$
הקברניט

הקברניט

היהודי שבנה עבור היטלר את חיל האוויר הנאצי

ארהרד מילך, בן למשפחה יהודית, טיפס בסולם הדרגות ואף הקים את הלופטוואפה; הוא זה שהפך רבבות מיהודי אירופה לעבדים במפעלי המטוסים. והוא גם זה שכמעט חיסל את מטוס הקרב הכי חשוב של היטלר - ואז גרם לנאצים להיכשל באוויר

ניצן סדן 18:4311.04.18

 


 

 

שלום, כאן הקברניט; יום הזיכרון לשואה ולגבורה מעלה בכל שנה סוגיה טעונה במיוחד - היהודים ששיתפו פעולה עם הצורר הנאצי. לפעמים לא קל לשפוט אנשים כאלה, שרצו להציל את משפחותיהם בעידן המטורף ביותר בהיסטוריה האנושית. אבל אף אחד לא מתווכח על המקרה המוזר של ארהרד מילך - היהודי הכי בכיר במנגנוני הנאצים.

 

 

הוא זה שהקים את הלופטוואפה - חיל האוויר הנאצי; הוא זה שהפך רבבות יהודים לעבדים במפעלי המטוסים של גרמניה - מהם רבים נרצחו בעבודת פרך; ולא הרבה יודעים - אבל הוא זה שגרם לחיל האוויר הנאצי להיכשל בסוגיה הכי קריטית עבורו, ולא עשה זאת מאהבת ישראל.

 

ארהרד מילך ארהרד מילך צילום: Bonanza

 

 

הסיפור מתחיל ב-1910, כשמילך התגייס לחיל התותחנים הגרמני. הוא גדל בבית יהודי פטריוטי; אביו היה קצין בחיל הים הגרמני וארהרד שמע ממנו סיפורי גבורה. בדומה למשפחות יהודיות רבות בגרמניה, היתה משפחת מילך חילונית למדי - למעט כמה מסורות כהדלקת נרות, ציון חגים ובר מצווה. ארהרד הגיע לדרגת סגן, אבל השתעמם בחיל התותחנים, ואז שמע על זרוע האוויר של הצבא. בעזרת חברים של אביו, התקבל לקורס תצפיתני אוויר - אנשי צוות שיושבים מאחורי הטייס ומצלמים את כוחות האויב למטרת מודיעין.

 

 

מטוסי צילום ותקיפה מעל שדה קרב במלחמת העולם הראשונה מטוסי צילום ותקיפה מעל שדה קרב במלחמת העולם הראשונה

 

 

שם מילך פשוט פרח: למרות שלא היה טייס, הצליח להתקדם במהירות בסולם הדרגות ולהוכיח עצמו כמפקד מצוין במלחמת העולם הראשונה. לאחר תבוסת גרמניה, שקע מילך בדיכאון; כלאומן גרמני, התקשה להבין מדוע הפסידה המדינה וחש אבוד למדי. ב-1920 עזב את הצבא והקים חברה לתעופה אזרחית, שפעלה מדנציג והציעה טיסות נוסעים ומטען בעיקר למדינות הבלטיות. ב-1925 עזב מילך את תפקידו והלך לעבוד בחברה אחרת, שהחליטה להושיב אותו על כס המנכ"ל ולבחור לה שם חדש. אתם מכירים אותה כיום בתור לופטהנזה.

 

 

מטוסי חברת לופטהנזה מטוסי חברת לופטהנזה צילום: ocaisdamemoria

  

כמנכ"ל לאומן גדול, פנה מילך להתפקד למפלגה הנאצית ב-1929. הנאצים הזדעזעו משורשיו היהודים - אך הסכימו לקבל אותו, שכן כסף וקשרים נוטים להגמיש כל אידיאולוגיה. היטלר רק ביקש שישמרו בסוד את החברות של מילך. הוא הפך לחבר קרוב של הרמן גרינג - מפקד חיל האוויר ואישיות חזקה במיוחד במפלגה - שאף הגן עליו מפני טענות ליהדותו ("רק אני מחליט מי יהודי!", אמר גרינג למלעיזים). מילך קנה את החברות הזו בכסף: הוא העביר לגרינג 1,000 מארק בכל חודש ודאג להעמיד לרשותו מטוסים, מלונות ופינוקים.

 

עם עליית הנאצים לשלטון, נחקר מילך שוב ושוב בידי קציני גסטאפו, שניסו להוכיח שהוא בוגד יהודי. מילך לא התרגש - ורק סיפר כמה הוא אוהב את המולדת. החשדות חוסלו סופית כשאמא של מילך שיקרה עבורו ושלחה לגסטאפו מכתב בו סיפרה שהרתה אותו במסגרת רומן מחוץ לנישואים. עבור הנאצים, זה היה די והותר: מילך (והכסף שלו) התקבל למפלגה ואף זכה לתעודת "בעל דם ארי". תוך זמן קצר מונה לתפקיד מזכיר המדינה לענייני תעופה - שר האוויריה.

 

 

 

ארהרד מילך (משמאל) לצד חברו הרמן גרינג (במרכז) ארהרד מילך (משמאל) לצד חברו הרמן גרינג (במרכז) צילום: mediadrumworld

 

 

במסגרת זו, הוטל עליו לתכנן את חיל האוויר הנאצי, הלופטוואפה, בכל הנוגע לבניין הכוח: אילו מטוסים לפתח, מי מהחברות המקומיות יפתחו כל דגם ואיך עושים את זה במסגרת המגבלות שהוטלו על גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. מילך מצא פיתרונות יצירתיים: למשל, כשנאסר על המדינה לפתח מפציצים, הסווה זאת מילך כפיתוח מטוסי נוסעים. בגלל הרקע שלו בתחום, ידע איך למצוא את הפרצות ולקדם בניית מטוסים שנושאים פצצות ולא נוסעים או מטען.

 

עם זאת, בשלב זה מילך החל להתנקם ביצרני מטוסים שהסתכלו עליו לא נכון - תוך שהוא מפרגן לחלקם גם כשאין בכך היגיון מקצועי. כמו כל אגו-מניאק, הוא לא תמיד בחר טוב את מי להשתיק. למילך היה חשבון אישי עם ווילי מסרשמידט - תעשיין תעופה גדול שהעסיק כמה מגאוני הנדסת התעופה הכי גדולים בהיסטוריה. כשניגש מסרשמידט למכרז לפיתוח מטוס קרב מרכזי ללופטוואפה, שם לו מילך את כל הרגליים האפשריות. וזה, למרות שהמטוס המתחרה היה בעייתי למדי. לבסוף זכה מסרשמידט במכרז - שהוליד את ה-BF109, המטוס שהפיל הכי הרבה מטוסים אחרים בהיסטוריה.

 

 

מטוס המסרשמידט BF109 מטוס המסרשמידט BF109

 

 

בשלב הזה נפתחו כמה עיניים רעות על מילך; בכירים בהנהגה הנאצית תהו למה הבחור מתערב בנושאים כאלה - ועל הדרך, שאלו למה אין הוא מקדם פיתוח של מפציצים ארוכי טווח. בכירי הנאצים צפו שלמפציצים כאלה תהיה השפעה מכרעת על המלחמה הבאה - והם צדקו; תוך שנים ספורות התמלאו שמי אירופה ברבבות מפציצים שהטילו מיליוני טונות של פצצות. הבעיה הנאצית: המפציצים הללו היו בריטיים ואמריקאיים. לגרמניה לא היה מפציץ ארוך טווח כלל. עם פרוץ המלחמה, קיבל דרגת פילדמרשל (גנרל) ולקח קרדיט על הנצחונות בצרפת ובנורווגיה. היטלר קידם אותו והפקיד אותו על תחום ייצור המטוסים ברייך השלישי.

 

 

מילך מבקר בטייסת מפציצי צלילה מילך מבקר בטייסת מפציצי צלילה צילום: ww2today

 

 

מומחי האסטרטגיה של ההנהגה הנאצית זעמה על מר מילך: אם היו ללופטוואפה מפציצים ארוכי טווח, יכל החיל לשלוח זרוע ארוכה לאי הבריטי, בגובה אליו ספיטפיירים לא יכולים להגיע וכנראה שהקרב על בריטניה היה נראה לגמרי אחרת. כשנשאל ב-1943 מה נסגר עם המפציצים האמורים, הציע מילך לחבר את חברת אראדו לפרויקט - חברה שלא היה לה שום פיתוח מתקדם דיו. היו לה פיתוחים מדהימים בתחום מטוסי הסילון, אך לא עיצוב שענה על הדרישות המבצעיות או תאמו את המשאבים הזמינים.

 

 

עיצוב של מפציץ גרמני ארוך טווח, אשר מעולם לא נכנס לשירות עיצוב של מפציץ גרמני ארוך טווח, אשר מעולם לא נכנס לשירות צילום: War Thunde

 

 

מילך נכשל בנקודה הקריטית הזו - אבל אף אחד לא העיף אותו משום שתעשיית התעופה דווקא אהבה את ההחלטה הכי בזויה שלו: להשתמש ביהודים ממחנות הריכוז בתור עבדים למפעלי המטוסים של מסרשמידט, היינקל, פוקה-וולף והאחרים. רבבות עובדי כפייה מתו במפעלים מירי ומתשישות, וכל קבוצת עובדים שנשחקה קצת נשלחה מיד למחנות ההשמדה והוחלפה בחדשה.  

 

 

עבדים יהודים במכלול ייצור נאצי עבדים יהודים במכלול ייצור נאצי צילום: spunkybong

 

 

מילך הלך והתחזק (בעיקר בעיני עצמו) וב-1944 החליט שהגיע הזמן לבצע פוטש בהנהגה הנאצית. הוא חבר לכמה בכירים, בהם יוזף גבלס, שהחליטו להדיח מתפקידו את הרמן גרינג - פטרונו הוותיק של מילך. גרינג היה אדם גס ומרושע, אך היטלר לא התרגש כשפנו אליו המקטרגים. הצורר התעלם ממגרעותיו של גרינג ופשוט גירש אותם מהמשרד שלו.

 

כאן נגמר המזל של מילך. גרינג העביר אותו מתפקידו, ושם מעליו את שר התחמושת אלברט שְפֵּר שהצר את צעדיו, וסמכויותיו פוזרו בין סגניו; לאחר ששמע מילך על התאבדות היטלר, ניסה לברוח ונתפס רגע לפני שעלה לספינה בחוף. הוא הובא בפני גנרל דרק מילס-רוברטס מצבא בריטניה, ובטקסיות גרמנית קלאסית כרע לפניו והגיש לו את האלה שלו בשתי ידיים, בכניעה. מילס-רוברטס, שרק לפני יומיים ביקר במחנה ההשמדה ברגן-בלזן והבין את גודל הזוועה הנאצית, נטל את האלה מידיו של מילך - ואז שבר אותה על ראשו.

 

אלת פילדמרשל, כמו זו שקיבל מילך אלת פילדמרשל, כמו זו שקיבל מילך צילום: Reddick Militaria

 

 

מילך נשפט במסגרת משפטי נירנברג, שם הואשם בפשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והתעללות בשבויים ונידון למאסר עולם; הוא הואשם גם בקשר ישיר לניסויים בבני אדם שנערכו על אסירים יהודים, אך זוכה מאשמה זו. מילך חמק מכיתת היורים רק משום שהעיד נגד הרמן גרינג ושיתף פעולה עם חוקריו.  

 

מילך פוגש את אחיו בימי משפטו מילך פוגש את אחיו בימי משפטו צילום: pinterest

 

 

במעמד הקראת גזר דינו, אמר השופט: "המעשים הברבריים שנחשפו כאן נבעו מתאוותם של יחסית מעט אנשים, אך כל הגרמנים משלמים וישלמו בעתיד על השפל אליו הגיעו נשמותיהם, לאחר שהלכו אחר נביאי שקר שהובילו אותם לאסון. יהיה זה ביזוי לצדק אם יחמקו אותם מעטים, ביניהם הנאשם שלפנינו, מעונש על ההונאה והבגידה בעמם. יהיה זה אף ביזוי צדק גדול יותר, אם נתעלם מקבריהם של גברים, נשים וילדים, שכל פשעם היה עמידה בדרכו של היטלר. הענישה נגד פשעים כאלה נגד האנושות צריכה להיות מהירה ומוחלטת; דיקטטורים בעתיד ועושי דברם צריכים לדעת את מחיר הפרת החוק הבינלאומי, ושל כל סוג של הגינות כלפי זולתם. החברה האנושית לא תסתפק בפחות".

 

 

 

בפועל, קיבל מילך - האדם הכי בכיר במנגנון הנאצי שנחשב ליהודי - עונש מאסר של 15 שנה, ממנו ריצה שנים בודדות וכבר ב-1954 יצא לחופשי. את שארית ימיו בילה בדיסלדורף, שם נפטר ב-1972.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x