הלווים משלמים את המחיר

כל אדם המתעניין בעלות המימון במשק, יוכל לדקלם פסוק פשוט "הריבית במשק כיום, היא הנמוכה ביותר מאז ומעולם". אולם מנטרה קצרה זו נכונה בחלקה, בהיותה מתייחסת רק להפחתת שיעור ה"פריים" של בנק ישראל. בפועל יוברר כי נתון זה מהווה רק מספר נומינלי ולא ערך אפקטיבי.

עם הורדת שיעור הפריים ב-0.15%, התרחשה מהפכה בשוק האשראי שניתן להגדירה כ"צונאמי פיננסי". במקביל, או סמוך לו, חלה התייקרות של עלות מקורות המימון בשוק הבנקאי ובשוק החוץ בנקאי לצרכני האשראי.

אילוסטרציהצילום: בלומברג

עד סיומה של 2014, נקבע בחוק, כי העלות המרבית הכוללת של האשראי בהלוואות מסוג "אשראי בשוק החוץ בנקאי" תהא עד פי 2.25 מהעלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד אותו מעניקים הבנקים ללקוחותיהם. ועם הצגת עלות בנקאית נמוכה - ברמה של 4%, הרי לגופים חוץ בנקאיים, הריבית החוץ בנקאית צריכה להיקבע על 9% בלבד.

בנק ישראל, המרכז את כל נתוני הבנקים בגין האשראי הניתן על ידם, לרבות העלות ללקוח, פרסם אחת לחודש את העלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד, בהסתמך על נתוני שבעת הבנקים הגדולים. נתוניו, לוקים בחסר, בהיותן כוללות רק חלק מעלות האשראי, היות וקיימת התעלמות מסעיף מהותי והוא "עמלת הקצאת אשראי".

לשם הבהרה, יוצגו להלן נתוני עמלת הקצאת אשראי במספר בנקים: בנק דיסקונט עד 2.26% מהמסגרת, בנק מזרחי טפחות עד 2.45%, בנק הפועלים עד 2.20%, בנק איגוד עד 2.40%. חיובים אלו מהווים שיעור נכבד המגיע עד רמה של כ-67% מהריבית הממוצעת אותה מציג בנק ישראל כעלות ממוצעת של אשראי בלתי צמוד. המשמעות, פירוק החיובים להצגות שונות, בשמות שונים, מאפשרים שימוש בלתי נאות להצגה "זולה ונמוכה" של האשראי הבנקאי.

חריגה מוחלטת מהמותר

בפועל, המציאות היא כי שיעורי הריבית שהוצגו, כבסיס לקביעת מחיר האשראי לגופים חיצוניים כמעט ואינם קיימים, בעוד חלק הארי של עסקאות האשראי בגופים חוץ בנקאיים, לרבות תאגידי העזר של הבנקים (חברות כרטיסי האשראי), מתעלמים מהוראות החוק במהלך ביצוע עסקאות האשראי.

בתחילת שנת 2015, במסגרת תיקוני חקיקה, הועלתה הריבית המותרת לגבייה בשוק החלופי ל-20%. רמה זו מחושבת כבסיס של 12% בתוספת ריבית פיגורים בשיעור של 7.5% לשנה.

בפברואר, עת שונה שיעור ריבית הפריים על ידי בנק ישראל, פורסמו מודעות בעיתונות על ידי הבנקים המסחריים, על השינויים בעלויות האשראי בחשבונות ופירוט מרכיבי העלות. מהם ניתן להבין, כי העלויות המרביות כיום במערכת הבנקאית, מסתכמות בשיעור גבוה מזה שהיה מותר וניתן חוקית לקחת בשנת 2014. כלומר העלות הפיננסית לצרכן – הלווה, בשוק הבנקאי, יקרה מהותית ומותירה מרווחים מופלגים.

לשם הדגשה, יוצגו להלן שיעורים אלו:

בנק הפועלים - עלות ריבית מרבית על חריגה ממסגרת לחייל בהסכם – 13.87%.

בנק דיסקונט - עלות ריבית מרבית קו אשראי ראשון לקוח פרטי – 15.25%, קו שני – 16.14%.

בנק מרכנתיל - עלות ריבית בעו"ש ללא קו אשראי מאושר – 19.88%.

אוצר החייל - עלות ריבית מרבית , לרבות ריבית חריגה – 21.67%.

סיכומו של דבר, מחיר הכסף מתייקר, ריבית הזכות מצויה ברמה של 0%, ובמקביל, ריבית החובה מאמירה בחסות החקיקה. עלות המועמסת נופלת על הצרכן. יוקר זה מחייב שינוי מיידי בריבית ובתוספותיה, אותה הצרכנים משלמים לבנקים.

ד"ר זוהר פלדבוי, מומחה למימון, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א)