$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

מחאת הדלק הביאה את איראן להתנתק מהאינטרנט

למרות הקושי הטכני הלא מבוטל במהלך, הצליחו שלטונות טהראן להתנתק מרשת האינטרנט כאמצעי דיכוי נוסף נגד מחאת הדלק. 80 מיליון איראנים מצטרפים למיליוני אחרים שסובלים מאמצעי השליטה המודרני העיקרי הזה

עומר כביר 18:0920.11.19
ניתוק אוכלוסיות מהאינטרנט הפך בשנים האחרונות לאמצעי העיקרי של מדינות שמבקשות לדכא התקוממויות או להסתיר מהלכי דיכוי שהן מבצעות מהעולם הרחב. זה מדכא ומכעיס, אבל לא מפתיע: האינטרנט הוא צינור המידע העיקרי בין אזרחים לבין עצמם, ובינם לבין העולם הרחב. בלעדיו, הרבה יותר קשה לתאם פעולות מחאה או להפיץ מידע על המתרחש באזור לעולם החיצון, ובמקרה שמדובר באזור מרוחק וקשה להגעה זה כמעט בלתי אפשרי להוציא מידע ללא גישה לאינטרנט.

 

ניתוק מהרשת, תיארנו בעבר, יכול לערער את כל סדר החיים בחברה המודרנית, אפילו באזורים שנתפסים על ידינו כפחות מפותחים, אבל בעבור הגורם המנתק מדובר פעמים רבות באחד הכלים היעילים ביותר להשלטת מרותו. לא כולם יכולים לעשות את זה ללא תוצאות. הונג קונג, למשל, למרות מחאות סוערות ולעתים אלימות שנמשכות כבר חודשים לא איבדה את החיבור שלה לרשת. מדובר בהאב כלכלי עולמי שניתוקו מהרשת יכול לגרום בתרחישים מסוימים למשבר גלובלי (אם כי השלטונות הסיניים מנצלים כנראה את הרשת להפצת דיסאינפורמציה ולריגול אחרי מובילי המחאה).

מחאת הדלק האיראנית מפחידה את השלטון מחאת הדלק האיראנית מפחידה את השלטון צילום: אי פי איי

 

אבל מי שיכול לנתק בהשלכות כלכליות מינמליות, או מדינות שסבורות שהפגיעה הכלכלית קטנה מהתועלת שבניתוק, עושה את זה. וכרגע מי שעושה את זה היא איראן, שמאז יום שבת ניתקה כמעט לחלוטין את הגישה במדינה לרשת על רקע מחאות מתמשכות שמלוות בשביתה כללית במחאה על המצב הכלכלי במדינה. לפי דיווחים, במסגרת מאמצי הדיכוי האלימים של המחאות, נהרגו יותר ממאה מפגינים.

 

לא מדובר בפעם הראשונה שאיראן משבשת את הגישה לאינטרנט בזמן מחאות במדינה, היא עשתה את זה גם ב-2017 ו-2018, אבל הפעם, שיתוק כמעט מוחלטת הגישה לרשת (לפי הערכות, תעבורת הרשת שם עומדת כיום על בין 5% ל-7% לעומת התעבורה הרגילה, כאשר לפחות חלק מכך אפשר לייחס לגישה שעדיין פתוחה לבכירים בממשל כמו המנהיג הרוחני שממשיך להפעיל את חשבון הטוויטר שלו ללא הפרעה.

 

"זה הניתוק הנרחב ביותר מהאינטרנט שראינו באיראן", אמר לאתר Wired מנהל המחקר של ארגון Freedom House, אדריאן שאבאז. "זה מפתיע לראות את הרשויות באיראן חוסמות את כל הגישה במקום רק את החיבור לאינטרנט העולמי, כמו שעשו בעבר. יכול להיות שהם יותר חוששים מהאנשים שלהם ודואגים מכך שלא יוכלים לשלוט במידע בזמן המחאות הכלכליות האלו".

ניתוק האינטרנט באיראן דרש לא מעט פעולות טכניות ניתוק האינטרנט באיראן דרש לא מעט פעולות טכניות צילום: שאטרסטוק

 

הניתוק הנרחב מהרשת מעלה שאלה חשובה: איך עושים את זה בדיוק? מערכות אינטרנט מודרניות, בטח כשמדובר במדינות גדולות ויחסית מתקדמות טכנולוגית דוגמת איראן, כוללות מערכות גיבוי ותשתיות כפולות ונפרדות, הן בגלל תחרות בין ספקיות שונות והן במטרה ליצור תשתית יציבה יותר ועמידה יותר לנפילות. זה לא עניין של לחיצה על כפתור אחד כדי לכבות את האינטרנט. יש מדינות, כמו סין, שבנו את תשתית האינטרנט שלהן מלכתחילה במטרה להבטיח שליטה ממשלתית מלאה, אבל לא זה המצב באיראן.

 

איראן אמנם נקטה בשנים האחרונות בצעדים להגברת השליטה הממשלתית ברשת, אבל לפי דיווח של Wired התשתית במדינה עדיין נחשבת למגוונת ורחבה. אלפי טוקר, מנהל ארגון NetBlocks, שמנטר את הגישה לרשת בכל העולם, העריך שההליך לניתוק איראן מהרשת היה מורכב ונפרס על פני 24 שעות. לדבריו, במדינה ללא צוואר בקבוק או שניים ברורים, רשויות חייבות לתאם בין מספר חברות טלקום, כולל ספקיות אינטרנט וסלולר, כדי לנתק את הגישה. בנוסף הן צריכות להתגבר על מערכות יתירות והגנות אלגוריתמיות שנועדו לשמור את חיבור יציב במקרה של תקלה לא צפויה או באגים. טוקר אמר שייתכן שההאטה בגלישה באיראן שהורגשה לפני הניתוק היא תוצאה של מאמצי חברות הטלקום להביס את מערכות הגיבוי השונות שלהן שמנעו ניתוק מוחלט של התעבורה.

 

"צריך הרבה הכנה כדי לנתק את הגישה של מדינה שלמה לאינטרנט", אמר ל-Wired לוקאס אולנז'יק, עמית מחקר במרכז לטכנולוגיה וסוגיות עולמיות של אוניברסיטת אוקספורד. "אנחנו מדברים על שכבות של חומרה ותוכנה, וגם על מסגרת רגולטורית. ככל שלמדינה יש יותר חיבורים לרשת, כך יותר קשה לנתק את הגישה לחלוטין. השאלה היא גם האם אתה רוצה לנתק גם את הגישה בתוך המדינה עצמה, בנוסף לחיבור בין המדינה לעולם החיצון".

 

ההצלחה של שלטונות איראן בניתוק המדינה מהאינטרנט קשורה גם למהלכים נרחבים בשנים האחרונות להקמת רשת תקשורת פנימית וריכוזית בשליטת הממשל, שמכונה Shoma. הרשת מופעלת על ידי חברת הטלקום האיראנית שבבעלות המדינה, ובמהלך הקמתה תפס הממשל את השליטה במגוון חיבורים ציבוריים ופרטיים. מצב זה הקל עליה להגביר את הלחץ על ספקיות עצמאיות. ביום שבת, למשל, שלוש ספקיות מובייל ניתקו את החיבור שלהן לרשת בבת אחת. "שכנוע ספקיות הוא כנראה לא המטלה המאתגרת ביותר באיראן", אמר טוק ל-Wired. "אבל אין שום ראיה לקיומו של כפתור חיסול לאומי. עם זאת, נראה שמתחיל להתפתח מדריך פעולה שנמצא בשימוש בכל העולם".

 

אין, כמובן, שום ודאות שניתוק מדינה מהרשת יביא למטרה הרצויה. "מדובר בניסיון גס לשלוט בתעבורת המידע באיראן, פשוט באמצעות מניעת הגישה של פרטים למידע", אמר שאבאז. "וזה לא יעבוד. מידע ימשיך להתפשט באמצעים אחרים. למעשה, לפעמים סגירת האינטרנט רק מוציאה אנשים לרחובות". יכול להיות שהוא צודק. השלטונות באיראן אמנם הודיעו רשמית על דיכוי המחאה, אך המדינה עדיין מנותקת מהאינטרנט ויש מעט מאוד מידע אמין על המצב בשטח. ייתכן שהניתוק עבד, ייתכן שהוא השיג תוצאה הפוכה ורק החריף המחאה. יעברו ימים, אפילו אפילו שבועות לפני שנדע בוודאות.

 

מה שכן אפשר לדעת בוודאות הוא שכשיש מדינה מספיק נחושה, עם מספיק מה להפסיד, אפילו מהלכים נרחבים ומורכבים כמו ניתוק 80 מיליון איש מהרשת הופכים לאפשריים, וגם לא דורשים יותר מדי זמן. לנו, בתור פרטים, אין יותר מדי מה לעשות. אבל לא חסרים פתרונות שיכולים לסייע במקרים כאלו, כמו טכנולוגיות לחיבור לרשת שלא תלויות בתשתית הקיימת של המדינה, דוגמת פרויקט לון של גוגל או באמצעות רחפנים בגובה רב. השקעה בטכנולוגיות כאלו תאפשר לא רק להביא אינטרנט לאזורים מרוחקים או כאלו שסובלים מאסונות טבע שהביאו לניתוק החיבור, אלא גם תסייע לסנדל מאמצי ממשלות לשלוט באזרחים ולדכא מחאות באמצעות ניתוק מהרשת.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x