כשזה מגיע לטראמפ, צנזורה ברשת היא דווקא לא רעיון רע

לאינטרנט תמיד היו שומרי סף שוויסתו את הפעילות וקבעו גבולות בחסות שלטון החוק, והנה בשבוע שעבר המצב התהפך וכמה מהגופים החזקים בעולם - טוויטר, פייסבוק, גוגל ואחרים - התנערו במופגן מנשיא ארה״ב וחסמו אותו מלפרסם. על אף הביקורת שנשמעה נגדם, בבחירה בין הסתה של נשיא להפיכה לצנזורו, האפשרות השנייה עדיפה

בשנת 1931 הורשע המאפיונר אל קאפונה בחמישה סעיפי אישום שונים ונידון ל-11 שנות מאסר במתקן הכליאה השמור אלקטרז. כל מי שעיניו בראשו ידע מזה שנים שקאפונה מעורב במעשי רצח, גניבה, הפעלת רשתות לא חוקיות להימורים, זנות ומכירת אלכוהול, אבל סעיף האישום שבו הורשע בסופו של דבר היה העלמת מס. הפער בין המציאות הגלויה לעין לבין הביטוי המנהלתי / חוקי שלו העלה שאלות כבדות משקל בדבר חופש הפעולה שניתן לרשויות האכיפה ולגבי החוקים המגבילים את יכולתן לפעול על פי השכל הישר ומאלצים אותן להיצמד לכללים נוקשים בניסיון להגן על הציבור מפני שרירות לב השלטון, אך בפועל מאפשרים פגיעה מתמשכת וגלויה בו.

 

 

קראו עוד בכלכליסט:

• מנכ"ל טוויטר: לחברות הטכנולוגיה יש יותר מדי כוח, אך טוב שחסמנו את טראמפ
• אחרי טוויטר ופייסבוק: יוטיוב משעה את חשבונו של טראמפ
• הרשת החברתית פרלר היא רק טיפה בים של אתרי הסתה

 

90 שנה לאחר מכן נפתחה שנת 2021 בקריאת תיגר של המעצמות השולטות כיום בעולם על הסדר החברתי הקיים. איני מדבר על ארצות הברית, ברית המועצות או סין, אלא על הגופים החזקים באמת במשחק הכוחות העולמי - תאגידים פרטיים (שמניותיהם נסחרות בשוקי ההון ומשום כך הם מכונים בתואר המטעה ״ציבוריים״ למרות שהם נשלטים על ידי בעל מניות מרכזי או קבוצה קטנה של בעלי אינטרסים זהים), שבפועל מרכזים בידיהם כוח רב יותר מזה של פוליטיקאים או רשויות מדיניות. כבר שנים רבות שאנחנו יודעים שלו פייסבוק הייתה מדינה היא הייתה המדינה המאוכלסת בעולם, ששווי השוק של תאגידים כמו אמזון, גוגל ואפל ממקם אותן בין עשר המעצמות הגדולות בעולם במונחי GDP, ובכלל - שהאינטרנט פרץ גבולות מדיניים ואיפשר לתאגידים לרכז בידם עוצמה כלכלית הגוברת על העוצמה הצבאית שבידי ממשלות.

 

האינטרנט הביא איתו אשליה של כאוס בלתי מנוהל המאפשר לכוחות השוק להתנהל באין מפריע. בפועל, זו תמיד הייתה סביבה מנוהלת שנתונה למעקב צמוד של ממשלות. נכון שניתן פתחון פה למי שמעוניין בכך ושהרבה קבוצות שוליים קיבלו אפשרות להבעה עצמית בלתי מצונזרת, אבל לאינטרנט תמיד היו שומרי סף שוויסתו את הפעילות: רשויות אילצו חברות פרטיות, בגלוי ובסמוי, להעביר אליהן מידע אודות פעילויות חריגות, הגישה לרשת מנותבת דרך זכיינים הכפופים למרות הממשלה ורשויות שונות כמו הרשות למכירת שמות מתחם (Domain names) פועלות גם הן כגוף ריכוזי שעושה סדר (מסוים) בבלגן.

 

והנה לאחרונה, 30 שנה מאז הפך האינטרנט למוצר צרכני המוני, נפל דבר כשבאופן לא מתואם לכאורה החליטו כמה מהגופים החזקים בעולם - טוויטר, פייסבוק, אמזון, סנאפ ואחרים - להתנער במופגן מהנשיא הנבחר של ארצות הברית אשר ללא משפט וללא צורך בהוכחה הואשם על ידם בהסתה לאלימות ו״הפרת תנאי השימוש״ של מוצריהן, וכך נחסמה עבורו האפשרות להתבטא בפומבי. קולות זעקה ותרועות שמחה נשמעו משני צידי המתרס: רפובליקאים שנלחמו מלחמת חורמה על מנת לאפשר לתאגידים לפעול בתנאי שוק חופשי ללא ריסון פתאום חרדים לפגיעה השרירותית בחופש הביטוי, וצדקנים דמוקרטים שמדברים בקול רם כבר תקופה ארוכה על ריסון ובקרה ונקיטת סנקציות נגד תאגידי ענק מיהרו לשבח את אותם ארגונים שהם עמלים לפרק מנכסיהם. מאחורי התגובות האלו, כרגיל, מסתתרים לא מעט אינטרסים וצביעות.

 

 

דונלד טראמפ נואם בהפגנה בקפיטול צילום: גטי

 

דונלד טראמפ הוא נבחר ציבור חוקי (לעוד מספר ימים), אין על כך עוררין. מצד שני, גם פייסבוק, טוויטר וסנאפ הן נבחרות ציבור. הציבור בחר בהן להיות הפילטרים דרכם הם לומדים על המתרחש בעולם, בכפוף לתנאים וההגבלות שאותם קבעו ככללי המשחק במוצרים שלהן. בפועל - צנזורה, השתקה, הגבלת פרסום וחסימה הם כלים שהחברות האלו הפעילו לא פעם בעבר, על פי שיקול דעתן ובכפוף לביקורת ציבורית ועינה הפקוחה של התקשורת המנטרת את פעולתן. אבל עד היום לא התבצע מהלך כה גורף ומשמעותי כנגד גורם רשמי, שלא לדבר על נשיא ארה״ב, המעצמה החזקה בעולם. ובכן, מסתבר שתואר זה לא מקנה לך את הזכות להכריח את מנכ״ל טוויטר ג׳ף דורסי לאפשר לך להתבטא כאוות נפשך בפלטפורמה שלה.

 

בואו לא נעמיד פנים. הנשיא טראמפ השתמש בבמה הציבורית שהעמידו לרשותו אותן חברות על מנת להסית, לשקר, לעודד פגיעה בקבוצות מיעוט ולזהם את השיח הציבורי. הוא עשה זאת בגלוי, במודע, ודרס ברגל גסה ציבורים שלמים אך לאור תמיכת ההמונים גם לא נזקק לעדן או להחביא את מעשיו וכוונותיו. זה ברור כשמש, כפי שברור שאל קאפונה היה אחראי למעשי רצח, גניבה, הימורים וזנות בלתי חוקיים. במשך הרבה שנים נמנעו תאגידי הטכנולוגיה מלנקוט עמדה נחרצת נגד השימוש הנורא הנעשה במוצרים שלהן, גם אם הן ידעו בדיוק כמונו שלשימוש הזה יש השלכות הרסניות: עידוד מעשי אלימות המוניים, פגיעה בשמם הטוב של חפים מפשע וזריעת שנאה והקצנה המסוכנות להמשך קיומה של דמוקרטיה. קברניטי אותן חברות, במיוחד ג׳ק דורסי מטוויטר ומארק צוקרברג מפייסבוק, גלגלו עיניים, אמרו שהם לא שופטים ולא תליינים ולכן לא התערבו עד כה ובמקביל נהנו מהעלייה בטראפיק ובחשיפה לתכנים המתפרסמים בפלטפומות שלהן יחד עם ההכנסות ושווי השוק של התאגידים שנסקו לשחקים תוך התעלמות מהנזקים החמורים הנגרמים כתוצאה מכך. סיבוב הפרסה שביצעו בשבועות האחרונים, לכאורה בעקבות המהומות בוושינגטון במהלך ישיבת הקונגרס בה הוכרז המנצח בבחירות לנשיאות, עשוי לרמוז על התפכחות וחזרה בתשובה מצידם.

 

את התפנית הדרמטית במסגרתה הוחרם הנשיא טראמפ מכל אותם גופים, לצד שורת פעולות כמו החרמת הרשת החברתית האלטרנטיבית פרלר, לא ניתן להסביר רק בעקבות מעשיו המטרידים של הנשיא, כי אם בתהליכים חוקיים ואיום של ממש על יכולתם של אותם תאגידים לפעול בחופשיות תוך הגדלת היקף הפעילות העסקית שלהן וערך מניותיהן.

 

לאור התגברות הקולות הקוראים לרגולציה מחמירה ופירוק התאגידים, נזכרו לפתע אלו שבעצם מותר להם להפעיל שיקול דעת, לאכוף את תנאי השימוש שהם עצמן פרסמו, ולא ליפול במלכודת של רשויות החוק במלחמתן נגד המאפיה, אלא לנקוט צעדים פשוטים ומתבקשים על מנת למנוע מאנשים אכזריים לנצל את החופש לצורך פגיעה באושיות הדמוקרטיה. נכון, זה מפחיד לחשוב שמנכ״ל, או מועצת מנהלים המורכבת מכמה אילי הון מעמק הסיליקון, יכולים להגדיר עבורנו מה חוקי ומה לא, מה מוסרי ומה לא, אך בעיני מפחיד עוד יותר שנשיא מכהן יכול להרשות לעצמו לבקש מההמונים למנוע מהקונגרס לקבל את תוצאות הבחירות שלטענתו הבלתי מבוססת זוייפו, להוביל למותם של כמה אנשים, פציעתם של רבים נוספים וכל שאר התוצאות המחרידות של השתוללות תומכיו בגבעת הקפיטול מוקדם יותר החודש, ולהמשיך ליהנות מחזקת החפות כפי שאל קאפונה המשיך לעשות ככל העולה על רוחו אי שם בשיקגו של שנות ה-20 של המאה הקודמת, כיוון שלא היו הוכחות קבילות לאשמתו.

 

 

מהומות בוושינגטון צילום: אי פי איי

 

מערכות האכיפה במדינה דמוקרטית אינן נהנות מחופש פעולה מלא, אלא כפופות לנהלים הבאים להגן על האזרח מפני שימוש שרירותי בכוחן כנגד חפים מפשע. זהו עיקרון חשוב ויש לשמור עליו, אבל צריך גם לפקוח עין ולוודא שנמנע מגורמים ציניים לנצל את המגבלות האלו על מנת לפגוע באחרים. במקרה של אל קאפונה נוצלה הזדמנות להאשים אותו בהעלמות מס. במקרה של טראמפ עשו נבחרי הציבור האמריקאים שריר מול תאגידי הטכנולוגיה ורמזו להם שיש בסמכות המחוקק לפרק אותן ולהגביל אותן אם לא יתחילו להפעיל שיקול דעת סביר ולהכיר באחריות המוטלת עליהם מכורח הכוח הרב שבידיהם.

 

הנשיא טראמפ ייצא בקרוב, אם לא יהיו הפתעות, לגלות ב-״אלקטרז״ משלו. משחק הכוחות המרתק שבין השלטונות לבין תאגידים עסקיים רבי כוח יימשך, וימשיכו לשלוט בו כוחות שלא תמיד האינטרס הציבורי הוא נר לרגליהם.