שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

נופלים כמו גדולים: כך התברר ש-13 הוא גיל מוקדם מדי לבגרות מקוונת

הליך קביעת גיל 13 בתור סף להתחברות לשירותים מקוונים ברחבי העולם היה עקום ומוגבל, ועתה מבינים מחוקקים וחוקרים את גודל הטעות, ואת השלכותיה החמורות; גוגל ממשיכה להציג עסקים מזויפים בשירות המפות שלה; וספוטיפיי פוגעת ביוצרים בגלל טעות שעשתה בעצמה

עומר כביר 14:3123.06.19
בגרות היא סוגיה מורכבת. למה דווקא 18 נקבע כגיל שבו אדם בוגר דיו ויכול להצביע בבחירות? ולמה, בארה"ב, בן 18 נחשב בוגר מספיק כדי לבחור ממשל אבל לא בוגר מספיק כדי לבחור לשתות אלכוהול? ולמה בישראל אפשר לקבל רישיון נהיגה רק מגיל 16 ו-9 חודשים, אבל בארה"ב במדינות מסוימות כבר מגיל 15? אין תשובה אחת לשאלות הללו, אבל לפחות ההחלטות בנושא התגבשו לרוב כתוצאה מהליך מורכב, לעתים חקיקתי בלבד לעתים כתוצאה של מחאה ציבורית (כמו, למשל, סביב הורדת גיל הבחירה הפדרלי בארה"ב ל-18). ישבו אנשים וחשבו, וניסו להגיע לפתרון הכי טוב לראייתם.

 

אפשר להתווכח על הבחירות שנעשו, ואנשים עושים את כל הזמן, אבל אי אפשר לחלוק על דבר אחד: הן נעשו במערכת שכלליה מוכרים היטב, כזו שקיימת כבר עשרות ולפעמים מאות שנים, עם מספיק ניסיון והבנה על מנת לשקול משתנים וכשלים שונים. בחירות, נהיגה או צריכת אלכוהול זה משהו מוכר, ידוע. בגלל זה מפתיע כל כך שגיל הבגרות המקוון - דבר שיש לו השלכות אדירות על חיי אנשים - נקבע כמעט כלאחר יד, במערכת צעירה ובקושי מוכרת.

 

מה הבוס שלו יחשוב כשיקרא את הפוסט שלו בעוד עשר שנים? מה הבוס שלו יחשוב כשיקרא את הפוסט שלו בעוד עשר שנים? צילום: שאטרסטוק

 

 

גיל הבגרות בעולם המקוון הוא 13, ובו אפשר בפועל להתחיל להירשם לשירותים מקוונים רבים; פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר אפילו ג'ימייל – כולם מגבילים את היכולת של בני 13 ומטה להירשם אליהם - בין אם מדובר באיסור מוחלט או באפשרות לפתוח חשבון מוגבל שנמצא תחת פיקוח מבוגר עד גיל 13. אחרי הגיל הזה? כל הדלתות פתוחות. פתח פייסבוק, פתח אינסטגרם. פתח שניים מכל אחד, למה לא? העולם המקוון הוא הצדפה שלך. אתה כבר בוגר.

 

וזה, כמובן, בולשיט: בני 13, חכמים ומבריקים ככל שיהיו, הם לרוב לא בוגרים מספיק כדי להבין את ההשלכות שיש לפעילות המקוונת שלהם. לעזאזל, אפילו אנשים בני כפול מגילם לא תמיד מבינים את זה. פוסטים בפייסבוק ובאינסטגרם יכולים לרדוף אותם לכל חייהם, לצוץ בתוצאות חיפוש בכל פעם שמעסיק או דייט מחפש את השם שלהם, להיות מקור למבוכה במקרה הטוב או לבעיות בלתי צפויות במקרה הרע.

 

כולנו עשינו בגיל 13 דברים שהיום הם מקור למבוכה, הבעיה היא שבעבור צעירים כיום הדברים הללו יכולים להיות גלוים לכל אחד, בכל זמן ובכל מקום. לא רק זיכרון חמוץ פרטי שגורם לנו להתכווץ מבפנים.

 

האם הוא יכול להתמודד בעצמו עם תחלואי הרשת? האם הוא יכול להתמודד בעצמו עם תחלואי הרשת? צילום: שאטרסטוק

 

 

איך נוצר המצב הזה שבו מגרש המשחקים המקוון נפתח לבני 13 ומעלה בלי מגבלות? בלי יותר מדי מחשבה. ב-1998 חוקק בארה"ב חוק בשם Children’s Online Privacy Protection Act (או COPAA בקיצור), שנועד להגן על פרטיות ילדים ברשת. במקור, יוזם החוק אדוארד מרקי (אז חבר קונגרס, היום סנטור) רצה ליצור מקבילה מקוונת למגילת הזכויות, אך היוזמה נדחתה והוא החליט להתמקד בהגנה על ילדים.

 

תרמה לכך סקירה של נציבות הסחר הפדרלית (FTC), שבדקה יותר מ-200 אתרים שפנו לילדים, וגילתה שרק מעטים מהם הציגו מדיניות פרטיות או דרשו הסכמת הורים לפני איסוף או פרסום מידע אישי של ילדים. ה-FTC המליצה לחוקק חוק שידרוש מאתרים לקבל הסכמת הורים לפני איסוף, שימוש או פרסום במידע אישי של ילד. המחוקקים הסכימו, אבל אז נוצרה מחלוקת סביב ההגדרה של "ילד".

 

מרקי רצה מתחת לגיל 16. חברות המסחר המקוון התנגדו, כי חששו לאבד פלח שוק מכניס במיוחד. אליהן הצטרפו ארגוני זכויות אזרח, שחששו שההגבלה תקשה על צעירים למצוא מידע מקוון על אמצעי מניעה והפלה, או מקורות על התמודדות עם התעללות ואלימות במשפחה. גיל 13 נבחר כפשרה, והחוק נכנס לתוקף באפריל 2000 כאשר חברות שאוספות ביודעין מידע מילדים פני פחות מ-13 ללא הסכמת הוריהם יכולות לקבל קנס של יותר מ-42 אלף דולר לעבירה.

 

 

האם היא מודעת להשלכות של מה שהיא מפרסמת? האם היא מודעת להשלכות של מה שהיא מפרסמת? צילום: שאטרסטוק

 

 

החוק בעייתי בפני עצמו, משום שבמקרה זה אי ידיעה פוטרת מעונש: אם ילד שיקר לגבי גילו בהרשמה לאתר, בעל האתר אינו אשם. אבל הבעיה הגדולה יותר היא האפקט הבלתי צפוי שהיה לו על תפיסת ההורים את המרחב המקוון: 13 הפך לגיל המקובל על הורים בכל הנוגע לבגרות באינטרנט, שכן הם סבורים שדרישת הגיל היא אזהרת בטיחות. "הורים וצעירים מפרשים בצורה לא נכונה את דרישת הגיל", כתבו חוקרים מהרווארד במאמר שפרסמו בנושא. "הם לא מודעים לכך שהמגבלות עוסקות בפרטיות בלבד".

 

 

 

 

התוצאה היא דור של ילדים שחווה התבגרות מואצת. "המוח של בני נוער בראשית גיל ההתבגרות עדיין מתפתח", אמר לוול סטריט ג'ורנל פסיכולוג הילדים דייוויד אנדרסן מ-Child Mind Institute. "השאלה היא לא איך הם מתנהגים ברשת אלא האם הם מוכנים למה שהם יראו. מדיה חברתית פותחת עולם בוגר מאוד".

 

COPPA נולד בעולם מקוון שונה מאוד. כאשר נחקק החוק, רשתות חברתיות היו במקרה הטוב ניסוי מוקדם. מייספייס נוסדה רק חמש שנים מאוחר יותר, פייסבוק רק ב-2004. מחשבים עם חיבור לאינטרנט היו מצרך מוגבל יחסית, כאשר לרוב לא היה יותר מאחד כזה בבית. רק תשע שנים לאחר השלמת חקיקת החוק הגיעו הסמארטפונים הראשונים, שהכניסו את האינטרנט לכיס של כל אחד, לעתים הרבה לפני גיל 13. גם התרבות המקוונת ב-1998 היתה שונה לחלוטין: אז הדגש היה יותר על שיח אנונימי, וגולשים העדיפו שלא לחשוף פרטים אישיים שלהם בצורה פומבית – ההפך המוחלט למצב היום.

 

 

גרסת פייסבוק מסנג'ר לקטינים גרסת פייסבוק מסנג'ר לקטינים צילום: TechCrunch

 

החוק מיושן ולא מתייחס לאופן השימוש המקובל כיום של צעירים וילדים; לא פעם צעירים משמעותית מגיל 13 עוקפים את האיסור של אתרים שונים פשוט באמצעות הזנת גיל אחר. נכון, האחריות צריכה ליפול גם על ההורים שאמורים לווסת ולחנך את הילדים שלהם לגבי שימוש נכון ברשת, אך כשהחוק עצמו מאותת להם שמגיל 13 הכל פתוח, קשה להאשים אותם בחוסר מודעות קיצוני.

 

"ברור מתמיד שאנחנו צריכים להעלות את הגיל ל-16", אמר מרקי לג'ורנל. במרץ הציג מרקי חוק מעודכן, שהוא מכנה COPPA 2.0, שיעשה בדיוק את זה. אבל ספק אם לעדכון החוק יהיה אפקט משמעותי מספיק. רשתות חברתיות הן כבר חלק אינטגרלי מהחיים של צעירים בני 13 ומעלה, ואפילו של ילדים צעירים יותר. עם COPPA או בלי, הסוסים כבר ברחו מהאורווה.

 

מה שצריך באמת זה חינוך טוב יותר להורים. לא כי מדובר בחבורה של זקנים מנותקים, אלא כי רבים מההורים כיום גדלו והתבגרו במרחב המקוון. רשתות חברתיות ואפליקציות הם חלק מהחיים שלהם, תחום שהם שוחים בו בטבעיות בלי לחשוב עליו יותר מדי. דווקא חיבור זה עלול ליצור לקונה, חוסר הבנה של הסכנות שאורבות לילדים, אפילו בפעילות יומיומית ואי-הפנמה של ההשפעות ארוכות הטווח של חשיפת מידע פרטי ורגיש; רבים מההורים בכלל חושפים את המידע הזה בעצמם, כשהילדים שלהם הם עוד תינוקות ופעוטות.

 

הורים צריכים להבין שגם בגיל 13, ובוודאי לפני, המרחב המקוון הוא מקום שצריך ללמוד איך להתנהג בו, ולהגביל את השהות בו במידת הצורך. אנחנו מלמדים את הילדים שלנו מגיל מאוד צעיר איך לחצות בבטחה את הכביש. הגיע הזמן שנלמד אותם גם איך לחצות בבטחה גם את המרחב המקוון.

 

קצרצרים

 

1. הליבה של כל מדריך, מקוון או פיזי, היא האמינות שלו. אנחנו רוצים לדעת שהעסקים ונותני השירות שמופיעים במדריך אמיתיים, שהם באמת שם, שכשאנחנו מתקשרים ליוסי השרברב מהרצל 2 נגיע אליו, ולא למישהו אחר. לגוגל, למרבה הצער, זה פחות אכפת ומסתבר שגוגל Maps עדיין מלא בעסקים מקומיים מזויפים; אלו הם ספקי שירות שיוצרים עשרות רשומות לעסק שלהם, כך שכאשר משתמש מחפש שרברב או חשמלאי בסביבתו, הם יופיעו ראשונים במקום עסקים אמיתיים שנמצאים שם. גוגל, כמובן, מנסה לצמצם את הבעיה ונסמכת על מחקר שטוען שרק 0.5% מהרשומות בארה"ב מזויפות. הבעיה? המחקר כלל גם עסקים כמו מסעדות ובתי מלון, שלא מרוויחים דבר מיצירת רשומה מזויפת ולכן לא עושים זאת.

 

הזייפנים חוגגים. גוגל Maps הזייפנים חוגגים. גוגל Maps צילום: Wccftech

 

 

 

2. ממשיך להיחשף היקף ההתערבות הרוסית בבחירות מקוונות, ובמקרה זה - משאל העם על הברקזיט. לפי מחקר חדש של Atlantic Council, הרוסים יצרו רשת מסועפת של חשבונות שהפיצה לעשרות אתרים ידיעה כוזבת על מזימה של מתנגדי ברקזיט להתנקש בבוריס ג'ונסון - היום מועמד מוביל לתפקיד ראש ממשלת בריטניה.

 

3. ספוטיפיי החליטה להיות מניאקית: מפעילת שירות הסטרימינג טוענת ששילמה יותר מדי כסף לכותבי שירים ב-2018 והיא מבקשת מהם את הכסף בחזרה. הבלבול נעוץ בפרשנות של חוק זכויות יוצרים חדש בארה"ב, שהביאה לחישוב לא נכון מצד ספוטיפיי של התמלוגים ששלמה. אמנים מקבלים גרושים משירותי סטרימינג; לפי דיווחים, כל שיר שמוזרם מייצר תמלוגים של בין 0.006 ל-0.0084 דולר, שמתחלקים בין כמה גורמים. פישלת, ספוטיפיי? התמודדי עם זה וסיפגי את ההפסדים.

 

4. שלוש עובדות באורקל פנו לבית המשפט בבקשה לאשר תביעה ייצוגית בשם 4,000 עובדות החברה בכל הנוגע לפערי שכר לא מוצדקים לעומת עמיתיהן הגברים. בקשות דומות שהגישו בעבר עובדות במיקרוסופט ובטוויטר נדחו, ואפשר רק לקוות שהפעם זה ייגמר אחרת ולאחל להן הצלחה.

 

 

 

5. גוגל מבטלת שני טאבלטים שתכננה להשיק והכריזה שתפסיק לייצר טאבלטים. אף אחד לא יבכה; החברה מעולם לא גילתה עניין גדול בתחום, ובכל מקרה יש מספיק מוצרים מוצלחים מיצרניות אחרות. לא שמישהו טורח לקנות אותם יותר מדי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x