$
חדשות טכנולוגיה

ארכיטקט עם ידיים ביוניות: העתיד המגניב של העיצוב התעשייתי

חברת דאסו סיסטמס ערכה את הכנס השנתי שלה, בו כיכבו החידושים בתוכנת SolidWorks הפופולרית - והברקות שמשלבות בין מציאות מדומה, מציאות מוגברת, מודלים תלת ממדיים וייצור תעשייתי. ואולם, המהפכה האמיתית היא משהו פחות משוכלל: אפשרויות פרנסה חדשות ליוצרים ומייקרים

ניצן סדן, דאלאס 10:2425.02.19

 


 

 

"אני לא מבין את העיר הזאת לפעמים", אמר נהג המונית שלי, בעודו מנסה להשתלב בתנועה היוצאת מנמל התעופה הבינ"ל בדאלאס פורט וורת'. "לפעמים נראה לי שבכלל לא תכננו את העיר הזאת. שהשכונות פשוט צמחו אחת אל תוך השנייה". גם תל אביב נראית ככה, אמרתי, ונאנחנו שנינו. לו רק ידעתי שתוך כמה ימים אשב מול מסך ואראה במה עיני את הטכנולוגיה שתבטל את הטעויות האלה, שבערים הבאות לא תבוא החוכמה רק לאחר מעשה. המסך היה אחד מני מאות שמילאו את חלל תערוכת SolidWorks World 2019, אירוע הדגל של חברת דאסו סיסטמס - בה נחגגים החידושים בתוכנת סולידוורקס, מהפופולריות ביותר לתכנון, עיצוב, שיתוף והכנה לייצור.

 

 

מה מייצרים בעזרתה? ממוצרי חשמל ביתיים פשוטים ועד לכלי רכב, כלי טיס וכלי שיט. בהיותה פחות יקרה ממקבילותיה, הפכה לבחירה הראשונה של מעצבים ומייקרים רבים. למעשה, גם ג'ק דורסי (מייסד טוויטר) וג'ים מקלווי בנו בעזרתה את סורק כרטיסי האשראי של סקוור.

 

עיצוב תעשייתי לא נשמע כמו משהו שיכול להיות מגניב. אבל דאסו סיסטמס התאמצה מאוד. ואם לשפוט לפי התלהבות הקהל, נראה שהצליחה. מופע הפתיחה של הכנס נראה כאילו נשלף מספריית השיווק של אפל וסמסונג: מוזיקה אנרגטית, וידאוגרפיה של הופעת רוק, וכל אחד ואחד מהדוברים נראה משולהב ביותר.

 

ז'אן פול באסי על הבמה ז'אן פול באסי על הבמה צילום: ניצן סדן

 

 

ז'אן פאולו באסי, מנכ"ל חטיבת סולידוורקס בדאסו סיסטמס, עלה והציג תמונת קונסטרוקציה גלגלית משונה; ספורטאי קנדי שהפך למשותק בעקבות תאונה עיצוב ובנה אותה בעצמו; מסתבר שזהו כיסא גלגלים לשטח קשה - משהו שהיה מצריך הון עתק ורצון טוב של זרים כדי להפוך מחלום למציאות לפני עידן סוליד, אמר. מאחורי המלל השיווקי עומדת המציאות: תוכנות כאלה נותנות לאנשים יכולות מבורכות. באירוע חשף באסי כלי חדש שמסייע בשיתוף רציף בין היוצר והמייצר בכל שלבי התכנון, העיצוב, הסימולציה וההרכבה.

 

ואז הוצג חידוש שימושי ביותר: יכולת לשלב בסוליד שכבות מידע בשלב תכנון המודל, כדי שמהנדס ידע בנקודה מאוד מוקדמת בתהליך שהתוצאה הסופית תהיה בעייתית. למשל, חישבו על גשר למכוניות שעובר בקרבת שכונת מגורים. עד כה, היה נבנה הגשר תחת מגבלות עירוניות שהגיעו בדרישת העבודה. איך ידעו בעירייה שזה עבד? אם לא הגיעו תלונות שכנים על רעש, ערפיח וזיהום עד שהגשר נבנה. ומה היה קורה אם הגיעו? מאומה מצד הרשויות, וערך הדירות היה צולל; הרי לא יבנו את הגשר מחדש.

 

 

הדמיית גשר יהודית בת"א הדמיית גשר יהודית בת"א צילום: חן אדריכלים

 

 

יכולת שילוב שכבות המידע מציג למהנדס גבולות גזרה תוך כדי עבודה, כך שידע לעצב את הגשר באופן שיצמצם השפעה סביבתית. חישבו כמה טוב יכולה לעשות התוספת הזו לתכנונים עירוניים. למשל, לבנות מערך כבישים עירוני כך שלא יגרום לעיתונאים ונהגי המוניות שלהם להיאנח. מי יודע, אם בתל אביב של פעם היה דבר כזה, אולי היום יכולת למצוא בה פנייה ימינה במרכז העיר.

 

שכבות מידע יכולות להיות גם יותר מאשר אזהרות עירוניות; למשל, חברת לאבה דרופס (Lava Drops) הליטאית שמייצרת גיטרות מחומרים מיוחדים. אנשיה השתמשו באבן, עץ מסוגים שונים ואפילו חלקי מטאוריטים ולא רק כדי לבנות מוצר יקר ונדיר; לכל חומר יש תהודה שונה, השפעה ספציפית על הצליל. כמה כסף היו שורפים שם על ביצוע ניסויים בגיטרות עם חלקי סלעים מהחלל? כנראה הרבה יותר משסטארט-אפ מליטא יכול להרשות לעצמו. בשלב זה, הפך אירוע סוליד להופעה: גיטריסט פרוגרסיב רוק ליטאי עלה לבמה, אצבעותיו רצות על גיטרת החברה.

 

 

הגיטרה של לאבה דרופס בפעולה הגיטרה של לאבה דרופס בפעולה צילום: ניצן סדן

 

 

כלי החברה החדשים מאפשרים למהנדסים לשתף ביניהם ידע שעלה בתהליך הפיתוח שלהם. למשל, חברת Square Robot פיתחה רובוט לסריקת ותיקון תחתיות מיכלי אחסנת נפט בעזרת סוליד - ואז גילתה שהרובוט שלה אוסף מידע שחלקו סחיר. עתה היא מאפשרת לשתף את המידע הזה דרך סוליד עצמה, כך שמי שיבנה רובוטים יוכל לקבל את הערות הפיתוח הרלוונטיות, אם מטרת הרובוט תהיה לנוע בתוך מיכלי נוזלים.

 

מהנדס מס' 1

 

ברחבת התערוכה גנבו את ההצגה החברות שמפתחות דרכים לצפות במודלים התלת ממדיים, לשתף אותם ולחקור אותם ביחד: למשל, חברת Hptx שפיתחה כפפה עם צינורות אוויר דחוס, שמדמה משקל, משוב מגע והתנגדות של עצמים וירטואליים.

 

 

כפפת Haptx כפפת Haptx צילום: ניצן סדן

 

 

החברה מכוונת את הפיתוח לתחומי ההדרכה, אך לא פוסלת גם שווקים כחינוך וביטחון. דווקא את שוק הגיימינג והבידור משאירים אנשיה לסוף; ברור להם שבלי תוכן, לא תזכה המערכת שלה להזמנות. ובעוד תאגידים ומוסדות מייצרים תוכן לעצמם, השוק הצרכני לא יתקרב למוצר שלה בלי תוכן תומך - תוכן שיהיה עליה לממן איכשהו.

 

 

המערכת בפעולה. כשהרמתי את הטרקטור הווירטואלי יכולתי לחוש בכל צדדיו וקווי המתאר שלו המערכת בפעולה. כשהרמתי את הטרקטור הווירטואלי יכולתי לחוש בכל צדדיו וקווי המתאר שלו צילום: ניצן סדן

 

 

אנווידיה הוותיקה הציגה טריק מגניב ביותר: פלטפורמה שמאפשרת לעבוד בשיתוף פעולה על מודלים תלת ממדיים, כשהמשתמש "מוזרק" לתוכם כדמות וירטואלית. חישבו על קבוצת מהנדסים שמתכננת יחד מצפה כוכבים; כל כך הרבה רכיבים, כל כך הרבה טעויות אפשריות. המערכת של אנווידיה מאפשרת להם להסתובב במבנה יחד, לתקן ולשפר בו דברים מבפנים, ואף לקפוץ החוצה ולראות אותו כיחידה גמורה. הפיתוח נמצא כעת בשלב אלפא, וצפוי להגיע לשוק בשנים הקרובות. כמו כן, נראו בתערוכה הדגמות של ציוד ייעודי לצפייה במודלים תלת ממדיים מבית HP, לנובו, Dell, מיקרוסופט ורבות אחרות.

 

 

המערכת של אנווידיה המערכת של אנווידיה צילום: ניצן סדן

 

 

כמה זה מרשים? מאוד. המגע ההפטי מורגש, מערכות ה-VR משתפרות ונראה שאנחנו מחליקים בחינניות אל עולם בו מציאות מדומה מחליפה אחוז לא מבוטל מההוויה האנושית, כזה שהוצג בספר (ובסרט) Ready Player One. אבל בגלגל החדשני הזה תקוע מקל ותיק מאוד, "מי צריך את זה" שמו; פסל אולי חייב להרגיש את החימר בידו, אך מהנדס שעובד על שסתום בצנטרפוגה של כור אטומי? על להב בטורבינת מנוע סילון? לא כל כך. למעשה, המשוב החושי המוגבר עלול להסיט את תשומת לבם ו"סליחה בוס, פספסתי את הדדליין כי מיששתי את המנוע הווירטואלי חצי שעה" זה לא תירוץ קביל. בכך, מפתחי המשוב ההפטי מייצרים חוויית שימוש מיוחדת, אבל לא ערך אמיתי ליצרן.

 

 

מערכת VR למהנדסים מודגמת על פלטפורמה של HP מערכת VR למהנדסים מודגמת על פלטפורמה של HP צילום: ניצן סדן

 

 

לעומת זאת, טוענים מהנדסים, לסביבה הווירטואלית יש ערך עצום. למשל, כשבונים מוצר שמצריך הרכבה בשטח. די בסימולציה-שתיים כדי להבין שאופס, צוות של שלושה טכנאים שיעבוד על מכשור באסדת נפט יפצע זה את זה אם לא תקוצר איזו ידית בעשרים ס"מ, בשל מבנה תא הקידוח. מי יודע כמה חיי אדם יינצלו כשסביבות עבודה מסוכנות ייבנו באופן בטיחותי מבראשית.

 

מהפכה עם אבן בנעל

 

ואולם, לצד הצהרות היצרנים והפוטנציאל המסנוור, עומדת לה מגבלה שקל לפספס. לאחר שיחות שקיימתי עם מהנדסים, מייקרים ומפתחים שבאו לאירוע, התחוורה בפני התמונה המלאה: החידושים של סולידוורקס נהדרים, ולא פחות מהפכניים מחידושים של ענקיות תוכנה כאדובי ומיקרוסופט. אבל לא כל היוצרים נוצרו שווים; מנהל בפירמת הנדסת מכונות אמר לי שאין מצב שללקוחות שלו יהיו מודלים תלת ממדיים מפורטים כמו שהודגמו באירוע - שהלקוחות שלו הולכים על המינימום שמאפשרת מעטפת הבטיחות. מהנדסים אחרים אמרו דברים דומים: מסתבר שלא מעט מגורמי התכנון והייצור לא יטרחו לבנות מודל עשיר מספיק כדי לנצל את כל חידושי סוליד. חלקם אף יסתפקו במודל מעץ או פלסטיק. מודל תלת ממד אולטרה-מורכב שיתחבר לממשק מציאות מדומה ויאפשר לכמה מהנדסים לעבוד יחד על מנוע וירטואלי מעופף? למי יש זמן, למי יש תקציב.

 

 

מודל טרקטור על מחשב של לנובו מודל טרקטור על מחשב של לנובו צילום: ניצן סדן

 

 

ולכן, אולי קל להצביע ולהגיד "כך ייראה עתיד העיצוב התעשייתי", אך אף אחד לא יודע מתי. הרבה דברים יצטרכו לקרות כדי להוזיל ולהאיץ את תהליכי המידול, כדי שהפיתוחים החדשים יהיו זמינים גם למהנדס הקטן, זה שהחליט לבנות לו כיסא גלגלים שסוחב גם בבוץ.

 

 

 

אם תשאלו אותי, מהפכת העיצוב התעשייתי היא לא מהפכה של מציאות מדומה ורבדים טכניים, אלא מסחריים; לדאסו סיסטמס יש פלטפורמת מרקטפלייס שמאפשרת למייקרים למכור את העיצובים שלהם, בצורה שמחברת אותם ישירות לכ-15,000 מכונות ייצור תעשייתי שונות. "אמזון של ייצור תעשייתי", כינה אותה אחד הבכירים. והיא זו שתוכל לשנות את עולם הייצור; כשתאגיד יוכל להחליט אם ללכת על הספק הקבוע שלו - תאגיד אחר - או לראות אם במקרה קיים עיצוב טוב ומעניין יותר, יקבלו היוצרים אפיקי פרנסה חדשים - ונוכל לומר שהשוק באמת שינה את פניו.

 

 

הכותב הוא אורח דאסו סיסטמס באירוע

בטל שלח
    לכל התגובות
    x