שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
תעופה וחלל

הקברניט

כשמטוס עם גיבנת ביצע טבח המוני בתל אביב

שמונה עשורים מלאו למתקפה הנפשעת של חיל האוויר האיטלקי על העיר, בה נהרגו כ-137 איש; מדוע בוצעה ההפצצה, מה יוצא דופן במטוסים שביצעו אותה, ולמה יצאה לפועל למרות שאין בה כל תועלת צבאית?

ניצן סדן 07:5819.09.20

 


 

 

שלום, כאן הקברניט; התשיעי בספטמבר 1940 התגלגל בעצלתיים, עוד יום תל אביבי רגיל. אנשים הסתובבו שאננים ברחובות, עשו קניות, הלכו בצל והתעלמו מטרטור מנועי מטוסים שנשמע ממעל. זה לא היה צליל חריג; הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה, כוחות המנדט הבריטי בארץ היו בכוננות ומטוסים חלפו מדי פעם בשמי העיר, שנותרה שאננה וצפה בניחותא כמה ס"מ מעל למציאות.

 

 

שלוש דקות שהחלו ב-16:12 עמדו להחזיר אותה לקרקע, ולשנות את חיי כל התושבים. טרטור המנועים התחזק קצת, ואז נשמעו שריקות מובחנות ועשרות פיצוצים צבעו את השמיים בכתום; אנשים עפו באוויר, או נפלו לרגע, ואז קמו וקלטו שהם שטופים בדם; שריפות נדלקו ברחובות בוגרשוב וטרומפלדור, ובפינסקר קרסו קירות של בניינים; רבים ממבני העיר היו צריפים, שנפגעו קשה מהדף ורסיסים, ואזורים כמו נורדיה נראו כאילו ספגו גשם של זכוכיות ושברי בניין.

 

 

הריסות בניין בלב העיר, זמן קצר לאחר הפגיעות הריסות בניין בלב העיר, זמן קצר לאחר הפגיעות צילום: Wikimedia

 

 

העיר נהייתה ערבוביה של צרחות ועשן; בין הריסות המבנים היו יכולים השורדים לראות ידיים של נפגעים, מגששות את דרכן החוצה מבין השברים. זרזיפי דם נזלו מבין הלבנים והקורות, ועדים סיפרו על עגלה הפוכה ברחוב, רתומה לסוס מת ועוד מראות זוועה איומים. אמבולנסים לא היו מספיק, ופצועים הובהלו לבתי חולים במכוניות פרטיות, בעגלות ועל הידיים.

 

 

צוותי חירום מטפלים בבניין לאחר מתקפה (אילוסטרציה) צוותי חירום מטפלים בבניין לאחר מתקפה (אילוסטרציה) צילום: IWM

 

 

כל כך הרבה נפגעים היו, שבבתי החולים נגמרו המיטות; בית ספר סמוך הוסב מיידית לנקודת ריכוז פצועים קל וטיפול בהם. והיו המונים; עוד ועוד באו עם שברים, רסיסים בגוף, נזקי אוזניים ושאיפת עשן. מספר הנפגעים אינו ברור עד היום; לפי מד"א, תועדו 117 הרוגים ו-239 פצועים, בעוד מקורות אחרים התייחסו ל-137 הרוגים.

 

חקירה זריזה גילתה שפגעו בעיר 56 פצצות, רובן סטנדרטיות בנות 100 ק"ג, ואחדות - פצצות תבערה. ביחד עם ת"א נפגע גם הכפר הערבי סומייל. הבהלה וההלם הפכו מהר מאוד לזעם; מי הפציץ את תל אביב, ומדוע? מה השיג בכך, ומה ימנע ממנו מלעשות זאת שוב?

 

 

לווייה המונית שנערכה להרוגי הטבח לווייה המונית שנערכה להרוגי הטבח צילום: הארכיון הציוני המרכזי

 

 

כן, גם מדינות הציר וגם בעלות הברית עשו הרבה דברים רצחניים במלחמה ההיא. אבל בגדול, הפצצת עיר אינה חסרת פשר: בעקבותיה, יברחו תושבים, ולא יהיה מי שיאייש מפעלים ותשתיות חיוניות שנמצאים בה ובקרבתה. כמו כן, יזעמו ההמונים על חוסר יכולתו של השלטון להגן עליהם, מה שיחליש את המדינה ואף עשוי לדחוף אותה להסכם כניעה.

 

ואולם, הפצצת תל אביב היתה פשוט מעשה מטומטם: לא היה בעיר שום דבר שסייע לבריטים במלחמה. ולא היה באמת שלטון מקומי שאפשר להפיל פוליטית - ארץ ישראל היתה קולוניה בריטית, כמו חבלי ארץ רבים אחרים בעולם. ההפצצה לא עשתה דבר, פרט ללהרוג חפים מפשע. מה קרה שם בעצם?

 

 

חיפוש ניצולים בהריסות בניין שהופצץ מן האוויר חיפוש ניצולים בהריסות בניין שהופצץ מן האוויר צילום: Wikimedia

 

 

נחזור אחורה כשנתיים; קצינים בריטים ידעו שהמלחמה תגיע אוטוטו לישראל, ושצריך להכין את האוכלוסיה. בארץ יש בית זיקוק ונמל בחיפה שמהווים תשתית קריטית לכל קמפיין באזור המזה"ת, מספר שדות תעופה ועוד נמל אחד ביפו, שמהווים יעדים נוספים. מדינות הציר יתקפו את המטרות הללו, אין בכך ספק; מתי ובאיזו עוצמה? אין לדעת. אפשר רק להתכונן.

 

אז נפרסו תשתיות הגנה ונבנו תוכניות חירום, ובחיפה החלו לבנות מקלטים ציבוריים - אך תל אביב לא מיהרה לאמץ את הנוהל. היישוב העברי כולו קיבל הנחיות כמו האפלת הערים בלילה כדי להקשות על זיהוי בידי מטוסים, ושלל נהלים קפדניים שנועדו לאתר מרגלים ולחסוך בדלק ומזון. כולם צייתו, אך תל אביב התעייפה מן העניין די מהר; הכנת תשתיות הגנה החלה באיחור רב, ותחקיר שפרסם מייסד הג"א מרדכי נמצא-בי גילה שתל-אביבים רבים יצאו למרפסת כדי להסתכל כשנשמעו צופרי אזעקה; נשמע לכם מוכר? 

 

 

תותח נ"מ 40 מ"מ תותח נ"מ 40 מ"מ צילום: AWM

 

 

בינתיים, ישב חיל האוויר האיטלקי בבסיסיו ותכנן תוכניות; כל המטרות שהדאיגו את הבריטים היו מסומנות בעיגולים אדומים על מפות גדולות בכל חדר תדריכים, בעוד האיטלקים - שותפי הנאצים - נערכו להפצצה שתחליש את בריטניה במזרח התיכון. הם הציבו כוחות ברודוס וחיכו רק לתזמון המתאים; כלי נשק מתאים כבר היה להם, וקראו לו SM79 ספארוויירו (נץ באיטלקית).

 

 

מפציץ בינוני סאבויה מארקטי SM79 ספארוויירו מפציץ בינוני סאבויה מארקטי SM79 ספארוויירו צילום: Giuseppe Riggio archive CC BY-SA 3.0

 

 

היה זה מפציץ בינוני עם שלושה מנועים ולו שישה אנשי צוות, שתפעלו ארבע עמדות מקלעים להרתעת מטוסי קרב, ומטען פצצות של 1,200 ק"ג. על אסתטיקה אפשר להתווכח, אך עם גוף מרובע, גיבנת בולטת מאחורי תא הצוות (בה עמדת מקלע) וחזות מגושמת, כנראה שהיו צריכים לקרוא לו פולו (תרנגולת).

 

המטוס פותח בידי חברת סאבויה מארקטי בתחילת שנות השלושים. למה קיבל שלושה מנועים? ובכן, הספארוויירו תוכנן במקור כמטוס נוסעים מהיר, וריבוי המנועים נועד לסייע לטיסה בטוחה יותר. בימים ההם, אם הלך מנוע לכלי דו מנועי - הלך הכלי; היו מעט מאוד מטוסי נוסעים שהיו מסוגלים לטוס ולנחות עם דחף לא סימטרי. אז מתכנן המטוס, אלסנדרו מארקטי, פתר את הבעיה בתוספת מנוע. והמטוס שהתקבל היה מבטיח, עד לרמה שבזבוז לא לעשות ממנו מפציץ. נראה שמהר מאוד יהפוך לנחות על רקע קצב החידושים המסחרר של ימי המלחמה. ואולם, עד קריסת ציר הרשע של גרמניה-איטליה-יפן לא הומצא מפציץ בינוני מוצלח יותר; היו חזקים ממנו, בעלי מטען פצצות גדול משלו ועוד; אך הם היו גם מסובכים טכנית ועם שלל בעיות אמינות מסוכנות. למשל, גלגל החרטום של ה-B26 מארודר היה קורס בנחיתות, ל-B25 מיטשל היו בעיות יציבות, ה-G3M היפני היה פחות מוגן מפני מטוסי קרב ועוד.

 

 

ספארוויירו מהחזית ספארוויירו מהחזית צילום: Wikimedia

 

 

הנץ האיטלקי פשוט היה מטוס מאוזן מאוד: גם מהיר וגם יציב, גם עם מטען פצצות סביר, גם עם די עמדות למקלעי הגנה, וגם אמין. פשוט יופי של מפציץ. בנוסף, היה רב תכליתי והתאים גם למשימות סיור, הפצצת טורפדו (משימה שמחייבת יציבות רבה בגובה נמוך) ועוד. ובבסיסי רודוס עמדו הרבה כאלה, ערוכים ומוכנים להכות בבריטים, ולמי אכפת אם בדרך יחטוף גם איזה ישראלי.

 

אז ב-15 ביולי, שבועות לפני המתקפה על ת"א, המריאו שני מבנים בני חמישה מטוסים, הגיעו לחיפה ופגעו במחסני דלקים ומתקני זיקוק. הנזק היה גדול, אך כמעט שלא נפגעו אנשים - תועדו הרוג אחד ושלושה פצועים. הסיבה היא שהמטרות היו במפרץ, מופרדות היטב מסביבתן וקלות לזיהוי. המתקפה הבאה הגיעה תשעה ימים לאחר מכן, והפעם ספגו המפציצים אש נ"מ ונאלצו לשנות נתיב; בתוך כך, לא כל הפצצות פגעו בתשתיות דלק - וחלקן הוחטאו והתפוצצו בשטח העיר. הפעם נהרגו 46 איש, רובם במחסן דלק של חברת Shell.

 

תשתיות דלק בוערות בחיפה, לאחר מתקפה איטלקית תשתיות דלק בוערות בחיפה, לאחר מתקפה איטלקית צילום: Wikimedia

 

 

כתוצאה מכך, שופרה כוננות תותחי הנ"מ בעיר וסביבותיה, והוחמרו נהלי החירום בארץ ישראל. תל אביב ראתה את שקורה בחיפה, אך עדיין נותרה שאננה למדי; איך אמר סרג'יו? הרי איזה אינטרס יש לאיטלקים לבוא בחום הזה.

 

עקרונית, יש היגיון רופף בהנחה; לפי כל היגיון, יעדיפו האיטלקים להכות בתשתיות הדלק בצפון - מטרות שהם מכירים, או שיעברו לנמל חיפה ולשדות תעופה. אז למה תקפו את לב תל אביב? מה היה הטעם בכך? ככל הנראה שהמטרה המקורית בתשיעי בספטמבר היתה חיפה, אך כשהתקרב מבנה המפציצים, קיבל דיווח על עננות, או על מטוסי קרב בריטיים בפטרול סמוך - איום שיכול בקלות להפוך את המשימה לחד-כיוונית.

 

מבנים בחיפה שנפגעו בהפצצה מבנים בחיפה שנפגעו בהפצצה צילום: Wikimedia

 

 

אז המטוסים נשלחו למטרה משנית: נמל יפו. העניין הוא שהכוח קיבל את המשימה כשהיה מעל לשטח ישראל, והיה עליו להסתובב ולחפש את הנמל ממזרח למערב. ההפצצה עצמה היתה הפצצת שיוט מגובה בינוני, ודיוק הפגיעה היה נמוך מאוד. יתכן שמוביל המבנה פקד על הטלת הפצצות מוקדם מדי, וכל הפצצות נפלו "קצר", ולא הגיעו לנמל עצמו. יכול להיות גם שהמוביל כיוון אל נמל ת"א בטעות.

 

ספארוויירו ולצידו פצצות, כמו אלה שהוטלו על ישראל ספארוויירו ולצידו פצצות, כמו אלה שהוטלו על ישראל צילום: topwar

 

 

הנקודה היא שכנראה לא היתה כוונה להפציץ את תל אביב עצמה. כאמור, אין ערך במשימה שכזו. עוד ראיה לכך היא שהמטוסים פיזרו כרוזים בערבית, שכוונו לאוכלוסיית יפו ובה סופר שהאיטלקים אוטוטו באים לשחרר את האוכלוסיה הערבית מהכיבוש הבריטי. גם ערבים נהרגו במתקפה, מה שסותר את המסר הזה.

 

איך הצליחו כוחות אויב לחדור לשמי הארץ שוב ושוב? ובכן, בימים ההם מערכי הגילוי היו מאוד פרימיטיביים, וטכנולוגיית המכ"מ היתה בחיתוליה (וגם הוקצתה לאזורים יותר קריטיים מבחינת בעלות הברית, כמו למשל בריטניה עצמה). מטוסי קרב הוקצו למשימות דחופות, ופרט ליעדים קריטיים כשדות תעופה ובתי זיקוק, לא היה בישראל שום דבר שהשלטון הבריטי באמת רצה להגן עליו. ההפצצה ההיא עלתה לאיטלקים ביוקר: לאחר פניית היישוב העברי לשלטונות בריטניה, נשלחו טייסי חיל האוויר המלכותי להלום בבסיסי איטליה באיים הדודקאנסיים, מהם הגיעו הנצים שתקפו את הארץ. לא ברור כמה מטוסים אבדו במתקפה, אך האיטלקים איבדו חלק מורגש מיכולתם לפעול בזירה.

 

ספארוויירו על הקרקע ספארוויירו על הקרקע צילום: Wikimedia

 

 

בשנה שלאחר מכן הופצצה חיפה גם בידי גרמניה הנאצית עצמה, באמצעות מפציצים בינוניים (אבל זה כבר סיפור אחר). היישוב העברי בישראל למד משהו חשוב בעקבות הפרשה: את חשיבות הצורך בתשתיות הגנה אווירית.

 

ואולם, השמיים לא נותרו נקיים גם לאחר קום המדינה - ותל אביב עצמה חטפה עוד כמה וכמה פעמים. המקרה הראשון מאז המלחמה היה ב-1948, בידי מטוסי דקוטה מצרים שהוסבו להפצצה. בין מאי ליולי חלפו המטוסים הללו מעל לעיר ביותר מעשרים גיחות, במהלכן הרגו 150 איש. במקרים ההם המטרה היתה הפצצת טרור, שתדחוף את המדינה הצעירה לכניעה מתוך פחד. בין השאר הופצצו התחנה המרכזית, בית דפוס "הארץ", אך לרוב פגעו הפצצות באזורי מגורים. ואגב, גם בימים ההם היו ישראלים שעם הישמע צופר האזעקה, עלו לגגות ויצאו למרפסות כדי לחזות במפציצי האויב ובכוחותינו מנסים ליירטם, במקום לרדת למקלט כמו ששפוי לעשות. כך למשל קיבלנו את התמונה הזו, בה מטוס קרב ישראלי מדגם אוויה S199 תוקף דקוטה מצרית (סיפרתי לכם פעם על הקרב הספציפי הזה).

 

דקוטה מצרית, כשעל זנבה יושב מודי אלון במטוס S199 דקוטה מצרית, כשעל זנבה יושב מודי אלון במטוס S199 צילום: Wikimedia

 

 

הפצצת תל אביב הבאה התרחשה במלחמת ששת הימים, מאש תותחים ארוכי טווח של צבא ירדן שהוצבו בקלקיליה. הפגזים פגעו בצפון העיר והסבו נזקים קלים בלבד. לאחר המתקפה, מיהר צה"ל לנטרל את הסוללות.  

 

ההפצצה הבאה סוכלה בדרך: בתחילת מלחמת יום הכיפורים שיגר מפציץ טופולב 16 מצרי שני טילי שיוט מדגם KSR2 ראדוגה, שעשו דרכם אל העיר; האחד התרסק בים התיכון מסיבות לא ידועות, והשני הופל בידי מטוס מיראז' ישראלי אותו הטיס רס"ן איתן כרמי ז"ל. מתקפה זו כוונה כנראה לעבר הקריה בת"א, יעד צבאי משמעותי - אך יתכן שהיתה הפצצת טרור; קשה לגייס מילואים כשאנשים מפחדים לצאת מהבית.

 

מפציצי טופולב 16 מצריים מפציצי טופולב 16 מצריים צילום: War Thunder

  

 

ההפצצה שלאחר מכן הגיעה מטווח ארוך במיוחד: טילי קרקע-קרקע מדגם סקאד שנורו מעיראק במלחמת המפרץ הראשונה ופגעו בעיר בינואר 1991. את ההפצצות הבאות כנראה שכולנו זוכרים היטב: הן בוצעו ברקטות מרצועת עזה ב-2012, שיורטו בידי צוותי כיפת ברזל.

 

צה"ל עצמו, אגב, מבצע תקיפות רבות בשטחים בנויים, לפעמים באמצע ערים; אך הטכנולוגיה שבידי חיל האוויר מאפשרת פגיעה מאוד מדויקת בתשתית שרוצים לנטרל, לפעמים אפילו ברכב בודד, מבלי לגרום לנזק סביבתי מסוכן. בנוסף, צה"ל לא מבצע הפצצות טרור, ולא הורג אנשים רק כדי לזרוע הלם ופחד; הצורך בביטחון לאומי לא נותן פטור מצווי מצפון ומוסר - וכוחותינו הוכיחו פעם אחר פעם שאפשר להביס את האויב גם בלי להפוך לרוצחים.

 

 

 

ולקינוח, בואו נסתכל על תל אביב, ששמונים שנה לא למדה ועדיין יוצאת למרפסת כשבאים להפציץ אותה. בימינו, זה כדי לצלם את כיפת ברזל מיירטת רקטות, להעלות לרשת ולתפור לייקים. עבור הסקרנים, זו הרפתקה ולא סכנת חיים. כולי תקווה שתל אביב לא תופצץ שוב לעולם, ושכל שאר ערי ויישובי ישראל ייהנו משמיים נקיים. ושעד אז, ישכילו התל-אביבים לרדת למקלט כשצריך - וימצאו דרך פחות מסוכנת לאסוף לייקים והרפתקאות. טיסה נעימה - ושנה טובה לכולנו. אני מאחל לנו ימים טובים, בריאות וצמיחה, בשנה שתחזיר לנו את הצבע ללחיים.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x