אחריות חברתית בהודו: לכסף אין רוח
הסתירות הרבות בהודו מתבטאות גם ביחס לאחריות החברתית. המסורת של אחריות בעלי ההון נשמרת, אבל מתנגשת לעתים קרובות באינטרסים של חברות הענק המערביות ובתרבות הקאסטות הנצלנית
כשבאים לדבר על אחריות חברתית בהודו, התמונה מורכבת וקשה להבנה, כראוי למדינה גדולה ומלאת סתירות. מצד אחד עדיין יש בהודו שרידים לשיטת הקאסטות, אחת השיטות החברתיות מרובות העוול בעולם. מצד שני, ההשקפה של חברות מסחריות שהן חלק מהקהילה ומחויבות לתיקון חברתי נטועה היטב במסורת ההודית, ובפילוסופיה של מהטמה גנדי, אבי האומה.
מסורות מקומיות התערבו עם השנים ברעיונות שהביאו להודו האסלאם, הנצרות והליברליזם המערבי, וכולם תרמו להעמקת פערים חברתיים מצד אחד, ולמחויבות לתרומה לקהילה מצד שני. אותה מגמה ממשיכה גם היום, כשחברות ענק בינלאומיות נכנסות להודו ומביאות לשם רעיונות מערביים.
העובדים - מקדמים את הקאסטות הנמוכות
במשך השנים האחרונות היתה התקדמות גדולה בחקיקת העבודה וזכויות עובדים, כמו גם נסיגות והפרות חוק. הצמיחה המהירה מלווה בפער חברתי וכלכלי מתרחב, ובהזדמנויות רבות לעושק החלשים בחברה. נסתפק בדוגמה אופטימית.
אחד הנושאים הכאובים שעמם מתמודדת הודו מיום עצמאותה הוא גורלם של אנשי כת "האסורים במגע", הקאסטה הנמוכה ביותר בהינדואיזם, המופלים לרעה זה מאות שנים, ועדיין חסומה בפניהם הדרך להשתלבות בכלכלה ההודית, בעיקר במשרות בכירות יותר.
את הדוגמה הבולטת ביותר לעשייה של חברות עסקיות כדי להיטיב עם האסורים במגע מספקת חברת שירותי התוכנה אינפוסייס ההודית, החברה הגדולה בעולם למיקור חוץ בתחום טכנולוגיות המידע. בשנה שעברה הקימה החברה בית ספר מיוחד להכשרה במקצועות המחשב לצעירים מקאסטת האסורים במגע, שבו הם מקבלים גם השלמה של חינוך בסיסי. החברה מתחייבת לקלוט את הבוגרים לעבודה. ממשלת הודו אימצה את המודל ופותחת גם היא בתי ספר, ומעודדת חברות נוספות לקלוט עובדים מהמעמדות הנמוכים. השתלבות אנשי מקצוע מהכת בתפקידים בעלי סטטוס גבוה היא מגמה בעלת פוטנציאל עצום לשבירת סטיגמות ולחתירה לשוויון של ממש בחברה ההודית בכללותה.
מהטמה גנדי - צדק חברתי במקום צדקה
אביה של הודו המודרנית, מהטמה גנדי, מוכר בזכות תורת ההתנגדות הלא אלימה שלו. לא רבים יודעים שלגנדי היה הרבה מה לומר גם בענייני חברה וכלכלה, והוא היה מהראשונים בעולם שדיברו על רעיון האחריות החברתית של חברות מסחריות. גנדי התנגד למתן צדקה, שלדעתו רק מנציחה את מצבם של העניים בחברה, ובמקום זאת הוא יצר את מושג ה"נאמנות" (Trusteeship).
על פי גנדי, בעלות על הון ונכסים מטילה אחריות כבדה על בעל ההון, שהוא בעצם נאמן של החברה, ומחויב להשתמש בכספו מתוך אחריות, ולהחזיר לחברה בדרך של פעולות למען צדק חברתי. הרעיון קסם לתעשיינים ולבעלי ההון ההודים של תקופת המאבק לעצמאות. עוד קודם לכן הם היו מעורבים במוסדות צדקה שירשו מהקולוניאליסטים הבריטים, ודבריו של גנדי גרמו להם לראות את עצמם כנושאי תפקיד חשוב בבנייתה של הודו העצמאית.
המסורת של גנדי חיה במידה רבה בהודו עד היום, וחברות, בעיקר הגדולות והמבוססות יותר, מעורבות בפתיחת בתי ספר, מוסדות הכשרה לעובדים, פרויקטים לקידום קהילות ועוד. אילי ההון ההודים נדיבים בתרומות, אך מראים ביצועים טובים הרבה פחות כשמגיעים לשמירה קפדנית על זכויות עובדים לאורך כל שרשרת הייצור, ובמיוחד בנוגע לשמירת הסביבה.
ראטן טאטא - הכוונות טובות, הביצוע לא תמיד
ראטן טאטא, בעליה של החברה העסקית הגדולה בהודו, ממלא במדינה גם תפקיד חברתי חשוב. משפחת טאטא היא מנושאות הדגל של תורת הנאמנויות של גנדי, וטאטא תורם סכומי עתק, בעיקר לחינוך בשכונות העוני ובאזורי הכפר, וכן לבתי חולים ומרפאות. משפחת טאטא הקימה את אחד מבתי הספר למינהל עסקים המובילים בהודו. טאטא מעורב גם ביוזמת גלובל קומפקט העולמית של האו"ם לקידום אחריות חברתית, עם חברות הודיות נוספות וחברות משווקים מתעוררים אחרים. מצד שני, טאטא זוכה גם לביקורת. זה קרה, למשל, כשאיכרים במערב בנגל איבדו את אדמתם ללא פיצויים הולמים כדי לפנות מקום לאחד ממפעלי המכוניות שלו. בעקבות הביקורת גובה הפיצויים עלה, והמפונים קיבלו עבודה במפעלים של טאטא.
כשטאטא השיק השנה את המכונית הזולה בעולם, טאטא נאנו, הוא אמר כי זו הדרך לאפשר לכל הודי להיות נייד יותר ולנסוע באופן בטוח. אפשר להתווכח עם הדעה שעוד מכוניות בכבישים הן מה שערי הודו, הסובלות מזיהום אוויר קשה, צריכות כרגע, אבל הכוונות החברתיות וההשקפה של חברה עסקית המשולבת בקהילה ומחויבת לתרום לה ללא ספק נמצאות בלב האסטרטגיה העסקית של טאטא.
התאגידים המערביים - אי אפשר לברוח מחצי הביקורת
תפקידן של חברות הענק המערביות בהודו מורכב. עצם ההגעה שלהן למדינה בשנים האחרונות הוא חלק מתהליך הגלובליזציה, שזוכה לביקורת קשה מההיבט של אחריות חברתית. החברות הגלובליות מיצאות לעתים קרובות מפעלים מזהמים והעסקה נצלנית ממדינות המערב, בהן החוק, אמצעי התקשורת והצרכנים רגישים לנושאים אלה, למדינות מתפתחות בהן מנגנוני הביקורת מפותחים הרבה פחות והניצול קל יותר.
אבל תהליך הגלובליזציה תקף גם לחצי הביקורת שהופנו גם למתרחש במדינות מתפתחות, מה שתורם לשינוי חיובי בהן. חברות גלובליות שפועלות בהודו נאלצו ללמוד לגלות רגישות לצרכים ספציפיים של עובדים במדינות אלה. כך, למשל, יבמ מספקת לעובדיה ההודים שיעורים ביוגה וייעוץ רוחני בהתאם למסורת המקומית, וחברות נוספות שרוצות להצליח במדינה מגלות שמצופה מהן ללמוד את המנהגים המקומיים ולנהוג באחריות גם שם, לא פחות מאשר בבית.
