"שותפות במשרד עורכי דין לא מקבלים, אלא לוקחים"
ארבעה שותפים צעירים במשרדי עורכי דין סיפרו ל"כלכליסט" על השעות הארוכות, הלחצים מהלקוחות והזכייה בתפקיד המיוחל של שותף
"בשנה שעברה הייתי בדרך למסיבת יום ההולדת של הילדה בגן ופספסתי טיסה מוינה", סיפרה עו"ד אורית ישראלי, שותפה במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'. "מצאתי את עצמי מתייפחת לבעלי באמצע הלילה ומתחננת לשינוי טיסה מול דלפק טיסה שנסגר לי בפרצוף. במקרה הזה עוד היה סוף טוב יחסית, כי הצלחתי איכשהו להגיע לשלב חלוקת הקרטיבים שחתם את המסיבה".
המסלול של עורכי דין במשרדי עורכי הדין הגדולים הוא באופן טבעי המרוץ אחר הקבלה למעמד שותף במשרד. ארבעה עורכי דין שצורפו למשרדים המסחריים שלהם כשותפים בשנה האחרונה סיפרו ל"כלכליסט" על הקשיים בדרך, שכוללים לא מעט תלונות על שעות העבודה הארוכות והמפרכות.
עו"ד ניר סברוב הוא שותף במשרד סאמט, שטיינמץ, הרינג, גורמן. "לילות ושבתות במשרד והתְקלות של מהרגע להרגע הם חלק בלתי נפרד מהעניין", אמר סברוב. עו"ד דורון אריאל, שותף בקנטור, אלחנני, טל ושות', סיפר: "אשתי ושני הילדים היו האחרונים שנכנסו לפסטיגל, בגללי כמובן, ומיד כשהסתיימה ההופעה חיכה לי לקוח של המשרד במכונית מחוץ לגני התערוכה; נפרדתי מהילדים והמשכתי איתו לישיבה במשרד".
לסיפורים הלא קלים מצטרף גם עו"ד גד אזור, שותף במשרד ליפא מאיר ושות'. "לשמחתי", אמר אזור, "אשתי מבינה אותי מכיוון שגם היא עורכת דין במשרד. אני אחראי על הבוקר, שבו אני לוקח את הילד לגן. מניסיון של עבודה מול משרדי עורכי דין באירופה נראה ששגרת העבודה שלהם רגועה יותר, אז אולי באמת אפשר לעבוד אחרת. עם זאת, את מעגל הקסמים הזה קשה לשבור ברמת המשרד או הפרט. כולם מחויבים ללקוחות ועובדים מסביב לשעון".
בין אם זו הכניסה הטרייה לשותפות ובין אם זו הודאתו של סברוב כי "מתישהו מאבדים את הפרספקטיבה וכבר לא מכירים משהו אחר", השעות והשגרה הקשה אינן גורמות להרהורי כפירה אצל השותפים החדשים. הם מודים כי השעות שהם מבלים במשרד ארוכות פי כמה מהשעות שהם מבלים בבית.
המטרה - שותפות
לשעות העבודה המרובות מתווסף גם לחץ גובר והולך מהלקוחות, וכמובן תחרות בין עורכי הדין בתוך המשרד על המינוי לשותפים. האם מדובר ביעד מסומן ומוגדר מראש? ישראלי, העוסקת בדיני הגבלים עסקיים ובליווי עסקאות מימון מורכבות, אמרה כי ברור שמי ש"מרגיש" שותף כבר בשלב מוקדם — מנסה להיות מעורב כדי להגדיל את הסיכוי להגיע לשם.
"יש איזה שלב שבו עורך דין מגיע לבשלות מקצועית ונהפך למעורב יותר בענייני המשרד", הדגיש אריאל, העוסק בנדל"ן ובדיני חברות. "ואז הדרך הנכונה להמשיך קדימה היא לפעול במשרד כשותף. זה לא קשור לגיל אלא לבשלות, לתרומה למשרד ולהיקפים שאתה מסוגל להתמודד עמם".
אזור, העוסק בתחום המסחרי בליווי עסקאות, הסכים. "כניסה לשותפות זה לא תפקיד חדש בפירמה כמו מנכ"ל או סמנכ"ל, אלא המשך התפתחות טבעית".
למה בחרו בך?
"זה לא משהו שהצבתי לעצמי ואיני רוצה לתאר בצבעים דרמטיים את מסלול הקבלה. אבל זה קשור כמובן לייצור הכנסות לפירמה דרך היכולת להביא לקוחות או לשמר קיימים, שכמובן מחייבת רמה משפטית גבוהה".
"שותפות לא מקבלים אלא לוקחים", חיזק את הדברים סברוב, העוסק בליטיגציה מסחרית, "דרך הפעילות שאתה מרכז והאחריות שאתה מוכן לקחת על הכתפיים. ברור שבשותפות יש גם עניין רגשי", הוא הוסיף, "השותפים האחרים במשרד חייבים להאמין בך ולסמוך על האישיות שלך. היחסים במשרד הרי נבנים במשך שנים, וגם להם יש תפקיד לא מבוטל בהחלטה להמשיך יחד ולהעלות את היחסים לרמה מחייבת יותר".
ומי שאינו נהפך לשותף - איך זה משפיע על העבודה עמו במשרד?
"לא כולם יכולים להיות שותפים, אף שהם יכולים להיות עורכי דין טובים ומוערכים. איני חושב שזה צריך ליצור משברים במשרד".
אריאל המשיך את רעיון ההתפתחות הטבעית בביטחון לא מבוטל. "טבעי שרק מעטים ממשיכים להיות שותפים ולא כולם", הוא קבע. "עורכי דין רבים, גם ותיקים יותר, לא הרגישו שההצעה להתמנות לשותף עומדת להגיע, סירבו להמתין ועזבו. טבעי לחשוב 'מגיע לי', אבל אצלנו במשרד הדברים ברורים. כמו שלא הופתעו שאני מוניתי כשותף, ברור גם לאחרים שאם הם יהיו בשלים וטובים ההצעה תגיע".
הדבר מכניס כמובן מתח לעבודה. "ברור שהתחרות קיימת גם במהלך הדרך", הודתה ישראלי, "שחלק ממנה הוא גם על זמן העבודה עם השותפים במשרד. אני לא יכולה להגיד שהרגשתי את זה ביומיום, אבל בטוח שזה קיים, זה חלק מהעניין".
המינוי לשותף משמעותי מההיבט הכלכלי או שמתמנים לשותפי שכר והשכר נשאר דומה לקודם?
"מבלי לנקוב בסכומים, השכר מתקדם והוא ילך וישתפר", אמרה ישראלי. "ככל שההכנסות של המשרד גדלות, כך גם החלק של השותף גדל, וחלק מהעבודה שלו היא גם להרחיב ולגייס לקוחות חדשים".
גם אריאלי הודה שאינו מתלונן. "תמיד קיימת המחשבה שאנחנו ראויים ליותר, אבל אני מקווה שזה ישתלם יותר בעתיד. ככלל, בקנטור, אלחנני, טל ושות' כל השותפים הם שותפים באחוזים, וברור שהצלחת הפירמה משפיעה עלינו ישירות. אני שומע ממשרדים אחרים שזה לא אותו דבר". על כך עונה עו"ד סברוב, "גם אני מכיר את הסיפור של שותפי שכר, אבל אצלנו זה לא סרק ולא פיקציה אלא שינוי משמעותי שיש לו גם השלכות כלכליות. גם כאן, מי שמוכיח את עצמו בשותפות ומקדם את המשרד ייהנה מכך כלכלית".
"העניין של שותפי שכר הוא מעין שלב ביניים", הסביר אזור, "שבו נבחנים התפקוד במסגרת השותפות, התשומות שמספק השותף החדש למשרד, בחינת ההתאמה לשותפות וכמובן גם ההיגיון של שמירה על יחס הולם בין שכירים לשותפים במשרד. זו פשוט דרך שונה לחשב את התגמול.
"כשהייתי שותף שכר לפני הפיכתי לשותף הון, לא הרגשתי הבדל ביני לבין שותפי הון. זה נכון שאתה לא מתחלק ברווחי המשרד פרט לבונוסים, אבל בסוף השאלה היא באיזה סכום מדובר, כי הרי יכולים להיות גם שותפי הון עם אחוזים מזעריים. אישית, לא הרגשתי מקופח בשום שלב. לכל צעד שהתקדמתי במשרד היה גם ביטוי הולם בשכר".
איפה תהיו עוד עשר שנים?
"במשרד", ענה אריאל בנחרצות. "אני עושה הרבה בשביל להיות שם". ישראלי מצטרפת. "טוב לי וברור לי שאני רוצה להיות במשרד", היא אמרה, "להתפתח בתחום המקצועי ולקחת עוד משימות שותפיות". עם הרעיון הזה הולך גם סברוב. "אין ספק", אמר, "אני רוצה להתפתח ולגדול עם המשרד ולהרחיב את הפעילות של המחלקה".
גם אזור אינו הורס את החגיגה. "אני רוצה, כמובן, להמשיך לעבוד כשותף במשרד, במתכונת הנוכחית פחות או יותר מבחינת הרכב השותפים והשכירים במשרד, ולהמשיך להתפתח מקצועית במשרד תוך שהוא גדל. פעם חשבתי שעורך דין עם ניסיון של עשר שנים זה מישהו ותיק שיודע הכול. אבל כיום אני יודע, גם במבט לשותפים ותיקים במשרד, שיש עוד הרבה מה ללמוד".
