רוצים להקים סטארט-אפ מצליח? תפסיקו להקשיב לביל גייטס

שאול אולמרט, מייסד החזירים המעופפים, קורא להתנער מהמודלים להצלחה של סטיב ג'ובס, מארק צוקברג וביל גייטס ולהתמקד במה שטוב לחברה שלכם. "קל לשכוח בדיעבד, שגם המוצרים המורכבים והמתוחכמים ביותר התחילו מלהיות מוצר קטן וממוקד"

שאול אולמרט, 12:0917.12.20

אני סולד מהכתבות שמרכזות את כל הטיפים שמציע ביל גייטס כדי להפוך סטארט-אפ למצליח מכמה סיבות: 

 

א. אני לא ביל גייטס. מה שנכון לגביו לא בהכרח נכון לגבי. אנחנו שני אנשים שונים.

 

ב. מה שעבד לביל גייטס בנקודה מסוימת במקום ובזמן, בשוק מסוים ונסיבות מסוימות, לא בהכרח מתאים ונכון לנסיבות והתזמון הנוכחיים שלי.

 

ג. ביל גייטס לא הפך להיות ביל גייטס בזכות זה שהוא קרא עצות על איך להיות ביל גייטס. הוא פשוט היה הוא.

 

ד. ישנן כל כך הרבה דרכים לספר סיפור, ולא בטוח שהאופן שבו אדם מסכם רטרואקטיבית את סיפור חייו, או סיפור הצלחתו העסקית, הוא בהכרח הדרך הנכונה (ובוודאי שאינה היחידה) לתמצת אותו.

 

ה. כמו ביל גייטס, ישנם עוד הרבה מודלים אחרים להצלחה. כל אחד מהם פעל אחרת ומה שעבד לאחד לא בהכרח עבד לשני, אז איזה מהמודלים לאמץ?

 

מכל הסיבות האלו ועוד, יש לי אלרגיה לשימוש במודלי הצלחה חריגים דוגמת ביל גייטס, סטיב ג׳ובס או מארק צוקרברג, במיוחד כשהם עולים כטיעון בוויכוח. אם אני ושותף שלי מתווכחים לגבי דרך הפעולה הרצויה במקרה מסוים, הטיעון ש-״אבל ככה עשה ביל גייטס״ מוציא ממני ישר את רשימת הטיעונים שכנגד שזה עתה מניתי, ועוד רבים נוספים.

 

מצד שני, את כל ההקדמה הארוכה הזו כתבתי כדי לצטט משהו שביל גייטס אמר, שאני מאוד מסכים איתו וחווה אותו על בשרי בימים אלו. בריאיון טלוויזיה שנערך לפני כמה עשורים, התארחו ביל גייטס והמשקיע האגדי וורן באפט ונתבקשו לכתוב על גבי דף נייר מבלי שתיאמו ביניהם מראש, מהי המילה האחת שמתמצתת את הצלחתם העסקית. למרות שאחד מהם הוא מהנדס התוכנה המפורסם בהיסטוריה והשני הוא המשקיע המצליח בהיסטוריה, שניהם רשמו בדיוק את אותה התשובה: מיקוד. פוקוס, אטנסיון, קונסנטרר- באיזו שפה שלא תבחרו כדי לבטא את הקונספט הזה, זו מילה מאוד מרגיזה . להתמקד פירושו לוותר, ואני באופי שלי מאוד מתקשה בזה. מבחינתי כשאני הולך למסעדה (הקשישים שבינינו זוכרים שפעם היה אפשר לשבת במסעדה ולאכול שם, לא רק להזמין משלוח), אני רוצה לבלוע את כל המנות שבתפריט.

ומכיוון שמטעמים של קיבולת ועלות אני נאלץ לבחור רק מנה אחת, או אולי אחת ועוד תוספת, אני בעצם מתבקש להשיב תשובה שלילית לעשרות מנות אחרות. י. אני ממש מתקשה לבחור ולא בגלל ששום דבר אינו נושא חן בעיני, ההפך- בגלל שהכול נושא חן בעיני. בכל בחירה אני בפועל בוחר לוותר על המון אופציות שקוסמות לי, ולפחות עד שאיהנה מהבחירה שלי אני סובל מכך שנאלצתי לערוך כל כך הרבה ויתורים.

 

גדולי ההוגים עסקו בקונפליקטים הרגשיים המורכבים שסביב בחירה, ודי אם נזכיר את התזה המפורסמת של אריך פרום שבוטאה בסיפרו ״מנוס מחופש״ שפורסם בשנת 1941 ומתאר, בין השאר, את השיעבוד שחש אדם בשעה שהוא נדרש לבחור לעומת החופש שהוא חש כשהבחירה נעשית בשבילו או כשאין לו ברירות לבחור מביניהן.

 

בימים אלו, כשהחברה שהקמתי ביחד עם שותפי אילן לפני שלושה חודשים עושה את צעדיה הראשונים, אנחנו נדרשים כל הזמן לבחור. גייסנו סכום כסף צנוע, יש לנו כוח אדם מאוד איכותי אבל מצומצם, הכסף שגייסנו יספיק לנו לתקופת זמן מכובדת אך לא מאוד ארוכה שבה עלינו לייצר מספיק ערך כדי להצדיק סיבוב השקעה נוסף בהיקף גבוה יותר- ומכאן שאנחנו חייבים להיות מאוד ממוקדים. בשלבים שקדמו להקמת החברה, כשאילן ואני רק ישבנו מול הלוח המחיק והתחלנו להעלות רעיונות, המטרה הייתה לא להתמקד אלא ההיפך- להתפזר. להעלות מה שיותר רעיונות, לא לשפוט אותם באופן ביקורתי מדי, אלא לתת למוזה להוביל אותנו ללא מטרה מוגדרת ולהיזרק לכל הכיוונים.

 

זו הייתה חוויה מרגשת ומסעירה שהובילה אותנו בסופו של דבר אל הצעד הבלתי נמנע של בחירה והתמקדות. כיום, כשיצאנו לדרך ושעון החול (התקציב העומד לרשותנו) הולך ואוזל ככל שהזמן עובר, אנחנו חייבים להרגיל את עצמנו להיזכר במשנתם של גייטס ובאפט ולזכור שהמפתח להצלחה טמון ביכולת להתמקד. לכל אחד משמונת עובדי החברה שלנו יש המון רעיונות, ובכל יום כשאני נפגש עם חברים ומכרים מהתעשייה ומספר להם בכמה משפטים על החזון שלנו, כל אחד מהם רואה לנגד עיניו משהו קצת שונה.

 

זה חלק מהקסם שבחזון מרחיק לכת ושאפתני. כשאני עוצם עיניים ומדמיין איך האפליקציה שאנחנו מפתחים תראה בעוד שלוש שנים מהיום, כשכבר יהיו לה משתמשים רבים וקהילה גדולה מאחוריה, אני מדמיין ערב רב של שימושים אפשריים בה. הפנטזיה הזו היא כמו כוכב הצפון המסמן עבורנו את היעד, אבל כדי להגיע אליו אנחנו צריכים לבנות את המסלול אליו צעד אחר צעד. ובכל בחירה שאנחנו עושים, למשל- אילו תכונות של המוצר לפתח לגרסה הראשונה שלו ואלו לדחות למועד בלתי ידוע, אנחנו נאלצים לוותר בכאב על חלק מהפנטזיה הנעימה הזו.

 

שאול אולמרט, מייסד החזירים המעופפים שאול אולמרט, מייסד החזירים המעופפים צילום: אוראל כהן

 

קל לשכוח בדיעבד, שגם המוצרים המורכבים והמתוחכמים ביותר שאנחנו רגילים להשתמש בהם, התחילו מלהיות מוצר קטן ומאוד ממוקד. פייסבוק, שמהווה היום מערכת חדשות, מערכת ערוצי טלוויזיה מכל העולם ובכל השפות, מערכת לתקשורת בין אישית, מערכת לניהול קבוצות וקהילות, מערכת פרסום מתוחכמת ומה לא- התחילה ממוצר מאוד פשוט שאפשר לתלמידי אוניברסיטאות יוקרה בארצות הברית לדרג את מידת האטרקטיביות של סטודנטיות צעירות. גם המכונית הפרטית, כפי שאנו מכירים אותה היום, עם מנוע היברידי, מערכת לזיהוי והתראה מפני התנגשויות, כסאות ניתנים להזזה, חלונות חשמליים, מתקן שטיפת שמשות, מערכת שמע, הגה כוח והילוכים אוטומטיים- היא תוצאה של עשרות שנות אבולוציה של מוצר שהתחיל בתצורה מאוד בסיסית.

 

כשמפתחים מוצר חייבים להתמקד אך ורק בתכונות ההכרחיות לתפקודו ולדחות למועד מאוחר יותר את מרבית התוספים והרעיונות שיכולים לעשות הבדל גדול בחוויה אבל לא הכרחיים לתפקודו. לאורך ההתפתחות, חלק מהרעיונות האלו יצוצו שוב בעיתוי נכון יותר, או שממילא לא יהיו רלוונטים כיוון שהמוצר יתפתח לכיוונים אחרים שכרגע קשה לצפות. החוכמה היא להזכיר לעצמך כל הזמן מה הבסיס של החזון שלך, ולוודא שהמוצר המפתחת משרת אותו. כל מה שלא הכרחי כדי לממש את החזון הזה- צריך כנראה להמתין בצד לעיתוי אחר. ועל מנת להגשים את החזון צריך קודם כל ללמוד לוותר. לדחות. לשים בצד. להגיד לא. או במילה אחת- להתמקד. לפעמים הביל גייטסים והווארן באפטים האלה יודעים על מה הם מדברים.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x