שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

רכשת תוכן דיגיטלי? אתה אולי הקונה, אך לא הבעלים

תוכנות לניהול זכויות קניין ממשיכות לפגוע במי שקונה ספרים דיגיטליים ומוזיקה ברשת בכל פעם שלמוכר משתנה האינטרס, אך עליית הסטרימינג תוכל לתקן את המעוות; הסאטיריקן ג'ון אוליבר מכה באמזון היכן שכואב; ומשטרת הגבולות האמריקאית נחשפת בגזענותה בפייסבוק

עומר כביר 13:5602.07.19
בין קונה למוכר יש הסכם בלתי כתוב: אני אשלם לך סכום כסף מוסכם מראש, אתה תביא לי את המוצר ותעזוב אותי לנפשי. אני יכול לעשות עם המוצר מה שאני רוצה. להשתמש בו, לזרוק אותו, להשמיד אותו, לתת אותו במתנה לחבר, להשאיל לקרוב משפחה, להכניס לארגז ולהחביא בארון. הוא שלי, ואתה לא תעמוד מאחורי הכתף שלי בכל רגע שאני משתמש בו, תמדוד כמה אני משתמש בו ומדי פעם תגיד לי, "זה אסור לך לעשות, את זה אני לא מרשה". ובוודאי שלא תוכל לקחת ממני את המוצר שקניתי ממך ולהשאיר אותי בידיים ריקות. ככה זה עובד כבר במשך אלפי שנים. או, לפחות, ככה זה עבד לפני שהגיעו לשוק מוצרים דיגיטליים.

 

בניגוד לספר מודפס או שיר על קלטת, ספר ושיר דיגיטליים הרבה יותר קלים וזולים לשכפול ולהפצה. זה הכניס את המוכרים ללחץ, שהנה עכשיו נמכור לאיזה ג'ו שיר והוא ילך ויחלק אותו בחינם לכל החברים שלו. בהתחלה הם כל כך פחדו שהם אפילו לא רצו למכור את המוצרים שלהם בצורה דיגיטלית. אחר כך הם התרצו, אבל שמו כל מיני הגנות דיגיטליות על המוצרים שלהם כדי למנוע מהקונה לעשות במוצר מה שהוא רוצה (זה בייסיקלי המוכר שעומד מאחורי הכתף ואומר מה אסור ומה מותר).

 

 

גרסה נושנה של אייטיונז גרסה נושנה של אייטיונז צילום מסך: iTunes

 

 

 

קוראים לזה Digital Rights Managment, או בעברית ניהול זכויות קניין (נז"ק), וזה עובד. כלומר, כאילו עובד. נז"ק הצליח למנוע או להקשות על משתמשים חסרי כישורים מתאימים מלעשות כעולה על רוחם בתכנים דיגיטליים שהם קנו, כמו להשאיל שיר לחבר או לתת ספר שקנו לפני שנים והם כבר לא קוראים במתנה לקרוב משפחה, והקשה מאוד על העברת התכנים בין מכשירים, במיוחד אם הם לא מתוצרת החנות שממנה נרכשו (לפני כמה שנים, כשעברתי מ-Nook של בארנס אנד נובל לקינדל של אמזון, הייתי צריך להוריד ידנית, אחד אחד, את כל 100 ומשהו הספרים שרכשתי, ליבא אותם לתוכנה, למצוא תוסף שמסיר מהם את הגנות ה-DRM ואז ליצא אותם לקינדל (ואלו ספרים שקניתי בכספי המלא, שייכים לי וכל שרציתי הוא להמשיך לקרוא אותם על מכשיר אחר, כן?).

 

אבל הוא לא עשה כלום כדי למנוע פיראטיות, כפי שיוכלו להעיד משתמשי נאפסטר, קאזה, סולסיק, ביטורנט ושאר תוכנות ופרוטוקולי שיתוף הקבצים לדורותיהם. הם, בקושי לא רב מדי, יכלו למצוא את אותם תכנים בלי תשלום ובלי הגנות נז"ק, ולעשות בהם שימוש מלא וחופשי יותר מאשר משתמשים ישרים שטרחו ושלמו על התכנים במיטב כספם. נז"ק, כמו שנאמר כבר פעמים רבות, מזיק לרוכשי התכנים ומטיב עם הפיראטים.

 

 

מכשיר ה-Nook. עוברים מכשיר? היכונו למאמץ מכשיר ה-Nook. עוברים מכשיר? היכונו למאמץ צילום: עמית שעל

 

 

השבוע קיבלנו את הדוגמה הטובה ביותר לכך, באדיבות מיקרוסופט, דווקא חברה שאנחנו בדרך כלל מחבבים. לפני כשנתיים הקימה ענקית התוכנה חנות ספרים דיגיטליים. היה זה הניסיון השלישי של החברה בתחום, אחרי שותפות כושלת ב-2000 עם בארנס אנד נובל ועוד שותפות כושלת עם החברה ב-2014 שהתרסקה שנתיים לאחר מכן. הניסיון הנוכחי, כמו שני הקודמים, הסתיים גם הוא במפח נפש ובאפריל האחרון הודיעה מיקרוסופט שהיא סוגרת את חנות הספרים והפסיקה מידית את מכירתם.

 

אבל המכה האמיתית הגיעה השבוע, כשהחברה מחקה את הספריות שיצרו המשתמשים וחסמה למעשה גישה לכל הספרים שרכשו. לזכותה של מיקרוסופט יאמר שהיא סיפקה החזרים למשתמשים, וגם נתנה זיכוי של 25 דולר למשתמשים שיצרו בספרים הדגשות או רשימות. אבל הנזק גדול הרבה יותר מסכום כספי. לאדם יש קשר רגשי לספרייה שלו, אפילו זו ספרייה דיגיטלית. הוא עמל, לפעמים במשך עשורים, על בניית מאגר ידע וסיפורת שמשקף במידה רבה את האישיות שלו. הרשומות שנעשו בספרים יכולות להכיל מידע חשוב ואזכורים רבי ערך שלא תהיה עתה שום דרך לשחזר. במקרה זה אמנם מדובר רק בתקופה של שנתיים, אך זה מספיק זמן בעבור קוראים מסורים לצבור עשרות אם לא מאות ספרים. ועכשיו לך תשחזר את הספרייה הזו.

 

 

התוכן הוא קובץ? הוא תלוי בפלטפורמה? השליטה לא בידיך התוכן הוא קובץ? הוא תלוי בפלטפורמה? השליטה לא בידיך צילום: בלומברג

 

 

כנראה שלא היו משתמשים רבים שנפגעו במהלך; בכל זאת, מיקרוסופט סגרה את החנות כי כמעט אף אחד לא שמע עליה, אך אם היו לה כמה משתמשים מסורים הם מרגישים עכשיו את הכאב טוב, והוא חזק יותר מהחזר בתוספת זיכוי של 25 דולר. ומה שהכי מעצבן הוא שלא מדובר בפעם הראשונה שמיקרוסופט מבצעת תעלול שכזה. ב-2006, מיקרוסופט הודיעה על סגירת MSN Music, חנות המוזיקה שפתחה ב-2002 (ובה נמכרו שירים לנגן ה-MP3 הכושל Zune). כאן לא היה החזר או זיכוי, רק תקופת חסד של חמש שנים (שמיקרוסופט אפילו ניסתה לקצר לשנתיים) להוריד את השירים ולצרוב אותם לדיסקים – בדיוק מה שאנשים שקונים מוזיקה דיגיטלית לא רוצים לעשות. ועל זה אמר מורנו ורבנו מאיר אריאל: "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה".

 

לא מדובר בדוגמאות יחידות. זכור מקרה מתוקשר מלפני עשור בדיוק מלפני עשור בדיוק שבו מחקה אמזון ממכשירי משתמשים עותקים של חוות החיות ו-1984 (מכל הספרים), שאמנם נרכשו בכסף מלא אך ממוכר שכנראה לא היה מורשה למכור אותם (עוד בעיה שלא צריך להתעסק אתה בטובין פיזיים). זעם ציבורי גרם חברה להפוך את המהלך. במקרה פחות מתוקשר אמזון חסמה גישה של לקוחה לחשבון, ולמעשה שללה ממנה גישה לכל הספרים שרכשה, מסיבה לא ברורה. גם כאן, רק פנייה מעיתונאי גרמה לה להסיר את החסימה.

 

 

 איור: יונתן וקסמן

 

 

לא במקרה מכונה DRM נז"ק בעברית. זו חלופה שנבחרה על ידי מתנגדי הגנות דיגיטליות, שכבר לפני כ-20 שנה חזו בדיוק מקרים מסוג זה. ספק מקוון סוגר את הבסטה ופוגע ברוכשים ששלמו לו ממיטב כספם, שהביעו בו את אמונם, בשעה שהפיראטים ממשיכים לצרוך את התכנים בלי מגבלה. גם אחרי כל מה שידוע על מגבלות הנז"ק, גם אחרי שהוברר שיש כאן רק פגיעה בלקוחות משלמים ואין בכך כדי למנוע פיראטיות של תכנים, הטכנולוגיה עדיין נמצאת בשימוש נרחב. חנויות מוזיקה כמו אייטיונז אמנם החלו למכור שירים ללא הגנת DRM כבר בעשור הקודם, ויש הוצאות ספרים כמו Tor שמוכרות את הספרים שלהן, גם באמזון, ללא נז"ק (ובמקרה של Tor גם בהצלחה רבה). אבל בגדול, הנז"ק עדיין שם במרבית המוצרים הדיגיטליים שאנו רוכשים. גם כשברור שהדבר היחיד שהיא עושה זה לתסכל קונים ולהקשות עליהם להשתמש במוצרים שקנו, שהיא לא יותר ממוכר שעומד מעבר לכתף וקובע מה מותר ומה אסור לעשות, בשעה שהגנבים מתרוצצים בחנות, לוקחים מכל הבא ליד ועושים בו כרצונם.

 

החדשות המעודדות קמעה הן ששינויים בהרגלי הצריכה הופכים את הקשיים הללו ללא רלוונטיים. אנחנו נמצאים במעבר מואץ לצריכת תוכן במודל סטרימינג שבו אנו לא קונים שיר או סרט אלא משלמים סכום לא גדול בעבור גישה חודשית לספרייה עצומה של תכנים. ספוטיפיי החליפה את אייטיונז, נטפליקס מחליפה את רכישות הסרטים והסדרות, ואפילו לאמזון יש שירות במודל דומה לספרי קינדל. הגנות נז"ק עדיין שם, אבל הן בעייתיות פחות כי אין כבר ציפייה לשימוש בלתי מוגבל בתכנים. לא רכשנו אותם, רק שכרנו גישה זמנית אליהם, ואנחנו לא מצפים שהם יהיו שם בעבורנו מעבר לתום המנוי. במקביל, ספקיות השירות עושות מאמצים שהתכנים הללו יהיו זמינים כמעט בכל מכשיר אפשרי. סרט בנטפליקס או שיר בספוטיפיי נגיש לצפייה בהרבה יותר מקומות ובהרבה פחות מאמץ מאשר סרט או שיר שנרכש באייטיונז. הנזק של הנז"ק כבר לא כל כך מורגש.

 

קצרצרים

 

1. ג'ון אוליבר הקדיש את מרבית הפרק האחרון של התוכנית שלו לכיסוח תנאי העבודה במרכזי השילוח של אמזון (לגמרי שווה 21 דקות ו-17 שניות מהחיים שלכם). סגן נשיא אמזון לתפעול, דייב קלארק, פחות התלהב. "הוא טועה לגבי אמזון", כתב קלארק בחשבון הטוויטר שלו. "אנחנו גאים בסביבת העבודה הבטוחה והאיכותית במתקנים שלנו – עד כדי כך שאנחנו מציעים סיורים לציבור. בניגוד ליותר מ-100 אלף אנשים אחרים השנה, ג'ון והמפיקים שלו לא קיבלו את הזמנתנו לסייר באחד המתקנים שלנו".

 

 

 

 

2. תחקיר של פרופבליקה חשף את פעילותה של קבוצת פייסבוק סודית של, לכאורה, סוכני משמר הגבול בארה"ב, מלאה בבדיחות על מוות של מהגרים, פוסטים סקסיטיים וסתם גזענות מסורתית וטובה. גזענות ושנאה בפייסבוק? מי היה מאמין.

 

3. עיריית לייק סיטי בפלורידה שילמה לאחרונה כופר של 460 אלף דולר להאקרים שהשתילו נוזקת כופר במחשבים שלה ושיבשו את פעילותה. אבל מי ששילם את המחיר האמיתי היה מנהל ה-IT של העיר, שפוטר בעקבות התקרית. זה קצת כמו לירות בש"ג. כן, יש לו אחריות, אבל איפה ראש העיר שקובע את התקציבים וסדרי העדיפויות ושעליו מוטלת בסופו של דבר האחריות לכל מה שקורה בעיר שלו?

 

 

 

4. טראמפ הסיר השבוע חלק מהמגבלות שהטיל על קשרים של חברות אמריקאיות עם וואווי הסינית (שלכאורה הוטלו משיקולי ביטחון, אך למעשה קשורים יותר למלחמת הסחר עם סין). חשיפה של בלומברג מגלה שברקע השינוי עמדו לחצים לא קטנים מצד חברות הטכנולוגיה, ובפרט של יצרניות שבבים שוואווי היא לקוחה מרכזית שלהם, שטענו שהסנקציות יפגעו בהן יותר מאשר בוואווי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x