בר־און נפל למלכודת הדבש
שרי האוצר יודעים מזמן שלא עושים תמיד את מה שצריך, אלא את מה שאפשר. אולי שר האוצר הבא ינסה ללמוד מההיסטוריה במקום להמציא אותה
אחת הקלישאות הידועות גורסת שחכם יודע לצאת מבור שפיקח מלכתחילה לא ייפול לתוכו. רוני בר־און הוכיח אתמול שהוא לא טיפש, אבל השבועיים האחרונים הוכיחו שגם פיקחות היא לא התכונה החזקה שלו. אולי היו אלה הבחירות המתקרבות, אולי החשש מלסיים את הקדנציה בלי להותיר חותם אמיתי ואולי סתם חוסר תשומת לב הם אלה שהובילו את שר האוצר אל הבור, או ליתר דיוק אל תוך מלכודת הדבש של פקידיו.
שרי אוצר בארץ יודעים כבר מזמן שלא תמיד עושים את מה שצריך, לרוב עושים את מה שאפשר. הפקידות הבכירה יודעת תמיד להציע את ההצעות הנכונות ביותר לכלכלה ולמערכת המיסוי, היא גם יודעת להסביר לשר איך המגזר העסקי כולו יעמוד ויריע לו על אומץ לבו בנקיטת הצעדים הראויים. השר, לעומת זאת, צריך לעמוד מול פקידיו ולומר "חברים. בשעה הזו, זה פשוט לא אפשרי". אבל בר־און לא עשה זאת.
20 שנה מלאו זה מכבר לניסיון הראשון לפגוע בקרנות השתלמות. זה היה בתקופת יצחק מודעי כשר האוצר, ומאז היו רבים שניסו ללכת בעקבותיו. אף אחד לא הצליח, מבייגה שוחט ועד בנימין נתניהו. מהצד השני היה זה ישראל קיסר כיו"ר ההסתדרות שהפך את הקרנות למצדה של ראשי הארגון, והם הלכו אחרי מורשתו.
עמיר פרץ חסם את הרפורמה שתכנן נתניהו בכל כוחו, ועופר עיני ודאי שלא התכוון להיות האיש שחתום על הכישלון. לעיני גם היה קייס נוח במיוחד, שהרי קרנות ההשתלמות הן חלק מהסכמי העבודה הקיבוציים שנחתמו רק לפני כמה חודשים עם העובדים, מה שהופך את הפגיעה בהם לקריטית ובעייתית עוד יותר.
דווקא עכשיו כדאי להסתכל לאחור ולבדוק מתי הצליחו במשרד האוצר להעביר רפורמות מהפכניות במס הכנסה. הראשון שהצליח בכך היה סילבן שלום בימיו באוצר בשנת 2002 (ולא בנימין נתניהו כפי שנהוג לחשוב). שלום הצליח להעביר רפורמה מרחיקת לכת, שכללה בפעם הראשונה הטלת מס על הבורסה ומנגד הפחתה משמעותית בשיעורי מס ההכנסה. רק דבר אחד לא היה ברפורמה שלו: פגיעה בקרנות ההשתלמות. ואולי שר האוצר הבא ינסה ללמוד מההיסטוריה במקום להמציא אותה, או לפחות יגלה קצת צניעות, ויבין שאם רוצים לעשות את הדבר הכל כך נכון של ביטול ההטבה בקרנות, מומלץ לעשות זאת במסגרת דיון על הסכמי השכר במשק ולא בשליפה מהמותן בימים של מצוקה.
