכן "לעתים כל כך צפוף שם, שאין מקום לעוד אגו". את המוטו הזה מיישם פינס גם מחוץ לכותלי בית המשפט, וזו כנראה אחת הסיבות לכך שלמרות התיקים הרבים שהוא מטפל בהם, שמו מוכר בעיקר בתוך הברנז'ה המשפטית ופחות מחוצה לה.

 

פינס, מספר ארבע במשרד וקסלר ברגמן ושות', המונה כ־40 עורכי דין, עומד בראש מחלקת חדלות הפירעון של המשרד, ונחשב לאחד מכוכביו. שלושת השותפים הבכירים האחרים הם אורי ברגמן, השותף המנהל, אורה דביר, מחלקת שוק הון ובנקאות, ודורון דן, ליטיגציה.

עמית פינס עמית פינס צילום: אוראל כהן

 

בשנה האחרונה טיפל פינס בעיקר בשני תיקים גדולים: הבנק למסחר, שבו הוא מייצג את המנהל המיוחד, ופרשת הקריסה של חפציבה, שבה הוא מייצג את חברת דניה סיבוס, שהיתה הקבלנית המבצעת של חמישה פרויקטים, ושהחובות לה הסתכמו בכ־50 מיליון שקל. דניה סיבוס היתה אחת החברות שחתמה בצד הבנקים על הסכמי פשרה מול המנהל המיוחד, עו"ד יצחק מולכו, שהסדירו את סיום הפרויקטים וחלוקת הנכסים. לפני החתימה ואחריה הטיחו הבנקים האשמות נוקבות במולכו, שלטענתם הפעיל עליהם לחצים מוגזמים ושבסופו של דבר אפשר היה לסכם את הפשרה שהשיג הרבה קודם לכן.

 

פינס, מצדו, טוען שאת הביקורת שלו אין הוא מכוון למולכו אלא להיעדר התייחסות מספקת של השופטים והפסיקה לנושא ההסכמים שאליהם מגיעים בעלי תפקיד בעת קריסת חברות, עובדה שגרמה לדבריו נזק כבד למערכת הבנקאית ולהסכמי הליווי הבנקאיים. "אפשר להגיד הרבה על מולכו, וגם אמרו עליו הרבה, אבל בסיכומו של דבר, כשבוחנים את מה שהוא עשה, הוא העביר השקפת עולם שלפיה צריך לחלק את הנזקים שנובעים מהקריסה לא לפי סדרי הנשייה המהותיים אלא לפי צדק חלוקתי", הוא אומר.

 

 

"צדק חלוקתי כעיקרון הוא משהו שמאוד מתחבר להשקפת העולם שלי, והוא נכון לטעמי. אבל כאשר הצדק החלוקתי אינו מעוגן בחוקים הקיימים ובתשתית המשפטית הקיימת - הוא הופך לצדק החלוקתי של רובין הוד".

 

התוצאה בפועל, אומר פינס, היא שהסכמי הליווי הבנקאיים חטפו מהלומה כבדה, שנוספת על המהלומה הקודמת עקב הלכת חייק מ־2001. "הפסיקה בפרשת חייק חשפה את הבנקים המלווים לאחריות בנזיקין כלפי רוכשי דירות. נקבע שלבנק יש אחריות כלפי רוכשים אם הוא התרשל בפיקוח, וזו פסיקה שחותרת תחת יסודות הסכם הליווי הבנקאי, כמו שתפסו אותו עד אז. כל הרציונל הוא שהבנקים מגדרים את הסיכונים שלהם לבטוחה ספציפית ידועה ומוכרת: 'יש קרקע, שעליה יבנו, אז אני נותן כסף'. בנק לא מביא בחשבון שיהיה חשוף לסיכון נוסף באחריות כלפי רוכשי דירות שלכאורה אין לו שום קשר איתם".

 

את המהלומה הראשונה על הסכמי הליווי, אומר פינס, הבנקים שרדו. אבל חפציבה הנחיתה עליהם עוד מהלומה, כאשר חלק מהבנקים נדרשו בהסכם לספוג הפסדים גם בפרויקטים שכלל לא היו קשורים בהם, ובעצם לסבסד אלה את אלה. "יצרו כאן חשיפה של בנק שמנסה לגדר לעצמו את הסיכון מבטוחה ספציפית לנשייה הכוללת הלא מובטחת של החברה. הרי בשביל מה יש הסכם ליווי אם לא כדי שמחר, אם תיקלע החברה לפירוק, אני כבנק לא צריך לדאוג אם יש לה די נכסים ומה גודל החוב שיימסר לנושים? בעצם אמרו לבנקים: 'אחריותכם אינה מסתיימת בבטוחה הספציפית שלכם'.

 

"בחברה כמו חפציבה, שהיו בה הרבה פרויקטים והרבה בנקים, כמה מהפרויקטים התנהלו באופן תקין לגמרי, וכך גם הבנקים שליוו אותם. אבל מולכו הסתכל על הכל כעל מקשה אחת, ובנק הליווי נדרש לממן נושים אפילו שהנשייה שלהם היא לבנק אחר עם חוב אחר. זה משבש את כל התחזיות הכלכליות. היום בנק לא יסתכל על הפרויקט הספציפי אלא על החוסן הפיננסי של החברה בכלל, וזה דבר שלא היה עד היום. זה יגרום נזק לקבלנים, וכבר רואים את ההשפעות בשוק, כי קבלנים מתקשים להשיג ליווי בנקאי. בסופו של דבר זה יגולגל, לצערי, על רוכשי הדירות, כי הייקור בהסכמי הליווי יוביל לעלייה בריבית על המשכנתאות ובעליית מחירי הדירות".

 

נוכח הביקורת הנוקבת הזו, מדוע דניה סיבוס חתמה על ההסדרים?

 

"כופפו אותנו במשא ומתן. למרות שהחזקנו בטוחה טובה, היינו צריכים להתגמש, לוותר על כספים ולהסכים לתת דברים שלא התחייבנו להם בחוזה, כמו בדק דירות ואחריות. התנגדנו, אבל אלמנט הזמן הכריע, כי ככל שהזמן עבר, כולם הפסידו. בסוף כולם הסכימו, ולא ויתרנו במובן של כניעה".

 

האם מקור הבעיה אינו נובע מכך שבעלי התפקידים ובתי המשפט חשים בלחץ להראות שהם מצליחים לדאוג לרוכשי הדירות שנותרו בלא כלום?

 

"יש בזה גרעין של אמת, אבל מאידך כשבוחנים מי ספג את המכה הקשה ביותר מהקריסה, התשובה היא שאלו רוכשי הדירות. כשטיפלתי בכמה מהפרויקטים הפחות יוקרתיים שדניה עסקה בהם, נחשפתי למצוקות האלה באופן ישיר. בהיבט המוסרי זה לא בר השוואה לעומת המצוקה של גופים כלכליים חסונים יותר. לכן אני אומר שאני מסכים עם תפיסת הצדק החלוקתי של מולכו, אבל זה לא נעשה כאן בצורה נכונה".

 

איומים והפחדות

בניגוד למה שמקובל לחשוב, לא רק עורכי דין העוסקים בתחום הפלילי ומייצגים עבריינים כבדים עשויים להיות חשופים לאיומים על חייהם כאשר הלקוח שלהם אינו מרוצה. רצח עו"ד יורם חכם, שטרם פוענח, העלה את הנושא על סדר היום של הפרקליטים, ובינם לבין עצמם מתגלגלים סיפורים לא מעטים על איומים והפחדות שמכוונים גם כלפי עורכי דין אזרחיים, בעיקר כאלה שעוסקים בכינוסים ובפירוקים.

 

עו"ד פינס מספר שהנושא מוכר לו מקרוב. "זו לא תופעה מאוד רחבה אבל נתקלתי בה בצורה רצינית פעם אחת, בתיק כינוס שבו היה גורם שהיה מאוד מעוניין שתאושר מכירה בסכום שישאיר עודף גם אחרי שהבנק יקבל את חובו. הייתי שם בעל תפקיד מטעם בית המשפט, ויום אחד הגיעו ארבעה אנשים למשרדי, שניים מהם בריונים ממש, עקפו את המזכירה ונכנסו היישר לחדרי. אחד מהם סגר את הדלת ונעמד לידה לשמור, שניים נעמדו מאחוריי, ואחד התיישב מולי והסביר לי שכדאי מאוד שהבנק ייתן את הסכמתו לעסקה".

 

נבהלת?

 

"רעדתי מפחד".

 

לא הלכת להתלונן במשטרה?

 

"זו היתה סיטואציה מיוחדת, כי הבנק ממילא עמד לתת את הסכמתו לעסקה, אז עזבתי את זה. אבל זה היה מצב מאוד לא נעים. גם בתקופות הראשונות של הטיפול בבנק למסחר היו איומים, אבל אלה באו יותר מצד אנשים שהיו פשוט לחוצים, בלי כוונה לממשם. פעם אחת הגשתי תלונה במשטרה נגד אדם שאמר שהוא בא עכשיו לחסל אותי ואת עצמו. דווקא האיומים האלה פחות מפחידים מאיומים יותר מרומזים".

 

פעם היתה פה בושה

יש עורכי דין המסבירים את התופעה הזו בסחבת בבתי המשפט, שגורמת לכל מיני גורמים לפנות לעולם התחתון. מה דעתך?

 

"אני חושב שזה קשור בעיקר במצב העגום שלנו באופן כללי, ולכך שפעם היתה פה בושה. אדם שנחשד בעבירה כמו שוחד, למשל, הקלון היה טבוע במעשה עצמו, אנשים היו מסוגלים להתאבד מבושה. אבל הבושה נעלמה. בנוסף, מעמד עורכי הדין הידרדר, וכך גם התנהגותם".

 

ומה דעתך על תפקוד בתי המשפט?

 

"הביקורת שלי על בתי המשפט מכוונת נגד העובדה שלא קוטעים תביעות שאין להן עילה ומביאים בכך לסתימת המערכת. השופטים מעדיפים לשמוע את העדויות עד הסוף, כדי להיות בטוחים שהם מקבלים את ההחלטה הנכונה, ולמעט מאוד שופטים יש אומץ לקחת תביעה לא ראויה ולזרוק אותה.

 

האם הביקורת הזו נכונה גם לשופטים שעוסקים בפירוקים?

 

"שופטים שעוסקים בפירוקים בהחלט מבינים בתחום הזה, אבל הבעיה היא כשהליכים כאלה נופלים לידיים של שופטים שאינם מתמחים בתחום.

 

"יש תביעה נגזרת שאני מטפל בה, שהוגשה כשהחברה היתה בחדלות פירעון ונכנסה להקפאת הליכים, והיה הסדר נושים שוויתרו על חלק נכבד מהחוב. אחרי שהכל נגמר, בעלי מניות הגישו תביעה נגזרת נגד הדירקטורים שכיהנו לפני שהחברה קרסה, בעילה של רשלנות. כל שופט שמבין בדיני חדלות פירעון יודע ששני המושגים האלה 'תביעה נגזרת' ו'חדלות פירעון' אינם הולכים ביחד. ישנו סעיף הקובע שכל עוד חברה בפירוק, אי אפשר להגיש תביעה נגזרת. פה בעלי המניות ישבו וחיכו, ואחרי שהכל נגמר, הם באו, ותבעו את הדירקטורים שיחזירו כסף לחברה. זה לא הולך. ברגע שיש חדלות פירעון, כל הזכויות הולכות למפרק.

 

"בתיק הזה, בית המשפט פשוט פוחד לקבל את ההחלטה שלא ניתן להגיש תביעה נגזרת. אם זה היה מובא לפני שופט שמבין את המהות של דיני חדלות פירעון - הוא היה מבין מיד שזה נגמר".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x