שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
טכנולוגי

ראיון כלכליסט

מייסד Team8: "הצלחה מחייבת שהכוכבים יתיישרו לך. אנחנו יודעים לסדר כוכבים"

בשבע השנים שחלפו מאז שפרש מהפיקוד על יחידה 8200, נדב צפריר הפך את Team8, קבוצת חברות הסייבר שהקים, למיני־אקו־סיסטם בפני עצמה. כעת הוא מתריע על הפער שחשפה הקורונה בין תקיפות הסייבר ומערכות ההגנה

הגר רבט ומאיר אורבך 15:0720.09.20

כבר חצי שנה שנדב צפריר, שותף מייסד בקבוצת חברות הסייבר Team8, יושב במשרדי הקבוצה בניו יורק — והטיסה חזרה לישראל אינה נראית באופק, נוכח טלטלות הקורונה. "כאנשים וכמנהלי ארגון עברנו כמה תהפוכות", הוא מספר.

 

"בפברואר התחושה היתה שזה לא קשור אלינו; במרץ, אחרי המעבר לעבודה מהבית, היתה כמעט היסטריה — ואז, וכשראינו שהתקרה לא נופלת, הרבה ארגונים עברו לאופוריה. היום אנחנו מבינים שמדובר באירוע ארוך מאוד שיפגע בכולנו. אני מאמין שאנחנו עדיין צריכים ורוצים מגע אנושי, והשאלה היא כמה אפשר להחזיק מעמד בצורה הזו".

 

 

צפריר יודע דבר או שניים על סייבר, וגם על פעולה בזמני משבר בהיבט רחב יותר: הוא צמח ביחידות המובחרות בצה"ל, עוטר בצל"ש הרמטכ"ל ופיקד על יחידה 8200, המוכרת כאחד מבתי הספר הטובים בעולם לסייבר. הידע הזה שימש אותו היטב בתקופה הזו: החברות של Team8 מגייסות כעת כמאה עובדים, ולדברי צפריר יסיימו את השנה במצב טוב מזה שבו החלו אותה.

צפריר במשרדי Team8 בניו יורק, השבוע. "בעולם שבו הכל דיגיטלי, הביטחון הדיגיטלי הולך ונשחק" צפריר במשרדי Team8 בניו יורק, השבוע. "בעולם שבו הכל דיגיטלי, הביטחון הדיגיטלי הולך ונשחק" צילום: נדב נויהאוז

 

ובכל זאת, המהומה שיצרה הקורונה אילצה גם אותו לחשב מסלול מחדש. Team8 הקימה קבוצת עבודה שתנתח את המשבר החדש ואת סיכוני הסייבר החדשים, וזו גיבשה מסקנות מדאיגות: המעבר לעבודה מרחוק, כמעט בן־לילה, על גבי תשתית רשת שלא תוכננה לכך, מתח את יכולתן של המערכות הקיימות עד לקצה. התוצאה היא מה שצפריר מכנה "חוב סייבר": "הסיכון לתקיפה גדל, והיכולות להכיל את ההתקפות נפגעו משמעותית. חברות לא יכולות להרשות לעצמן שלא לשלם למתקפות כופר. התוקפים זיהו את ההזדמנות הזו, וחלקם מנצלים את התקופה הזו ליצירת ראשי גשר, כך שאפשר להניח שעוד נראה תקיפות מתוחכמות בהרבה. כל זה מוסיף לכאוס הקיים".

 

וזולג מהמרחב הדיגיטלי גם לעולם שבחוץ. תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, הזהיר לאחרונה שהקורונה תביא לשינוי סדרי עולם. זה רלוונטי גם במישור הדיגיטלי?

"כן, ההסתמכות על המרחב הדיגיטלי ועל ההזדמנויות החדשות מסוכנת לא רק בהקשרים מסחריים. אנחנו נמצאים בטרנספורמציה דיגיטלית כבר עשורים: חלק ממה שציפינו שיקרה ב־2030 קורה עכשיו, אבל אין לנו את הזמן להתאים את מערכות ההגנה להאצה הזו, והפערים רק גדלים. במקביל הקורונה מאתגרת גם את הגלובליזציה: ארגונים, מדינות והשילוב ביניהם ישתמשו במרחב הדיגיטלי למטרות לא חיוביות, מאיסוף מידע מדינתי עד לשימוש במרחב הדיגיטלי ככלי נשק.

 

"בקרוב ארצות הברית הולכת לבחירות, והמושג הזה של אמון בתשתיות הופך קריטי, כשבמקביל נוצרות טכנולוגיות שמאתגרות את זה. כבר היום אפשר לייצר בוטים שיגרמו לכם לפקפק בכך שזה אני מדבר איתכם, ולא בוט שלי. נוסף על כך, העברנו חלק מקבלת ההחלטות המסובכות למכונות, אבל אלו חשופות לתוקפים וניתן לעשות עליהן מניפולציה. כך שבמצב שבו הכל דיגיטלי, הביטחון הדיגיטלי הולך ונשחק".

 

 

הצוות המוביל של Team8 פינטק. מימין לשמאל: רונן אסיא, גליה באר־גבל, רקפת רוסק־עמינח ויובל טל. "אני מכיר בגבולות הניסיון שלי" הצוות המוביל של Team8 פינטק. מימין לשמאל: רונן אסיא, גליה באר־גבל, רקפת רוסק־עמינח ויובל טל. "אני מכיר בגבולות הניסיון שלי" צילום: רון קדמי

 

אתה מצייר תמונת מצב קודרת, ובמקביל משדר אופטימיות.

"השאלה היא מאיזו זווית להסתכל על המציאות. התשתית הדיגיטלית מאפשרת המשך קיום, וזה חיובי. קחו את הסיטואציה הנוכחית, תוציאו ממנה את האינטרנט, ותקבלו את 1918: אי אפשר היה לשלוח אנשים הביתה, כי כולם היו מתים ברעב. התשתית הדיגיטלית מאפשרת המשך קיום ומעבר למצב חירום. הצד הפסימי הוא שאנחנו שבריריים יותר".

 

"הילדים רצו שאפתח חנות ממתקים"

 

צפריר העביר חלק ניכר מילדותו בדרום אמריקה (אביו היה דיפלומט), וב־1988 חזר לארץ והתגייס. שירותו הצבאי החל ביחידות קרביות סודיות והסתיים בפיקוד על יחידת 8200. "לא תכננתי קריירה צבאית, אבל הצבא היה עבורי חוויה מדהימה", הוא אומר. "בכל שלב שחשבתי לצאת ממנו, קיבלתי הצעה מאתגרת יותר. הצבא שלח אותי ללימודים, הכרתי שם את אשתי וחברים מדהימים, אנשים כמו גיא סלע (מייסד סולראדג' שנפטר מסרטן, והיו מפקדו של צפריר), שלימדו אותי על סקרנות והתגברות על פחדים ועל תנועה".

 

Team8 הוקמה ב־2013, לקראת שחרורו. "זה התחיל כשישראל (גרימברג, לשעבר מפקד יחידת הסייבר ב־8200) ואני נסענו ברכבת מוושינגטון לניו יורק", נזכר צפריר. "ישראל היה אמור להשתחרר שבוע לפני, ושאלתי אותו מה הוא הולך לעשות. באותה תקופה היו לי ילדים קטנים והם רצו שאפתח חנות צעצועים או ממתקים. ישראל אמר שיש לו רעיון של חוכמת המונים, בהקשר של חברות סטארט־אפ. שאלתי אם הוא רוצה לעשות את זה יחד, וככה החלטנו, שלושה שבועות לפני השחרור".

 

יצאת מהצבא עשיר בידע ובניסיון. אפשר להניח שקיבלת הצעות מפתות, ובכל זאת בחרת לצאת לדרך חדשה.

"לא רציתי לעבוד בארגוני ענק או בשירותי ביטחון. לא רציתי להסתיר את מה שאני עושה מהבנות שלי ושל ישראל".

 

שרית פירון, שמובילה את קרן ההון סיכון Team8 קפיטל. "התהליך של בניית חברות הייטק התחיל בשנות ה־70. אנחנו רוצים לשפר אותו" שרית פירון, שמובילה את קרן ההון סיכון Team8 קפיטל. "התהליך של בניית חברות הייטק התחיל בשנות ה־70. אנחנו רוצים לשפר אותו" צילום: יונתן בלום

 

הקונספט שגיבשו השניים היה ייסוד קבוצה שתקים חברות סטארט־אפ בתחום הסייבר ותשקיע בהן את ההשקעה הראשונית. במהרה הם גילו שהאקו־סיסטם המקומי אינו שותף להתלהבות: הרזומה של צפריר וגרימברג אמנם פתח להם כמה דלתות, "אבל אחרי שסיפרנו את הסיפור הרוב זרקו אותנו", מספר צפריר. "יום אחד אשתי חזרה הביתה ואמרה שראתה בבית קפה בהרצליה כמה אנשים שיושבים ומדברים על סייבר, ושאולי אלך לדבר איתם. היא כנראה חששה שאיתקע לה בבית".

 

מי שניהל את השיחה ההיא היה היזם יובל שחר. "הוא בדיוק הקים את קרן מרקר, והיו לו כבר שלוש חברות שמכר לסיסקו. בית הקפה ההוא היה המשרד שלו. הכנו את עצמנו לקבל שתי סטירות, אבל אחרי שדיברנו איתו והצגנו לו את הרעיון, אמרנו שאם כבר הגענו לקפה, נאכל צהרים. יובל סיים עוד פגישה, ניגש אלינו ואמר שהרעיון דווקא מעניין, ושהוא חשב בעבר לעשות משהו דומה עם סיסקו. מאוחר יותר הצטרפו אלינו עוד שני יוצאי 8200, לירן גרינברג, שלקח לו 30 דקות להגיד לנו כן, ואסף מסחרי, שהשתחרר שנה אחריו. זו החבורה הצבאית".

 

Team8 פועלת לפי מודל ייחודי בתעשייה המקומית. יש לה צוות רחב שתפקידו לחשוב על אתגרים ופתרונות בתחום הסייבר, וקבוצה של משקיעים ושותפים שמהווה את "קבוצת המבחן" ובוחנת את הרעיונות הללו. כל רעיון נבדק בקפידה ומקודם על ידי צוות מצומצם, עד לשלב שבו הוא מקבל השקעה ראשונית מהקבוצה בתמורה ל־50% מהאחזקות, שיעור גבוה מאוד עבור השקעה ראשונית. עד כה רשמה הקבוצה אקזיט אחד, זה של חברת סיגניה (Sygnia) שנרכשה על ידי טמאסק (Temasek) ב־2018 בעסקה של 250 מיליון דולר, לאחר שגייסה רק 4.3 מיליון דולר.

 

ביוני השנה הודיעה Team8 על הקמת קרן הון סיכון בהובלת שרית פירון, מהמשקיעות הראשונות בדאטורמה, שאליה הצטרף גרינברג. השבוע בישרה הקבוצה על הקמת קבוצה־אחות בתחום הפינטק, בהובלת רקפת רוסק־עמינח (מנכ"לית בנק לאומי לשעבר), יובל טל (ממייסדי פיוניר), גליה באר־גבל (יוצאת פייפאל) ורונן אסיא (ממייסדי אי־טורו).

 

"אני גאה במה שהשגנו, אבל מאמין שאנחנו בתחילת הדרך", אומר צפריר. "השאיפה שלנו היא לקחת את התהליך של בניית חברות הייטק, שהתחיל בשנות ה־70 בעמק הסיליקון ולא השתנה הרבה מאז, ולשפר אותו. יש לנו אמביציה ליצור משהו ייחודי ולהרחיב אותו לא רק לסייבר אלא גם לפינטק, ובעתיד למקומות אחרים. מה שעשינו עד עכשיו משמעותי, אבל המושבעים עוד לא הכריעו אם מדובר בהצלחה".

 

עברו שבע שנים מאז שיצאתם לדרך. השתנית מאז?

"חד משמעית. רציתי גם ביטחון כלכלי וגם להמציא עצמי מחדש, במובן הזה שאוכל להיות מומחה בתחומי ולהיות בסיטואציה שבה אני מבין לעומק את השפה והתהליכים. לקח לי חצי שנה להבין את המושגים, ועוד שנתיים להתחיל לדבר את השפה. ישראל ואני תמיד השווינו את זה לטירונות, טירונות יחידה ומסלול, ומאז אני נמצא בהתמחות".

 

"כמה מהצלחותיי הגדולות היו כפסע מכישלון"

 

במשך השנים צפריר מיעט לדבר על שירותו הצבאי. גם כעת הוא מסרב לגלות, למשל, על מה העניק לו שאול מופז את צל"ש הרמטכ"ל. "את הצל"ש קיבלתי כי האירוע הצליח, אבל הוא היה כחוט השערה מכישלון. יש נטייה לפסול כישלונות, לא להסתכל עליהם, אבל צריך לזכור שגם הצלחה לעיתים קרובה מאוד להפוך לכישלון. אצן שעומד על הפודיום יודע כמה פעמים במהלך הריצה היה שנייה מלוותר".

 

איך זה מרגיש, לקבל צל"ש רמטכ"ל?

"התרגשתי מאוד, כולם אוהבים לקבל הכרה. אבל אני מקווה שיש לי את היכולת לשים את הדברים בפרופורציות. בספר 'הזקן והים' המינגוויי כותב, 'מזל זה דבר טוב, אבל עדיף להיות מדויק ומוכן, ואז גם המזל מגיע'. היה לי המון מזל בצבא ובאירועים ספציפיים שהיו יכולים להיגמר אחרת".

 

קבוצת Team8 קבוצת Team8

 

גם בהייטק זה ככה?

"כן, אף שבחברות סטארט־אפ לא מדובר בחיי אדם אלא בחלומות ובכסף של משקיעים. בצבא או בהייטק, צריך לזכור שמי שמספר את הסיפור הוא זה שהצליח. אבל כשאתה מצליח למכור חברה או מוצר, או לגייס כסף, זה לא כי אתה 'כזה', אלא כי עבדת קשה וגם היה לך מזל. ההבדל בין הצלחה לכישלון קטן מאוד לפעמים.

 

"זה מה שאנחנו ב־Team8 מנסים לעשות עבור החברות שלנו: היזמים לא עובדים אצלנו, אלא אנחנו אצלם — אנחנו נותנים להם עצות והכוונה, ואם יש תחרות על טאלנטים נשכב על הגדר כדי לגייס אותם ולהעלות את ההסתברות להצלחה. הצלחה מחייבת שיתחברו לך הרבה מאוד כוכבים, והמטרה שלנו היא לעזור לסדר את הכוכבים האלה. אנחנו מנסים למנוע 'טעויות לא מחויבות', כאלה שאתה עושה כי אתה יצרת אותן, ולא כי העולם הביא לך בפרצוף".

 

"הסינרגיה בין צה"ל לכלכלה היא פנטסטית"

 

את הגישה שפיתח בצבא צפריר לקח ל־Team8 שהסתמכה, לפחות בתחילת הדרך, על יוצאי יחידות 81 ו־8200. אלא שהוא מודה שלא די באלה, ומעבה את יכולות הקבוצה עם שותפים ויועצים מתחומים אחרים: "אני מכיר במגבלות שלי ובגבולות הניסיון שלי", הוא אומר. "לאנשים כמו יובל טל, שבנה את פיוניר, יש יכולות שלא יהיו לי עוד 50 שנה".

 

ובכל זאת, תפיסת העולם שלך התעצבה ביחידה.

"אחד הדברים החשובים שלקחתי מ־8200 זו תפיסת עולם שהיא על סף המריטוקרטיה (שלטון בעלי הכישורים, ה"ר ומ"א), לא משנה איפה גדלת ולמדת. היחידה לימדה אותי שאם תתן לאנשים את התשתית ואת האמון, ותראה להם שכישלון הוא לא סוף העולם, אז הכל אפשרי. את הדברים האלה אני מביא לכל מקום, בטח ל־Team8 ולחברות שלנו".

 

בציבור יש הרגשה ששירות ב־8200 הפך למקפצה לקריירה בהייטק, ולא למקום שמשרתים בו מטעמי שליחות.

"אין ספק שעבור בוגרי 8200, היחידה הופכת את הצעד הראשון באזרחות לקל יותר מזה של לוחם או לוחמת. אבל אני לא מזלזל בעוצמה האישית והמנהיגותית של מי שעובר מסלול של לוחם. מי שבגיל 18 מתגייס ליחידה קרבית וחווה את הקשיים וההתגברות מקבל משהו ייחודי. טכנולוגיה ותכנות אפשר להשלים מאוחר יותר, אבל את בניית האופי וההתמודדות האישית והמנהיגותית לא תמיד אפשר לשחזר. לחלק מהאנשים שנמצאים ב־Team8 יש עבר קרבי מפואר. נכון שלא בגללו גייסתי אותם, אבל אני מאמין שהם הגיעו לאן שהגיעו בגלל השירות שלהם. אני עשיתי גם וגם, ולא הייתי משנה את המסלול שלי.

 

"8200 מרימה תרומה עצומה, קודם כל לצבא אבל גם למדינה. מה שקורה ביחידות הטכנולוגיות רק נעשה יותר ויותר רלוונטי. קחו למשל את תחום התקשורת: היום אין הבדל בין העברת נתונים בצה"ל ובאמזון. או בתחום יכולות ההתקפה: אנחנו רואים יכולות צבאיות שנבנו ממש בתוך ישראל, ומוצאות עצמן בארגוני פשע. הרלוונטיות הזו לא נוצרה כי היחידה חשבה שלשם הולכת הכלכלה, אלא כי זה היה הדבר הכי טוב למדינה.

 

"יש שני דברים מרכזיים שהיחידה עשתה נכון. הראשון זה ההבנה שיש אנשים עם יכולות מולדות ממש, שאם נדע לאתר אותם תרומתם תהיה פנטסטית. בין השאר, אנחנו נותנים צ'אנס שני לאנשים שבית הספר לא התאים להם. הדבר הנכון השני, שתקפו לא מעט, זה להיות ליברלים בלתת לאנשים להמשיך הלאה, בכל הנוגע לסייבר וליכולות הגנה. זה יוצר סינרגיה פנטסטית בין צה"ל לכלכלה הישראלית. אצלנו, למשל, אני מאוד גאה בזה שהמשכנו לגייס, וכשנעשה אקזיטים חלק מזה יילך לקופת המדינה. אני חוטא בציונות עמוקה".

 

"בימי הקורונה, הטכנולוגיה מונעת קריסה"

 

בימים האלה, הקורונה מאירה את ההבטחות של טכנולוגיות תקשורת ובינה מלאכותית באור מחוספס ואמיתי, שחושף הרבה מאוד מגבלות. צפריר, מצדו, לא מאבד את האמון: "אל תמעיטו בערך התשתית שאפשרה לאנשים לעבור לעבוד מהבית בן־לילה", הוא מצהיר. "זה באמת מעורר השתאות. בלי התשתית הזו, היינו בקטסטרופה מסוג אחר לגמרי.

 

בסיס של יחידה 8200. "אני שמח שהמסלול שלי עבר גם שם וגם בתפקידי לחימה" בסיס של יחידה 8200. "אני שמח שהמסלול שלי עבר גם שם וגם בתפקידי לחימה" צילום: אביגיל עוזי

 

"לגבי מערכות בינה מלאכותית, יש כאן אפיזודה מאוד ייחודית. AI לומדת מההיסטוריה על מנת להסיק מסקנות לגבי העתיד. בסייבר, למשל, נוצרה סיטואציה ייחודית, אז אין באמת היסטוריה, והיכולת ללמוד מהעבר מאוד מוגבלת. אני לא מומחה לאפידמיולוגיה, אבל התנועה לעבר השגת חיסון מהירה לאין שיעור בזכות הטכנולוגיה.

 

"העובדה שהבנקים עדיין עובדים, ומערכות הבריאות עובדות, ואנשים קובעים תור אצל רופאים בזום, ומערכות שלמות לא קרסו — בעיניי זה נס. וזה בזכות המערכות שנבנו במשך 30 שנה".

אבל הטכנולוגיה גם מייצרת פתרונות בעייתיים. בהקשר של הקורונה זו הבחירה במעקבים ואיכונים.

 

"בישראל בחרו בבריאות אל מול פרטיות והמקום שלנו כטכנולוגים הוא לפתור את הבעיה הזו. לשם כך נדרשת יכולת הצפנה וחישוביות. דואלטי שהיא חברת פורטפוליו שלנו, עובדת בדיוק על זה ויש לה את היכולת לפתור את זה. נדרשת הסכמה בין ממשלות וארגונים, ונדרשת הסתכלות לגבי מה אנחנו מוכנים לשלם בפרטיות".

 

עד אז עלול להיות מאוחר מדי.

"אני מבין את התסכול, אבל צריך להסתכל באופן מאוזן. יש פה משבר בסדרי גודל שלא חווינו עד היום. זה לא שאנחנו נערכים למחלה של אתמול — אנחנו עדיין בתוך המחלה. זה לא הזמן להתייאש. צריך לקחת את מה שיש לנו, ולצמצם את הסיכונים. האם כל המדינות עושות זאת טוב? ודאי שלא. האם חברות טכנולוגיה שותפות לצמצום הנזק הפוטנציאלי? חד משמעית".

 

מה הטעות הגדולה שנעשתה בטיפול במשבר הקורונה?

"בכל משבר מהסוג הזה, הדבר הכי חשוב הוא השאלה 'מתי נכון לקבל החלטות קשות'. ברמה הגלובלית, הטעות שעשינו היא שלא סימנו את נקודת הזמן שבה עדיף לקבל החלטה. לפעמים צריך

 

לחתוך ולקבל החלטה מול מציאות משתנה.

"הדבר השני הוא לייצר שיתופי פעולה. יש פה סוגיות של פרטיות ושל רגולציה ופוליטיקה, כדי שבפעם הבאה יהיה פה שיתוף פעולה גדול יותר, וזה חוזר לשאלה של אמון וביטחון".

 

היו הרבה הפרדה ותחרות בין מדינות. לא שיתוף פעולה.

"בכל תחרות יש מצבים שבהם האויב שלך נופל והיתרון עובר אליך. במקרה הזה אין ספק שזו איוולת, כי לא מדובר בסוג התמודדות שהיא משחק סכום אפס. פתרון לוקאלי הוא חסר משמעות".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x