שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

הפרופסור המטריד שרצה לבנות גרסת AI לסטודנטית שסירבה לחיזוריו

כיצד יכולים סוטים ומטרידים לבנות גרסאות מלאכותיות של קורבנותיהם ואיך ישפיע פיתוח כזה על הקורבנות, מדוע מתקשים חדרי הצפייה הווירטואליים להכניס את ה-VR למיינסטרים ויצרנית סמארטפונים מצרית יוצאת לכבוש את המזה"ת

ניצן סדן 12:4703.07.18
פיגמליון: הגרסה האפלה

 

עלי בורג'י, פרופסור באוני' מרכז פלורידה המתמחה בבינת מכונה, עקב באובססיביות אחר סטודנטית שלו ונהג לשלוח לה כ-800 הודעות מטרידות בכל יום במשך תקופה ארוכה. כשראה שאינה מעוניינת בקרבתו ורגשותיו, כתב לה שיבנה תוכנת בינה מלאכותית בדמותה, איתה יוכל לחיות באושר. משטרת אורלנדו שמה קץ לפיאסקו הזה השבוע ומר בורג'י נעצר. מסתבר שיש לו היסטוריה של הטרדות שכאלה, שנשאו אופי דומה. הטכנולוגיה עושה חיים קלים למטרידים: כולם חיים בשירותים מקוונים ואפשר להגיע לכל אישה בקלות דרך חשבונות פיקטיביים או אמיתיים. אבל הרצון לבנות גרסת AI של המוטרדת הוא סטיה חדשה בנוף ההטרדות המכוער. האם זה בכלל אפשרי?

 

 

פיגמליון, הגרסה האפלה פיגמליון, הגרסה האפלה צילום: KotoCheshir

 

 

טכנית, כן: אם יש למפתח מספיק מידע על אדם, יוכל להעריך את תשובותיו להערות, פניות ושאלות ולסנתז בנק תגובות אפשרי שיחובר לצ'טבוט. ואז, יוכל המטריד להתכתב עם המהדורה המקוונת של מושא הטרדתו. זה לא זול, אך לא בלתי אפשרי. ישנן חברות שבונות צ'טבוטים מכל סוג, הניתנים להתאמה אישית מעמיקה.

 

לצערם של המטרידים ולשמחת האנושות, כאן מסתיימת היכולת לסנתז אנשים בימינו, לפחות עבור האדם הסביר. ישנם כלי דיפ פייק שמאפשרים לשתול פנים של אדם בסרטון בצורה משכנעת ביותר, אך הם אינם פשוטים לתפעול ומצריכים ידע נרחב - או מפתח פרילאנסר עם אפס אמות מידה מוסריות. אפשר לשלב הקלטות ולערוך אותן כך שיציגו משפטים קוהרנטיים נבחרים, אך גם כאן מדובר בהפקה שתצריך ידע נרחב ומימון תואם. וכמובן, ישנה התקדמות בענף בובות המין, שנראות אנושיות מאי פעם. אבל פרופסור מניאק לא יכול לשלב את כל אלה ליצירת אדם מלאכותי לתשוקותיו המגעילות.

 

 

פרופ' עלי בורג'י פרופ' עלי בורג'י צילום: oxygen

 

 

ואולם, יתכן שזהו רק מצב זמני: העובדה שכולנו חיים ברשת פירושה שיש חברות אינטרנט וסוחרי מידע שמחזיקים בפרטים רבים עלינו, פרטים שיכולים להימכר, להיגנב ולהיאסף בשלל דרכים. וככל שיש יותר מידע לעבד, וכלי ה-AI הופכים למתקדמים ונגישים יותר, כך יהיה פשוט יותר לבנות צ'טבוט שיסנתז את חוויית התקשורת עם אדם אמיתי.

 

יש שיטענו שדבר כזה יוכל לצמצם את ההטרדות; אם לאותו פרופסור היתה גרסה וירטואלית של הסטודנטית המסכנה, היה מתעסק בה ועוזב את האומללה לנפשה. אבל בפועל, אין פיתרון למחסום הפיזי: גם וידאו דיפ פייק במציאות מדומה לא יכול ליצור מגע אנושי. גם הניסיונות לסנתז מגע באמצעות אולטרה-סאונד וטכנולוגיות אחרות אינם מסוגלים לברוא לחיצת יד (או סטירה, לצורך העניין). ולכן, הגירסאות הווירטואליות רק ילבו את תאוותם של הסוטים והמטרידים, וידחפו אותם למעשי אונס, תקיפה ופגיעות איומות אחרות בחיי הקורבנות.

כרטיס אדום לצפייה הווירטואלית

 

חדרי הצפייה הווירטואליים היו אחד היישומים שנועדו לדחוף את המציאות המדומה למיינסטרים, וחברות גדולות תולות בהם תקוות גדולות. מדובר בסלון מדומה, בו אפשר לשבת עם חברים בעלי משקפי VR ולצפות יחד בסרטים, סדרות וספורט. סוני וה-BBC השיקו חדר כזה לצפייה במונדיאל, שמציג משחקים ברזולוציית 4K בתוך מה שנראה כשילוב וירטואלי בין דירת יוקרה מצועצעת ובר ספורט מצועצע. לפניהן, הושקו חדרי צפייה שכאלה בידי ה-NFL ומספר רשתות שידור בארה"ב לקראת הסופרבול, ופוקס אפילו השיקה חדר כזה לצפייה במשחקי ליגת גולף.

 

 

חדר הצפייה הווירטואלי של סוני וה-BBC חדר הצפייה הווירטואלי של סוני וה-BBC צילום: BBC

 

 

אבל כל החברות הללו מפספסות משהו מאוד בסיסי: צפייה בספורט היא חוויה חברתית בגלל הרובד האנושי שלה; כאוהד הפועל בין חברים אוהדי מכבי, לא אפספס תמורת שום הון את הפרצוף שלהם כשהכדור נכנס לרשת. זה לא משהו שאפשר להחליף באווטארים, שאין ביכולתם לקלוט ולדמות הבעות - גם כי הם מצוירים וגם כי קשה לזהות את תווי פניו של מישהו כשמחובר לו משקף ענקי לפרצוף.

 

משקפי ה-VR הם מגבלה נוספת: כל אוהד יודע כמה כיף לקפוץ, לצעוק, להשתולל ולהתלהב פיזית מהמשחק. אני לא יודע אם הייתי מרגיש בנוח לעשות זאת כשעל האף שלי יושבים משקפיים של 500 דולר. ולכן, אני סבור שחדרי הצפייה הווירטואליים יישארו גימיק למתלהבים; אוהדים אמיתיים רואים את המשחק בלי גאדג'טים, בדירות רגילות ולא בהיכלים מצוירים - ויעדיפו לשלם כדי לשבת בטריבונה מלוכלכת ולא בסלון נקי.

 

חלטורה מפוקחת

 

עיריית ניו יורק הבינה, באיחור רב, שיש לה בעייה: נהגי אובר וליפט נעשקים בידי החברות כל הזמן, בגלל תמחור דינמי, שפל מלאכותי בהיצע הנסיעות ותמרונים נוספים שנועדו להכניס כסף. לא, הכסף לא מגיע לנהגים; יעיד כל מי שעלה למונית אובר בארה"ב ושמע את הנהג מקלל את החברה ושואל אם תסכימו להשליש לו כמה גרושים נוספים.

 

מדובר, לפי כל היגיון, בניצול עובדים: החברות לא מספקות להם תנאים סוציאליים, משכורת מינימום או השלמת הכנסות כשהם נפגעים מתעלולי התמחור שלהן. ולאובר וליפט יש תשובה קבועה לכך: הנהגים הם לא עובדים שלנו. יש לנו פלטפורמה, הם בוחרים להירשם אליה, זו כלכלת החלטורה וכולנו אוהבים אותה ככה. אז העירייה החליטה לעשות מעשה: הוגשה הצעה לחוק עירוני שיחייב את אובר וליפט לשלם לנהגים לפחות 17.22 דולר לשעה.

 

 

אפליקציית אובר אפליקציית אובר צילום: רויטרס

 

 

נהגי שירותי מוניות אחרים ביקרו את ההצעה וטענו שלהם יש עלויות נוספות - מה שמחייב סכום מינימום גדול יותר. איגודי הנהגים בעיר ניצלו את ההזדמנות, ועתה מנסים לשפר תנאים - מה שיכול להוביל למחאות ושביתות. אובר וליפט, מצידן, נכנסו לכוננות ספיגה: כל שינוי במודל כלכלת החלטורה עליו צמחו יהיה תקדים מסוכן שיאיים על רווחיהן בערים רבות אחרות. אני מקווה שהחוק יעבור וישופר לטובת הנהגים; הם סובלים מניצול כבר שנים ומגיע להם להרוויח כמו בני אדם. כן, אובר וליפט יצרו פלטפורמה נוחה ופופולרית, אך היא משפיעה בצורה בעייתית על חיי העובדים. חשוב לזכור שאלו אינם סטארט-אפים קטנים ועניים עם חלומות גדולים - כי אם חברות הייטק עשירות מאוד. הגיע הזמן לשלם.

 

קצרצרים

 

1. האם ידעתם שמייצרים סמארטפונים פה במזרח התיכון, אצל השכנים מדרום? חברת Sico המצרית הציגה דגמי מכשירים חדשים, ומתכננת לצמוח ולהשתלט על 17% מהשוק המקומי עד 2020. כיום היא מחזיקה רק ב-2.7% ממנו, כך שיש לפניה הרבה עבודה. סיקו מתמקדת במכשירים מוזלים, אך מעניקה להם מצלמות כפולות ומסכים מקצה לקצה, תכונות שעד לא מזמן איפיינו מכשירים יקרים ומתקדמים. מוחמד סאלם, מנכ"ל החברה, סיפר לרויטרס שמוצריו נמכרים באיחוד האמירויות, כוויית וסעודיה ובקרוב יצטרף אליהם מכשיר הדגל החדש, שזכה לשם המתבקש Nile. בנוסף, רואה סאלם את שווקי אפריקה כיעדי מכירות עתידיים, בדגש על מדינות מוסלמיות.

 

 

מכשיר ה-Nile המצרי מכשיר ה-Nile המצרי צילום: sico

 

 

2. כמה בעלי מכשירי סמסונג בארה"ב הופתעו מאוד אמש: אפליקציית הודעות ה-SMS שמובנית במכשיריהם שלחה לחבריהם קבצים מהטלפונים באופן רנדומלי. החברה עדיין חוקרת את הנושא ומנסה לגלות האם מדובר בליקוי שקשור באחת מספקיות הסלולר המקומיות או באפליקציה שלה עצמה. מדובר במספר קטן של מקרים, ולכן אפשר לשלול באג סדרתי. יתכן שההודעות נשלחו בידי נוזקות שפלשו למכשירים; לא פעם נעזרים האקרים בשליחת הודעות כדי לתת לשרתי התקיפה גישה מורחבת למכשיר, או כדי לחייב את בעליו בשירותי פרימיום שונים.    

 

3. אנתוני לוונדובסקי, עובד וויימו לשעבר שהעביר מידע חשאי לאובר כשהגיע לעבוד בה וסיבך את החברה בתביעה בעייתית, סולק ממנה. אבל כנראה ששוק הרכב האוטונומי עדיין לא נפטר ממנו: TechCrunch גילה שהנ"ל מחובר לסטארט-אפ חדש שמפתח מערכת למשאיות אוטונומיות, חברה בשם Kache.ai. קצת מפתיע שחברה תעסיק כזה מין נבל, אבל חקירת טקראנץ' גילתה איך זה אפשרי:  לוונדובסקי אמנם אינו מחובר רשמית לחברה, אך היא רשומה בכתובת של בית הוריו. שיהיה לו בהצלחה עם החברה שאת הקשר אליה התאמץ להסתיר. איתה, ועם המיזם האחר שלו, כת שמעריצה בינה מלאכותית כאלוהות חדשה.

 

 

 

4. הצד הגועלי של הטכנולוגיה: בארה"ב תועדו מקרים בהם בעלים מכים השתמשו בכלי בית חכם למיניהם כדי למרר את חיי נשותיהם וילדיהם. אם הזוג חי ביחד, משתמשים המתעללים במנעולים חכמים, מצלמות אבטחה חכמות ומוצרים אחרים כדי לעקוב אחר הקורבנות ולהגביל את תנועתם. ואם כבר נפרד הזוג, לא פעם קורה שהמתעלל שומר לו שליטה בלעדית במכשירים החכמים - וממשיך להציק ולהטריד גם מרחוק. הפיתרון: אחרי שמחליפים את המנעולים, להחליף גם את הסיסמאות לשירותים ששולטים בבית החכם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x