שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
טכנולוגי

דעה

איך ראיון למתכנת מחו"ל שכנע אותי בדבר היתרונות שבעבודה מהבית

שאלות רבות צפות לגבי ההשלכות לטווח הארוך של העבודה מהבית בעידן הקורונה. למשל, איך אפשר לשמר מוטיבציה לאורך זמן, והאם תחושת השייכות של העובד לארגון עלולה להיפגע. אולם מה שהיה עד לא מזמן נחלת בודדים הפך לנורמה, שמתאגרת תפיסות שמרניות במקומות העבודה

שאול אולמרט, החזירים המעופפים 14:4024.12.20

הבוקר בעודי רוכב על אופניי בדרך למשרד, פגשתי ברחוב את זוהר. לכל אחד יש איזה זוהר כזה, שהוא לא פגש כבר למעלה משלושים שנה, ועדיין כשאתה רואה אותו חולף מולך ברחוב על האופניים - שניכם מזהים אחד את השני בשנייה למרות שחצי מהפרצוף שלכם מכוסה במשהו נגד מגפה.

 

 

אז עצרנו לסיאנס קצר של העלאת זכרונות מירושלים של שנות השמונים, ספרנו את החבר׳ה שכל אחד מאיתנו עדיין בקשר איתם, שתקנו יחד לרגע לאחר שהזכרנו את אלו שכבר אינם ונפרדנו בהלצה המתבקשת שסטטיסטית הפעם הבאה בה ניתקל זה בזה תהיה כשנהיה כבר קרוב לגיל שמונים. אבל רגע לפני שדיוושנו כל אחד בכיוון הנגדי, זוהר שאל אותי מה יש בחבילה העטופה שאני אוחז בידי.

 

עבודה מהבית עבודה מהבית צילום: שאטרסטוק

 

״זה שלט לדלת של המשרד״, הסברתי בגאווה ושלפתי מהקרטון המרופד את השלט המעוצב שהזמנתי באינטרנט ושלחתי אל הכתובת של הבית שלי, כיוון שעד שיהיה שלט על הדלת בכניסה למשרד השליח היה מתקשה למצוא אותנו בכתובת בה מיועד השלט להיתלות.

 

״שלט לדלת של המשרד? בשביל מה?״, תמה זוהר. זה הזכיר לי שפעם, בירושלים, בתקופה בה דורון שפע היה מלך הסלים של הפועל ירושלים, יצחק שמיר היה ראש הממשלה ורחוב יפו עדיין היה פתוח לתנועת מכוניות, זוהר באמת היה מרבה בשאלות טריוויאליות הנשאלות בטון מלא תמיהה.

 

״אתה יודע, שאפשר יהיה לדעת שזה המשרד שלנו״, הסברתי בסבלנות.

 

״משרד?״, הקשה זוהר, ״למה משרד?״

 

אמרתי לכם כבר שהוא מומחה בשאלות מעצבנות. זוהר סיפר שגם הוא עובד בסטארט-אפ, אבל הוא לא בדרכו למשרד עכשיו אלא בדרכו הביתה לאחר אימון כושר, כדי להתחיל את יום העבודה. בשנה וחצי שהוא עובד בחברה הזו, עוד לפני שעטלף בעיר הוואן שבסין הכניס את העולם לבידוד, כל עובדי החברה עובדים מבתיהם, ורק אחת לכמה שבועות נפגשים פנים אל פנים, בדרך כלל בשעות הערב לאירוע חברתי.

 

העבודה מרחוק לא התחילה בעידן הקורונה אבל ללא ספק הפכה לרווחת יותר בעקבות אילוצי הגבלת התנועה. רבות כבר דובר על היתרונות והחסרונות של המודלים השונים ועל הצורך למצוא את שביל הזהב ביניהם באיזשהו ״מודל היברידי״ המשמר עדיין את חלל העבודה המשותף, אבל גם מאפשר לכל אחד למצוא את האיזון שמתאים לו בין שיחות מסדרון והזמנת אוכל משותפת בצהריים לבין הנוחות שברביצה בתחתונים בחדר השינה וליטוף החתולה תוך כדי פגישת הצוות של הבוקר.

 

ארגונים מסתגלים

 

בימים אלו בהם אנחנו מחכים לעדכון שיכריע האם מותר לנו בכלל לצאת לעבוד מהמשרד או לא, אנחנו שומעים על חברות רבות שהחליטו לעבור לעבודה מהבית גם בעידן שבו אין הגבלות תנועה, ומנכ״לים של חברות רבות מספרים שהעובדים שלהם מבקשים לעבוד רק מהבית (או בעיקר מהבית) והפרודוקטיביות שלהם לא נפגעת ולעיתים אפילו עולה. הסגר לימד את כולנו שכאשר אין ברירה אחרת, עבודה מרחוק היא פתרון סביר.

 

לפחות בטווח הקצר, נראה שארגונים למדו לתפקד תחת המגבלות ולהגדיר נהלים ודפוסי תקשורת שיאפשרו את המשך העבודה גם כשכל אחד ספון בביתו. השאלה היא מה יהיו ההשלכות בטווח הארוך. מה יקרה, למשל, לתחושת השייכות לצוות וההזדהות בין העובד לאירגון. עד כמה ניתן לזהות צרכים אישיים ומצוקות של עובד כשאין מפגש בלתי אמצעי איתו. איך אפשר לשמר מוטיבציה לאורך זמן ללא קשר אישי, ועוד. לכל השאלות האלו עדיין מוקדם להציע תשובות ונראה שרק לאורך זמן נוכל להעריך את ההשלכות של מבנה העבודה החדש.

 

 

מותו של המשרד? מותו של המשרד? צילום: עומרי אמסלם

 

 

ייתכן שבעתיד למרבית הארגונים כלל לא יהיה משרד. ייתכן שארגונים ישתמשו בחללי עבודה על בסיס מזדמן או שעתי, ייזמו מפגשים חברתיים בין העובדים מחוץ לשעות העבודה, ילמדו איך לייצר חלופות וירטואליות לשיחות המסדרון של המשרד ויטמיעו מערכות תקשורת שיצליחו לא רק להעביר מידע בין אנשי הצוות אלא גם לחבר ביניהם רגשית. בינתיים, אנחנו רואים איך הרגלי העבודה שלנו מתפתחים, אנחנו מאמצים שיטות חדשות ומאתגרים את עצמנו לנסות דפוסי עבודה גמישים ולא מוכרים.

 

השבוע ערכתי ראיון עבודה טלפוני עם מתכנת מנוסה, ישראלי, שמטייל מזה מספר חודשים בחוץ לארץ ומעוניין להמשיך ולגור בחו״ל אבל לעבוד מרחוק כחבר בצוות פיתוח. האינסטינקט הראשוני שלי היה נגד. אם הוא לא באותו אזור זמן הוא לא יכול להצטרף לפגישת העדכון היומית מדי בוקר. אם הוא לא ישמע את השיחות בין חבריו לצוות הוא לא יהיה חלק מהדיונים וקבלת ההחלטות ואם הוא לא ייצר קשר חברי עם האנשים שהוא עובד איתם - איך נשרוד תקופות של לחץ, ויכוחים ומשברים שהקשר האישי בין חברי הצוות הוא הסכר שמונע מהם לסחוף את כולם למריבות ונתק. אבל אז הוא סיפר לי על הניסיון שצבר בעבודה מרחוק, ועל איך הוא והארגון שבו עבד למדו לייצר תקשורת, נהלים ובעיקר מערך ציפיות, שהפך את העבודה מרחוק לאפשרית. וכשצללנו לפרטים זה נעשה ברור שלא רק שזה אפשרי, אלא שבניהול נכון זה יכול להיות בעיקר יתרון.

 

המיליארדר סם זל התראיין בשבוע שעבר לתקשורת ועורר הדים רבים להצהרותיו בנוגע להשתוללות בשווקי ההון, לערך הדולר ולמדיניות הכלכלית של ארצות הברית. בשולי הדברים הוא גם ניבא שבקרוב יחזרו ארגונים לעבודה ממשרד. יש לו כמה מיליארדי דולרים יותר משיש לי ובמידה מסוימת זה מעיד על יכולתו לקרוא נכון את המפה ולחזות מגמות, אבל בנושא הספציפי הזה אני חולק עליו.

 

נראה לי שרכבת העבודה מרחוק כבר יצאה מהתחנה, ומה שהיה עד לא מזמן נחלתם של בודדים הפך לנורמה שחשפה בפני כולם את הצורך בלאתגר את התפיסות השמרניות שלנו בנוגע להרגלי עבודה ומבנה התקשורת הארגונית. יזמים חרוצים מרחבי העולם כבר עובדים על פתרונות רבים שמטרתם לאפשר עבודה מרחוק, לתמוך בה ולהציע אלטרנטיבות שיכהו את עוקצם של הנזקים הנגרמים כתוצאה ממנה. זה לא אומר שמגדלי המשרדים יהפכו לחללים נטושים, רק שהקונוונציה שנראתה עד לפני רגע כמובנת מאליה, לפיה כל עובדי החברה מצופים לבלות את מרבית שעות היום שלהם באותו המשרד, תהפוך לכל הפחות לאופציונאלית.

 

לקידמה תמיד יש מחירים, בוודאי בטווח הקצר, וכל שינוי גורר קודם כל כאוס וקונפליקטים. אבל השינוי שנכפה עלינו לימד אותנו שהמוסכמות שהורגלנו אליהן זקוקות לרענון ואני מאמין שעם תום תקופת הבידודים והסגרים (שיגמרו כבר, למען השם), נגלה שבמידה רבה אנחנו מאמצים את ההרגלים החדשים האלו מרצוננו. ובינתיים, אם תבואו לבקר את עובדי חברת ״החזירים המעופפים״ במשרדנו החדש ברחוב התעשייה בתל אביב, תוכלו בקלות למצוא אותנו כי על הדלת יש שלט.

x