שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

עובד או קבלן? הגיע הזמן להסדיר את זהות עובדי אובר וליפט

שתי ענקיות שיתוף הנסיעות משלבות זרועות כדי להציע שינויי רגולציה שיאפשרו להן לפעול בשלווה והפעם - גם לטובת הנהגים; תחקיר מגלה ששוטרים בארה"ב פעילים בעצמם בקבוצות שנאה בפייסבוק; וטוויץ' של אמזון מתחילה לתבוע אישית טרולים שמפיצים בה תוכן פוגעני

עומר כביר 14:1116.06.19

מפעילות שירותי ההיסעים אובר וליפט הן לרוב יריבות מרות, שמתחרות זו בזו בעוצמה במרבית השווקים המרכזיים בארה"ב, הן על נהגים והן על נוסעים. במקומות כמו ניו יורק, שם מוטלת רגולציה הולכת וגדלה על פעילותן, שכוללת גם הגבלה על מספר כלי הרכב בציים שלהן, מדובר בתחרות שפעמים רבות היא משחק סכום אפס. בערים רבות מתקרב השוק לרוויה, ושתי החברות מפסידות סכומים גדולים, כך שלא בלתי-סביר שאחת תוותר על עיר גדולה לטובת יריבתה. בעולם הנסיעות השיתופיות, לא יכולות להיות יותר מדי מתחרות.

 

בשבוע שעבר מצאו השתיים אויב משותף: העובדים שלהן. או כפי שהן מעדיפות לקרוא להם - היזמים העצמאיים והמאושרים שעושים ים של כסף מנהיגה בשירות.

 

 

נהג של אובר במקסיקו סיטי נהג של אובר במקסיקו סיטי צילום: רויטרס

 

 

בכירי שתי החברה, מנכ"ל אובר דארה קוסרשאהי ומייסדי ליפט לוגן גרין וג'ון צימר, פרסמו מאמר משותף בסן פרנסיסקו כרוניקל, שעוסק במעמד הנהגים בשירותים שלהן. עוד לפני שנתייחס לתוכן של המאמר, חשוב לשים לב לעצם פרסומו: ההחלטה לפרסם ביחד מראה שהאיום על שתי היריבות עצום דיו כדי לאלצן לאחד כוחות תוך כדי לחימה זו בזו בחזיתות אחרות. 

 

והאיום הזה נוגע לבסיס המודל העסקי שלהן: פעילותן של אובר וליפט מתבססת על יכולתן לה להעסיק מספר עצום של נהגים בלי שום מחויבות אליהם על בסיס שעתי אפילו (כלומר, אין שום התחייבות שנהג שפעיל בשירות ישתכר סכום כלשהו בשעה הקרובה, שלא לדבר על היום או החודש). זה מאגר עצום שזמין להן בכל עת, ושעולה כסף רק כשהוא מופעל. בשאר הזמן, הנהגים יושבים בהיכון, בלי לקבל תשלום ובלי כיסוי של הוצאות.

 

 

הפגנה של נהגי אובר בניו יורק הפגנה של נהגי אובר בניו יורק צילום: בלומברג

 

 

ההסדר הזה אפשר להן ליצור שירותים בהם משתמשים יכולים בלחיצת כפתור להזמין נסיעה ולצאת לדרך בתוך דקות ספורות, והפך את השירותים שלהן לסנסציה עולמית ששינתה לא רק את שוק התחבורה (בהרבה מובנים לרעה, בעיקר כשמדובר על הגדלת העומס בכבישים בערים עמוסות), אלא גם את שוק העבודה. הפעילות של ליפט ושל אובר היתה גורם מרכזי ומוביל ביצירת כלכלת החלטורה, שכיום מערערת סדרי עבודה בני יותר ממאה שנה.

 

לאובר וליפט יש את כל האינטרסים לשמר את המצב הזה; הוא מאפשר להן להתרחב בקצב מסחרר בלי להשקיע בדברים משעממים כמו לוגיסטיקה, ניהול כוח אדם, רכישת ציי רכב ותחזוקתם. הוא עדיין לא אפשר להן להרוויח, וזו סיבה נוספת שהן כל כך להוטות להגן עליו: כל שינוי עלול להכניס אותן להוצאות גדולות יותר.

 

לנהגים יש הרבה יתרונות בעבודה עם שירות שכזה, בראשם הגמישות בשעות העבודה והעדר מחויבות מצדם לשירות. זה סייע להביא כמות עצומה של נהגים, לדברי החברות יותר מ-1% מכוח העבודה בארה"ב (שעמד במאי על 162.65 מיליון איש) נוהגים באחד השירותים שלהן. זה יותר ממיליון וחצי איש – מספר אדיר. אבל בשנים האחרונות, ככל שמספר הנהגים והקף השימוש בשירותים גדל, נהגים ורגולטורים הבינו שיש גם לא מעט חסרונות: שכר שעלול להיות נמוך מאוד, נמוך משכר מינימום ואפילו נמוך מכדי לכסות את ההוצאות, היעדר תנאים סוציאליים כמו חופשה בתשלום, חוסר ביטחון תעסוקתי (אובר או ליפט יכולות לחסום נהג בשירות ברגע) ועוד.

 

אפליקציית ליפט אפליקציית ליפט צילום: בלומברג

 

 

התוצאה היא שורת מהלכים שנועדו לחזק את מעמד הנהגים. הרגולטור בניו יורק, למשל, חייב את ליפט ואת אובר לשלם לנהגיהן שכר מינימום שעתי שנקבע על ידו. בארה"ב ובמדינות אחרות פועלים נהגים דרך בתי המשפט כדי לחייב את ליפט ואת אובר להכיר בהן כעובדים מן המניין, על כל המשתמע מכך. אובר וליפט, מצדן, נאבקו בדרישות אלו (לעתים בהצלחה, לעתים פחות), בטענה שהנהגים הם יזמים עצמאיים ולכן לא זכאים לאותם תנאים כמו עובדים שכירים.

 

יש הרבה עיוותים בטענה הזו; כן, לעובדים אין בוס והם מחליטים מתי לעבוד, אם בכלל, לכמה זמן, ואין להם שום מחויבות לשירות זה או אחר. ואולם, אופי השירות מונע מהם להיות יזמים עצמאיים באמת. הם לא יכולים לבחור לקוחות או לקיים אתם קשר ישיר, הם לא קובעים את מחיר הנסיעה בעצמם, הם אפילו לא יכולים לבחור את הדרך שבה יסעו. הם פועלים יותר כמו טייס אוטומטי שמחויב לציית להוראות האפליקציה.

 

במציאות, הם איפשהוא באמצע בין עובד מן המניין ליזם או עובד קבלן. לא כאן ולא שם. והבעיה היא שכרגע, חוקי העבודה לא מטפלים בצורה נאותה במעמד החדש הזה. חוקי העבודה התגבשו לפני עשרות רבות של שנים, אך כמעט שלא הותאמו למצב החדש שיצרה הטכנולוגיה בשנים האחרונות. גם אם ירצו אובר וליפט לשפר את מצב הנהגים שלהן, הן יתקשו לעשות זאת בלי לבסס מצב של יחסי עובד-מעביד, שעלול לחייב אותן להפוך את הנהגים לעובדים מן המניין.

 

הפגנה נגד אובר באירופה הפגנה נגד אובר באירופה צילום: איי אף פי

 

 

החוקים הקיימים חייבים להשתנות כדי להסדיר את מעמד עובדי כלכלת החלטורה בצורה ברורה. וזה, באופן מפתיע, מה שטוענים ראשי החברות במאמר שפרסמו. עד לאחרונה הציגו החברות קו ברור: הנהגים הם יזמים עצמאיים, וזה לא ישתנה בשום אופן. אבל במאמר, הם מבינים שעמדה זו כבר לא ישימה, ומציעים למחוקקים בקליפורניה (שדנים בימים אלו בסוגיה) פתרון ביניים.

 

"אנחנו רוצים למצוא פתרון שמשמר את יכולים הנהגים לעבוד עצמאית, תוך שיפור איכות וביטחון העבודה שלהם", כתבו. "אנחנו יכולים להתחיל בלהבטיח שכל העובדים, בלי קשר למעמדם, מוגנים. לתקן חוקים קיימים כדי לאפשר מערכת של הטבות בקביעת העובד - מחופשה בתשלום לתכנון פרישה להכשרה מקצועית - שתספק מידה של ביטחון שכרגע חסרה לעובדים עצמאיים. אנחנו גם יכולים לתת לעובדים יותר מה להגיד בהחלטות שמשפיעות על חייהם ופרנסתם. אנחנו יכולים להתחיל בהקמת איגוד נהגים חדש, שייצג אותם וינהל מתן הטבות שונות. אנחנו יכולים לעבוד עם מחוקקים בקליפורניה כדי לבסס מחויבות לתשלום לנהגים ושקיפות לגבי התשלום בעבדות שמתבצעות שישקלל גם הוצאות. עכשיו זה הזמן למדיניות חדשה. החברות שלנו מוכנות לספק הגנה נוספת שנהגים צריכים וזכאים לה".

 

מדובר בעמדה הגיונית להפתיע; אפשר להתווכח על הפרטים, עד כמה רחוק צריך לחייב חברות ללכת, אילו הטבות צריכות להיכלל, האם כל הנהגים יהיו זכאים להן או שיהיה סולם זכאות בהתאם לוותק והיקף העבודה בפועל ועוד אינספור פרטים שצריך להבהיר. אבל הכיוון שהן מציעות נכון וחכם: להתאים את החוקים כדי למסד את המעמד החדש שנוצר.

 

רובד נוסף לכלכלת החלטורה: איסוף קורקינטים רובד נוסף לכלכלת החלטורה: איסוף קורקינטים צילום: שאטרסטוק

 

 

כלכלת החלטורה לא הולכת לשום מקום ולמעשה, השפעתה על שוק התעסוקה רק תגדל. זה הזמן שמחוקקים יתייחסו אליה ברצינות, לא כאל טרנד חולף, ויעדכנו את חוקי התעסוקה באופן שיבטיח לעובדים בתחום זכויות מינימליות, יספק להם ביטחון תעסוקתי כלשהו ויאפשר להם לתכנן את עתידם.

 

הדבר נכון לא רק למחוקקים בחו"ל, אלא גם לישראל. עד לפני שנה כמעט כלכלת החלטורה כמעט לא היתה קיימת כאן. אובר יכולה לעבוד רק עם נהגי מוניות, ולשירותים אחרים כמו TaskRabit אין פעילות בארץ. זה השתנה עם כניסת שירותי הקורקינטים החשמליים, שמסתמכים על עובדי חלטורה להטענת המכשירים, איסופם ופיזורם, והתחזק עם הפעלתם של שירותי משלוחי מזון מבוססי עובדי חלטורה כמו Wolt. ההיקף עדיין קטן יחסית, אבל הוא משמעותי וגדל בקביעות.

 

נכון, חברי הכנסת עסוקים כעת בדברים חשובים הרבה יותר, כמו בחירות מיותרות; אבל אולי בסתיו, אחרי שיסיימו לשתות עוד כמה מאות מיליונים מהכלכלה הישראלית, יועילו בטובם להתיישב ולהתייחס גם לסוגיה הזו, לפני שתהפוך לבעיה בוערת גם כאן.

 

קצרצרים

 

1. בפייסבוק אין היכן להתחבא; היקף המידע האישי שמשותף באתר מסיר את מסכת האנונימיות מפני כל אחד, פרט למשתמשים הזהירים ביותר. יש בזה הרבה דברים שליליים, אבל לפעמים גם משהו חיובי: חקירה של ארגון החדשות ללא-מטרת רווח Reveal חשפה שמאות שוטרים פעילים ובדימוס בארה"ב פועלים בקבוצות שנאה בפייסבוק שם הם מדברים בחיוב על גזענות ואיסלאמופוביה ותומכים בפעילות אלימה נגד הממשל. השלב הבא: אולי להעביר את פרטיהם לכוחות המשטרה הרלוונטיים, שיראו להם את הדרך החוצה?

 

מי שומר על השומרים? מי שומר על השומרים?

 

 

2. טוויץ' של אמזון החלה לטפל בטרולים שמזהמים את הפלטפורמה באמצעות הגשת תביעות אישיות, אחרי שבחודש שעבר הציפו אותה בתוכן אלים, פרונוגרפיה וסרטים וסדרות שמוגנים בזכויות יוצרים. בתביעה, שהוגשה נגד 100 איש, מבקשת החברה לאסור עליהם להשתמש בשירות שלה בצו בית משפט, ולשלם לה דמי פיצויים ונזיקין. עלו והצליחו.

 

 

3. הכירו את פול האנסמאייר, טיפוס נתעב במיוחד; הוא הקים משרד עורכי דין מפוקפק בשם פרנדה, שעיקר פעילותו היתה להעלות לשירותי שיתוף קבצים סרטי פורנו, אז לאיים בתביעה על אנשים שהורידו אותם. לפעמים, מבלי שייצג אפילו את בעלי הזכויות בסרטים האמורים. המטרה לא היתה להגיע לבית המשפט, אלא לסחוט מהנתבעים הסדר כספי שיעלה להם פחות מהגנה על עצמם בבית משפט, אפילו אם יזכו. מתישהוא זיהו בתי המשפט את התרמית, והחלו ליידע בנושא תובעים פדרליים, שב-2016 עצרו והאשימו את האנסמייר ושותפו בהונאה, עדות שקר והלבנת כספים. בסוף השבוע גזר עליו בית דין פדרלי 14 שנות מאסר. ללא ספק, הידיעה המשמחת של היום.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x