שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

הקברניט

הביצה, התרנגולת והאווירון: האם הרוסים מעתיקים מטוסים מארה"ב?

ברית המועצות חיקתה, העתיקה ושכפלה מטוסים צבאיים מתקדמים של יריביה בצורה סדרתית - או לפחות כך נהוג לחשוב. זה אכן קרה בפעם בוטה אחת באדיבות סטאלין, אך בפועל, התמונה שונה מאוד, אפילו הפוכה. על חדשנות ומקוריות בעולם התעופה

ניצן סדן 14:0005.01.19

 


 

 

שלום, כאן הקברניט; במשך שנים רבות נטען שהרוסים לא יודעים לבנות מטוסים משלהם כמו שצריך - ורק מחקים ומעתיקים כל פיתוח אמריקאי מבריק. את הטענה הזו המציאו, נפלתי מתדהמה, אמריקאים מבריקים.

 

 

זה לא שברית המועצות לא העתיקה תפיסות עיצוב מארצות הברית בימי המלחמה הקרה - פשוט איך אומרים, כך עושות כולן. והיום אספר לכם על אותן העתקות - ואפריד בין אמת ובין עלילות-תעמולה.

 

תעמולה אנטי-סובייטית משנות החמישים תעמולה אנטי-סובייטית משנות החמישים צילום: archive.org PDM1

 

 

נתחיל בהתחלה: בראשית ימי התעופה כל ממציא דווקא מאוד רצה שיעתיקו ממנו, משום שראה בכך גושפנקא כנה ומוחלטת לעליונותו ההנדסית וליצירתיות שלו. כן, כמובן שהרבה מממציאי המטוסים המוקדמים רצו להתעשר, אך גם הסתכלו על עצמם כפורצי דרך ושאפו לחולל מהפכה עולמית בתחבורה. ולכן, העתיקו ושכפלו תפיסות יעילות והתגאו לספר כשמישהו שכפל המצאה שלהם.

 

למשל, האחים רייט בנו ב-1903 את המטוס שלהם בתצורה דו-כנפית, משום שלורנס הארגרייב האוסטרלי המציא את התצורה הזו ב-1893 ואוקטייב שאנוט הצרפתי-אמריקאי הוכיח אותה בכלי טיס ב-1896. האם העתיקו האחים? אולי, אך האם ההעתקה מורידה מחשיבות או אפקטיביות ההמצאה שלהם? חס וחלילה.  

 

 

מטוסם של האחים רייט באוויר מטוסם של האחים רייט באוויר צילום: USAF

 

 

למטוס של ווילבור ואורוויל רייט היה מייצב גובה - משטח עילוי שמאפשר לכלי לנוע כלפי מעלה ומטה - בחזית ולא בזנב. התצורה הזו, שנקראת קנארד, הופיעה גם במטוסי שנות העשרים והשלושים, במלחמת העולם השנייה, ואף במטוס הלביא של ישראל. אי אפשר לכנות זאת חיקוי, כי אם אבולוציה; מכונית היא כרכרה בהנעה עצמית, שיפור אסטרונומי בהיקפו. המטרה באימוץ רכיבים שהוכחו הנדסית היא פשוט להבטיח שהאווירון שלך יעבוד. אין פה תחרות מקוריות, זה כלי טיס ולא אייפון.

 

 

הלביא באוויר הלביא באוויר

 

 

אבל היה מקרה אחד של העתקה סובייטית פרופר, העתקה ישירה ומוחלטת, שהוא זה שהתחיל בכלל את הסטיגמה נגד ברית המועצות. למה? משום שהיתה זו אחת משתי ההעתקות הכי בוטות, שלא לומר פליליות, בהיסטוריה של התעופה (מי ביצע את השנייה? הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, זה מי).  

 

לפני מלחמת העולם השנייה היתה דעה רווחת, לפיה חיילים וטנקים אולי מנצחים מלחמות על הקרקע - אבל מטוסי הפצצה כבדים הם שיכריעו אותן; היכולת להגיע אלפי קילומטרים לתוך שטח אויב ולהשמיד מערכי ייצור, תשתיות קריטיות ומוסדות שלטון נתפסה כקלף מנצח.

 

 

מפציצים ארוכי טווח של ארה"ב בפעולה מפציצים ארוכי טווח של ארה"ב בפעולה צילום: שאטרסטוק

 

 

ארה"ב ובריטניה שפכו הון ופיתחו מפציצים כאלה, בעוד גרמניה הנאצית ויפן הקיסרית לא - מסיבות פוליטיות ובשל שגיאות אסטרטגיות. זו, אגב, אחת הסיבות העיקריות שהרעים הפסידו במלחמה ההיא. ומה על ברית המועצות? סטאלין ישב בין היטלר והירוהיטו, וגם לו לא היה מפציץ ארוך טווח. הוא היה מאוד מתוסכל מהעניין: משאבי בריה"מ הוקצו לפיתוח מטוסים טקטיים - כאלה שנותנים מענה לצורכי הצבא בשטח, ולא אסטרטגיים - כאלה שנועדו לשנות את מהלך המלחמה (למשל, על ידי השמדת מפעלי הטנקים ומצבורי הדלק של גרמניה). למה? כי לא היתה ברירה; כשיש לך נאצים בחצר האחורית, חשוב יותר להעיף אותם משם מלדרוך על הפרחים אצלם בגינה.

 

היעדרה של זרוע ארוכה החלישה את כוחה של בריה"מ מול שאר בעלות הברית: ארה"ב ובריטניה היכו בעורף הנאצי, בעוד בריה"מ ובניה המסכנים היוו בעיניהן לא יותר מבשר תותחים זמין.

 

 

סטאלין ורוזוולט סטאלין ורוזוולט צילום:(USSC (wikimedia

 

 

ואז, אי שם ב-1944, קרה נס. שלושה מפציצי B29 סופרפורטרס אמריקאיים הגיעו לבריה"מ, ונחתו נחיתות חירום בוולדיווסטוק; הראשון בסוף יולי, השני והשלישי בנובמבר. הרוסים השתאו למראה המפציצים הללו: באותם הימים, היה ה-B29 המפציץ הכי מתקדם בעולם. היה לו טווח ביניבשתי, צריחי תותחים שנשלטו חשמלית מרחוק, יכולת טיסה בגובה עצום ויכולת נשיאת מטען פצצות חסר תקדים.

 

 

מפציץ ה-B29 סופרפורטרס, המתקדם בעולם בזמנו מפציץ ה-B29 סופרפורטרס, המתקדם בעולם בזמנו צילום: (USAF (wikimedia

 

 

באותם הימים ניסתה בריה"מ לקבל מפציצים כאלה מארה"ב במסגרת עסקאות השאלה-החכרה בין המדינות, אך נתקלו בסירוב; לתל אביב ומילאנו יש ברית ערים תאומות, אבל מילאן לא תיתן את השחקן הכי טוב שלה ל"הפועל". לצערי.

 

יוזף סטאלין הסתכל על ה-B29 שעמד אצלו בהאנגר, הסתכל על מפציציו הפרימיטיביים, חייך מתחת לשפם ופקד: העתיקו עבורי את המטוס הזה. מטר אחר מטר, בורג אחר בורג.

 

 

מטוס ה-B29 "דונג האו", אחד מהשלושה שנחת ברוסיה מטוס ה-B29 "דונג האו", אחד מהשלושה שנחת ברוסיה צילום: SchwarzeKreuze (warthunder

 

 

אנדריי טופולב, המומחה של בריה"מ בייצור מטוסים גדולים, קיבל ברגשות מעורבים את ניהול ההעתקה; הוא כבר עבד על מפציץ ארוך טווח מקורי משלו, אבל ידע שסטאלין לא אוהב לבקש פעמיים - ושסירוב ייענה בחופשה ארוכה בגולאג או כדור בעורף. אז מר טופולב ניגש למשימה, כשמאחוריו כ-900 משרדי עיצוב, חברות הנדסה, גורמי ייצור ויצרניות מטוסים מתחרות, שכולם גויסו לפרויקט. הרודן המשופם ידע מה הוא עושה: בלי מפציצים לטווח ארוך, לא תצליח אף מדינה להפוך לאימפריה.

 

האמריקאים תהו למה המטוסים המתקדמים שלהם לא חוזרים הביתה, והרוסים סיפקו תירוצים שונים - מנזק שנגרם להם ומצריך תיקון, ועד "אה, המטוסים האלה? איזוויני, חשבנו שהתכוונתם לסמלוט אחר".

 

בעוד אחד המפציצים מפורק לחתיכות, שני נבלש, נחקר ומנותח ושלישי נבחן בידי טייסי חיל האוויר האדום, התארחו הצוותים האמריקאיים במלון בוולדיווסטוק, שתו שוקו חם ונהנו מאירוח סימפטי. מפעם לפעם נשאלו לגבי המטוסים שלהם וענו בשמחה; הרי הרוסים הם קולגות, הרעים בסיפור ההוא היו מגרמניה ויפן. עם הזמן החלו לחשוד, ולתהות מתי יחזרו ליחידה שלהם - כשתירוצי "אה, הרכבת שלנו שוב התקלקלה" הופכים לפחות ופחות סבירים.

 

 

שרטוט של מטוס ה-B29, מתוך מסמכים מברית המועצות שרטוט של מטוס ה-B29, מתוך מסמכים מברית המועצות צילום: moninoaviation

 

 

בעוד התירוצים של בריה"מ היו גרועים, יכולות ההנדסה שלה הבריקו באור יקרות: המפציץ החדשני הועתק בצורה כמעט מושלמת. היה זה אתגר עצום: למשל, כמו רוב העולם, עבדו הרוסים בשיטה המטרית, בעוד האמריקאים נתקעו (עד היום, מקללים מהנדסים) עם השיטה האימפריאלית. לכן, ברוסיה לא היו מחרטות או מכבשי מתכת שיכלו להכין יריעות אלומיניום בעובי שנמדד באינצ'ים. מה עשו הרוסים? השתמשו בציוד הייצור שהיה להם, אך בנו גוף בעל עובי שונה בנקודות שונות - וכך יצרו מפציץ עם גוף עמיד, ששוקל פחות מ-1% יותר מהמקור; כשהתקשו לשכפל את גלגלי המטוס וכני הנסע העצומים שלו, שלחו סוכנים לארה"ב וקנו אותם בחשאי מעודפי מפעלים; כשהתקשו הרוסים לשכפל את הצריחים החשמליים, פשוט שילבו בהם מערכת ידנית ועל הדרך - החליפו את המקלעים בתותחי 20 מ"מ, חזקים בהרבה.

 

גם המנועים נבדקו והועתקו חלקית, מערכות האוויוניקה זכו לגרסה סובייטית ואפילו מצלמת לייקה של אחד הטייסים הועתקה משום שהרוסים חשבו שזו מצלמה צבאית וחלק מציוד המטוס (היא נכנסה לייצור סדרתי ויש אחת ברשותי. היא נהדרת).

 

 

פס ייצור של מטוסי B29 בארה"ב פס ייצור של מטוסי B29 בארה"ב צילום: (USAF (wikimedia

 

 

כשחזרו האמריקאים הביתה כמה חודשים אחר כך, כבר היה לרוסיה אב טיפוס לאח התאום של ה-B29: קראו לו טופולב TU4 והוא טס נהדר. המטוס לא השתתף במלחמת העולם, אך היווה בסיס להקמת זרוע ההפצצה האסטרטגית של בריה"מ במלחמה הקרה.

 

 

מטוס הטופולב Tu4, כשתחת כנפו טילי שיוט מטוס הטופולב Tu4, כשתחת כנפו טילי שיוט צילום: militaryfactory

 

 

כשארה"ב גילתה שהרוסים פירקו את ה-B29 שלה, כעסה אבל לא הקדישה לכך מחשבה נוספת; קציני המודעין העריכו שהרוסים לא יצליחו לכפל את הגאוניות האמריקאית. ב-1947, כשנחשף המטוס, נפלה להם הלסת לרצפה; כשהוא הטיל פצצת אטום ב-1949, נפל גם הלב לתחתונים.

 

אז רגע, איך אני יכול להביא סיפור כזה ואז לומר שהרוסים אינם מעתיקנים סדרתיים של טכנולוגיה אמריקאית? כי זה היה מקרה אחד. כן, הסובייטים הפעילו מרגלים וסוכנים וניסו להניח יד על טכנולוגיה מתקדמת - אבל זה מה שעושות מדינות כל הזמן, במיוחד אם יש יריבות ביניהן. וכשבוחנים את הטענות על ציר הזמן, רואים שהרוסים לא העתיקו כמעט דבר מארה"ב עצמה.

 

 

הבדלים? בעיקר בצבע. טופולב Tu4 ובואינג B29 הבדלים? בעיקר בצבע. טופולב Tu4 ובואינג B29 צילום: DAUM

 

 

למשל, נטען שהמיג 15 ממלחמת קוריאה היה חיקוי של ה-F86 סייבר האמריקאי (Saber - סוג של חרב; עדיין לא היו האקרים בשנות החמישים). בפועל, השניים באמת דומים והסייבר טס ב-1947, חודשיים לפני המיג 15. אך שניהם נשענו על אותו מקור: עיצוב מטוס ה-TA183 המבריק של הגאון הנאצי קורט טנק מ-1942. המיג, אגב, היה מטוס טוב יותר.

 

 

מימין: TA183 נאצי, F86 אמריקאי ומיג 15 רוסי מימין: TA183 נאצי, F86 אמריקאי ומיג 15 רוסי צילום: theblueprints

 

 

דוגמה נוספת היא תצורת מטוסי הקרב בהם הכנפיים יושבות על ציר ומשנות את הזווית שלהם ביחס לגוף כדי לשפר ביצועים במהירויות שונות. האמריקאים עשו זאת ב-F111 של 1964 וב-F14 האגדי ב-1970 - והרוסים עשו זאת בסוחוי 17 מ-1966 ובמיג 23 של 1967. ושניהם העתיקו מעיצוב בריטי שנולד ב-1931. נטען שהיאק 28 הרוסי היה העתק של הווטור הצרפתי, המפציץ הגרעיני הראשון של ישראל. עורבא פרח: היאק ההוא היה שיפור של היאק 25, שטס שש שנים לפני הווטור. וגם הוא אגב, התבסס על תצורה שפיתחו הנאצים.

 

הבולטת ביותר היא הטענה בדבר הטופולב TU144, מטוס נוסעים על קולי שכל כך דמה לקונקורד של 1969, שזכה לשם "קונקורדסקי". ולמקטרגים לא היה אכפת שהטופולב הזה תוכנן ככלי עם יכולות צבאיות ולא רק כמטוס נוסעים - וטס כבר ב-1968.

 

 

קונקורד וקונקורדסקי, טופולב Tu144 קונקורד וקונקורדסקי, טופולב Tu144 צילום: zonamilitar

 

 

רוצים עוד? יש עוד: נטען שהמיג 25 היה חיקוי של ה-F15 האדיר: לשניהם מידות גדולות, זנב כפול, כונסי אוויר משופעים ועוד. וזו הטענה שהכי מעצבנת אותי; ה-F15 בכלל פותח כמענה למיג 25, ויצא כזה מין פלא מעופף בגלל שהאמריקאים הגזימו בהערכת יכולות המיג. הזכירו לי, מי העתיק ממי?

 

 

F15 ומיג 25. האחד הוביל לפיתוחו של השני F15 ומיג 25. האחד הוביל לפיתוחו של השני צילום: RCgroup + militaryphoto

 

 

הרוסים פיגרו תמיד אחר האמריקאים בתחום האוויוניקה - מכ"מים, אנטנות, חיישנים ומערכות שליטה ובקרה במטוסים. לא בגלל שמוח מערבי חד יותר ממוח מזרחי, אלא משום שהפוליטיקה בבריה"מ הקשתה על אקדמאים וחוקרים, הגבילה את אפיקי המחקר שלהם והשלטון העדיף את המקל על פני הגזר: "אה, מיזם המכ"מ שלך נתקע, מר מהנדס בכיר? זה כי אתה עצלן וטיפש. ואולי גם בוגד. קבענו לך פגישה עם ה-KGB ורילוקיישן לסיביר".

 

 

ולכן, היה על תעשיית התעופה הסובייטית להמציא מטוסים שיטוסו נהדר גם בלי האובר-חוכם הטכנולוגי. כן, היא נעזרה במרגלים שהשיגו עבורה חומר טכני, אך לא תוכניות פרופר של מטוסים. אם אין לך את התוכניות או את המטוס עצמו, לא תוכל להעתיק אותו גם תחת כל איומי הגולאג האפשריים. בנוסף, אין הרבה היגיון בלהציב נגד האויב כלי זהה לשלו; הוא הרי מכיר את הכלי ומגבלותיו טוב ממך.

 

לאור המגבלות שלהם, פיתחו הרוסים יכולות הנדסיות נפלאות, ובמובן מסוים הם מקדימים את האמריקאים כבר שנים. למשל, לארה"ב היו F14, F15, F18 ועוד מטוסים שביצעו משימות שונות - יירוט, קרב-הפצצה, סיור, תקיפה אסטרטגית, לוחמה ימית, לוחמה אלקטרונית ועוד - בדגמים שונים לכל מטוס. הרוסים התמודדו עם אותן משימות במספר גרסאות של הסוחוי 27, מטוס קרב רב משימתי שתוכנן כל כך טוב, שאיפשר זאת.

 

 

מטוס הסוחוי 27 מטוס הסוחוי 27 צילום: DefenseImagery.mil

 

 

מהנדסי ארה"ב המציאו מטוסים חדשים למשימות חדשות, בעוד אלה של רוסיה פשוט שדרגו בהתאם את אותו סוחוי. לראייה, ארה"ב הספיקה כבר להחליף את ה-F14, ועתה מתכננת להחליף גם את שאר בני דורו. משפחתו המורחבת של הסוחוי 27 לדגמיו עדיין טסה באושר; המטוסים האלה פשוט עושים את העבודה מספיק טוב גם כך. ואם תשאלו אותי, ככה נראה ניצחון הנדסי.

 

הרוסים ידעו לאמץ יתרונות של אחרים כשהצטרכו, כמו כל מדינה אחרת. למשל, מעבורת החלל הרוסית בוראן דמתה למעבורת החלל האמריקאית כשתי טיפות מים. ואולם, מערכותיה, כלי השיגור שלה, מבנה השיגור, בסיס התמרון ועוד רשימה ארוכה של פרמטרים בה היו שונים בתכלית.

 

 

בשורה התחתונה, כולם מעתיקים מכולם, וכך עובד עולם התעופה הצבאית. וגם כשאין העתקה, מטוסים עדיין יוצאים דומים: לצבאות רבים יש צרכים דומים וכולם מוגבלים באותם חוקי פיזיקה. טיסה נעימה!

בטל שלח
    לכל התגובות
    x