שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
אינטרנט

פוסט בלי טראומה: סיוע נפשי בפייסבוק הפך לטרנד שמושך אליו גם זייפנים

הרשתות החברתיות מוצפות בווידויים של גולשים על הסבל הנפשי שהם חווים. לצד גילויי תמיכה אמיתיים וחשובים, צצו גם הזייפנים: אנשים שמספרים על חרדותיהם כדי לגרוף לייקים, עוקבים ואפילו חסויות

ויקי אוסלנדר, ניו יורק 22:0010.12.19
יוני, דניאל (שם בדוי) שכבר היה חבר שלי בפייסבוק הציע לי חברות מחודשת. לקח לי כמה רגעים להבין שהוא פתח חשבון ודף חדש, והזמין אליו בפינצטה חברים ישנים־חדשים, הרבה פחות מהמאות שהיו לו קודם. הפוסט הראשון שלו היה וידוי לא פשוט, על המאבק הנפשי שמלווה אותו מגיל צעיר ועל ההתעללות שהוא ואחיו ספגו מידי הוריהם. הקריאה הראשונה שלי היתה מלווה בחשש, כאילו חשיפה בפלטפורמה צינית ואכזרית היא מעשה לא חכם. עשיתי לב, ומיד ראיתי כי התגובות היו חמות, אוהבות ומחזקות. כפי שהגיע לו.

דניאל אינו הראשון שעושה דברים מסוג זה. בחודשים האחרונים מספר הולך וגובר של אנשים בוחרים לצאת מ”ארון המאבק הנפשי” ברשתות החברתיות. כאילו מחזירים את הפלטפורמות למה שיכלו להיות: כלי לתועלתם, כלי התמודדות שיכול להקל ולו במעט על הכאב האישי. העיסוק בכך זינק כל כך, שבאוקטובר האחרון ה־BBC, “הגרדיאן” וה”וול סטריט ג'ורנל” כבר הכריזו עליו כטרנד, וכאחת ממלות השנה.

 

1. להכין לימונדה מלימונים

בשנים האחרונות שולט השיח שקושר בין רשתות חברתיות וההשפעות השליליות והפסיכולוגיות שלהן: איך פייסבוק, אינסטגרם ואחרות גורמות למשתמשים להרגיש רע כלפי עצמם ומגבירות חרדה ודיכאון, בעיקר בקרב צעירים. מחוץ לרשתות החברתיות, תמיד היו המאבקים הנפשיים משהו שאנשים ניסו להסתיר, מקור לבושה, מלווה בסטיגמה. הטרנד החדש שובר מוסכמות אלו. מלבד פוסטים אישיים, השנה ידעה גל של האשטגים ויראליים ותתי־קהילות שהתכנסו סביבן כמו SafetoTalk#, #mentalhealthwarrior #talkingaboutit ו־AnxietyFeelsLike#. הכל במטרה ליצור מרחב בטוח גדוש בתמיכה לא מתפשרת או שיפוטית. חלק מהמשתפים משתמשים בפלטפורמות כשופר לקריאת עזרה, אחרים פשוט כי הם רוצים להפסיק להסתיר. אפילו יש כאלו שמשתמשים בתהליך החשיפה עצמו ככלי תרפיוטי להתמודד עם חרדות חברתיות.

גם הנסיך הארי נתמך בפייסבוק גם הנסיך הארי נתמך בפייסבוק צילום: אם סי טי

 

אחת הסיבות לתופעה היא העלייה במקרים (או בפתיחות לגביהם) של התמודדויות נפשיות. סקר של איגוד הפסיכולוגים האמריקאי מ־2018 מצא כי 54% מהבוגרים בני דור ה־Z דיווחו על תחושות חרדה לפחות פעם אחת בחודש שחלף. זאת לעומת 40% מקרב בני דור ה־Y, ו־35% מקרב בני דור ה־X. עוד מצא המחקר כי שיעור האנשים שמתמודדים עם מחשבות אובדניות גדל ב־47% מ־2008 עד 2017. לפי מחקר שנערך לאחרונה על ידי חברות Mind Share Partners, Qualtrics ו־SAP נחשף כי מחצית מבני דור המילניום ו־75% מדור ה־Z עזבו מקום עבודה מסיבות של בריאות הנפש. העלויות השנתיות למשק האמריקאי מוערכות ב־200 מיליארד דולר, וסביב הטיפול התפתחה קטגוריה עסקית שלמה המכונה "כלכלת החרדה".

 

לרשתות החברתיות יש יתרון ברור בהתמודדות עם חרדה: הן נהנות מאנונימיות יחסית ומאפשרות לבנות מרחב עם אינטימיות. כך גם דניאל שהשתמש בפוסט הראשון שלו כדי לחשוף מיהו באמת. דניאל, כרבים אחרים, גם זכה לתמיכה מיידית שלא תסולא בפז. אנשים שמשתפים ברשתות זוכים לחיבה, אהבה ואמפתיה מצילה, שתופסת אותם פעמים רבות בהפתעה ומעט מקלה על התחושה הקשה של לסחוב עול לבד ובהיחבא.

 

2. חיפוש תשומת לב

בעידן הרשתות החברתיות, קשה לקרוא את כל זה מבלי להרים גבה. שיתוף בפייסבוק, אינסטגרם או טוויטר הפכו למכה חברתית, מעין שיטה מניפולטיבית לחפש תשומת לב. נכון שהתקשורת והאקדמיה מתעסקת בעיקר במלאכותי ובמושלם, אבל גם קושי, אֵבֶל ומלנכוליה יכולים לשרת את המשתפים במאמצם לגרוף לייקים, עוקבים, שיתופים ואפילו חסויות.

 

היום כולם מסכימים כי הגורם העיקרי שדחף את המגמה החדשה היא המשפיענים (Influencers), שהתחילו לצאת מהארונות הנפשיים. אם אלה השחקניות ג'ינה רודריגז וקשייה עם התקפי חרדה, רובי רוז על שנים שבהן היא סובלת מפוסט טראומה ודיכאון, הנסיך הארי והזמר אד שירן שפרסמו פוסט משותף על החשיבות בטיפול נפשי; וגם בישראל אסי עזר ששיתף לאחרונה על חייו עם חרדות ותרופות. לפי חברת המחקר Captiv8 משפיענים השתמשו במלה "חרדה" השנה פי שלושה יותר מאשר ב־2016, עוד הם מצאו כי פוסטים הקשורים לבריאות הנפש נהנים ממעורבות משתמשים גבוהה פי שבעה, לעומת פוסטים בנושאים פחות אישיים.

 

אבל המוטיבציה של משפיענים אינה תמיד טהורה, וזו יצרה סביבה ציניות. כך למשל, בינואר פרסמה קנדל ג'אנר סדרת פוסטים באינסטגרם על מאבקה באקנה. כיצד הדבר "שיתק" אותה, גרם לה לחרדה, חוסר אונים וחוסר ביטחון. הפוסטים גררו תרעומת ציבורית בעיקר משום שמומנו על ידי מותג טיפוח עור. המניפולציה הזאת קיבלה השנה שם על ידי הטבלואיד הלונדוני מטרו: "Sadfishing": מעשה של חיפוש אהדה או תשומת לב באופן מקוון על ידי שיתוף בעיות רגשיות.

 

3. ישנים לבד, בלי מסכים

מחקר מאוניברסיטת גלזגו שפורסם בספטמבר האחרון מצא כי סלבריטאים שמשתפים סיפורים אישיים מעוררים יותר תגובות שליליות מאשר אחרים, כאילו הם עושים זאת רק כדי לזכות בתשומת לב או מנרקיסיזם. כשבספטמבר ג'סטין ביבר פרסם באינסטגרם שקשה לו לקום מהמיטה בבוקר בגלל שהוא מוצף מ"מהחיים שלך, מהעבר שלך, עבודה, מחויבויות, רגשות, משפחה, הפיננסים ומערכת היחסים שלך", והוסיף כי אף שיש לו "כסף, בגדים, מכוניות ופרסים" הוא לא מרגיש מסופק — האינטרנט השתולל. כלומר, הוא קיבל אלפי לייקים, אבל גם הרבה מאוד תגובות רעילות. "תתעורר", נכתב באחת התגובות, "יש אנשים שנמצאים בסיטואציות קשות פי 500 משלך". "תפסיק לנופף בכרטיס הסימפתיה כדי לנסות להישאר רלבנטי ובחדשות", נכתב באחרת.

דמעות התנין של זייפני הפייסבוק דמעות התנין של זייפני הפייסבוק איור: יונתן פופר

 

מילא סלבריטאים, אבל מחקר של המועצה העצמאית לבתי ספר בבריטניה (HMC) מצא כי צעירים עם בעיות אמיתיות בתחום בריאות הנפש שמחפשים לגיטימיות ותמיכה מקוונת, סובלים מביקורת על כך שהם — כמו המשפיענים — מנפחים את הבעיות שלהם ורק מחפשים תשומת לב. כאילו יש להם צורך מוגזם באישור, הם דרמטיים, מוגזמים ומשתוקקים לבמה. במקרים רבים, מציינים בדו"ח, השיתוף לא גורר תמיכה מספקת ונתפס כ"שיתוף יתר", החטא השמיני של המילניום לצד גרגרנות ותאווה. זה פוגע עוד יותר בהערכה העצמית השברירית שלהם.

 

גרוע מכך, השיתוף הופך את הגולשים למטרות לפדופילים שסורקים (grooming) את הרשת בחיפוש אחרי קורבנות פוטנציאליים. "הם יכולים להשתמש בפוסטים שמביעים צורך בתמיכה רגשית ככלי להתחבר עם צעירים ולזכות באמונם, רק כדי לנסות ולנצל אותם בשלב מאוחר יותר", כתבו בדו"ח.

רשתות חברתיות יכולות להחמיר בעיות, במיוחד אם אותה קהילה שפונים אליה לאמפתיה היא הקהילה הלא נכונה. ומי שהכי פגיעים הם אותם אנשים שלא מחפשים תשומת לב, אלא רק תמיכה מוגבלת. רק צריך לקוות שאלו גם ישמרו על עצמם ושהפלטפורמות לא יכבידו יותר על נפשם. בסופו של דבר, גם אם הם עושים הכל נכון וזוכים למעין קתרזיס, מה קורה אחר כך? הרשת החברתית מעניקה אולי סיפוק רגעי אבל בלילה אותם צעירים וצעירות הולכים לישון בלי המסך, רק עם המחשבות שלהם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x