• תפריט
הקברניט

הקברניט

צלחות מעופפות קיימות במציאות - ואפילו נבנו והוטסו בכדור הארץ

הפחד מהפצצה סובייטית בשנות החמישים, הרצון של קנדה לעמוד בחזית הטכנולוגיה וחזונו של ממציא מטוסים יצירתי ותחמן הם שהולידו כלי טיס דמויי דיסק. "הקברניט" מציג: כך עלתה לאוויר הצלחת המעופפת, שלהבה את דמיונם של רבים - ונעלמה

ניצן סדן 13:0622.06.18

 


 

שלום, כאן הקברניט; מזה כמאה שנה שעצמים מעופפים בלתי מזוהים מתוארים כבעלי צורה של דיסק, מה שסיפק השראה לאינספור סרטי מדע בדיוני. אבל האם ידעתם שצלחות מעופפות נבנו והוטסו כאן בכדור הארץ?

 

צילום צלחת מעופפת. מאין הגיעה? צילום צלחת מעופפת. מאין הגיעה?

 

 

יש שאומרים שהן הגיעו מגלקסיה שכנה, יש שחושבים שהן בכלל מבקרות מממד אחר. אבל אני יודע בדיוק מאין באו הצלחות המעופפות: מקום רחוק, מסתורי ומיוחד בשם "קנדה".

 

 

סיפורנו מתחיל ב-1947, ביום בו מעצב המטוסים ג'ון ג'ק פרוסט החליט שנמאס לו; הוא עבד בחברת דה הווילנד הבריטית ובנה שם כמה מטוסי סילון, בסביבה בלתי אפשרית: בריטניה של אחרי מלחמת העולם השנייה היתה מדינה במשבר - בה רצה השלטון גם לשקם את הכלכלה וגם להגיע לשיאים חדשים בתחום התעופה, במיוחד לאור הפיכת ברית המועצות מבת ברית ליריבה מסוכנת. התוצאה: חברות המטוסים נדרשו להמציא מטוסים מתקדמים ביותר (מה שגרר שעות עבודה פסיכיות) אך עם מינימום תמיכה ממשלתית (או במילים אחרות: משכורות נמוכות יותר).

 

 

ג'ק פרוסט בעבודתו ג'ק פרוסט בעבודתו

 

 

ופרוסט, מעצב עם רעיונות יצירתיים עד מאוד, נאלץ להיתקע עם פרויקטים פשטניים שרובם כלל לא זכו במכרזי חיל האוויר המלכותי. ואז נענו תפילותיו: נחתה בידיו הצעת עבודה מחברת אברו קנדה (A.V. Roe Canada). הקנדים מאוד חיבבו את פרוסט: בניגוד לרוב המעצבים הבריטים, לא למד גיבורנו באיזה בית ספר מלכותי ולא היה קשור ללורדים או לתעשיינים גדולים - פשוט מעצב מבריק, שהיה גם נגיש, נחמד ונעים.

 

תחת אברו קנדה, בנה את מטוס הסילון הלאומי הראשון, ה-CF100, שיוצר ב-692 יחידות. המטוס לא היה מושלם ופרוסט לא היה שלם עם העיצוב שלו. הקנדים אמנם התאכזבו, אך עדיין האמינו בפרוסט. הוא בנה לעצמו צוות של מהנדסים, שלכולם רעיונות מוזרים וחזון גרנדיוזי: להמציא מחדש את מטוס הקרב.

 

 

מטוס ה-CF100, בניסוי ירי של רקטות מטוס ה-CF100, בניסוי ירי של רקטות

 

 

דרישה מס' 1 ממטוס קרב בשנות החמישים היתה מהירות גבוהה ותאוצה תואמת; הסיבה היתה חשש מפני פלישת מפציצים גרעיניים של ברית המועצות לשמי אירופה - הדרך בה היו בטוחים שתתחיל מלחמת העולם השלישית. צבאות המערב רצו מטוס שיוכל להמריא אנכית או ממסלול קצרצר, כדי שיירט מפציצים גם אם שדות התעופה נפגעו במכה הגרעינית הראשונה. מספר חברות אמריקאיות פיתחו לשם כך מנגנוני שיגור רקטיים - מטוסי קרב רגילים שמחוברים למסילה ונושאים רקטה ענקית, כזו שתוכל להזניק אותם לאוויר תוך שניות.

 

 

מטוס F100 אמריקאי ממריא ממקומו באמצעות רקטה מטוס F100 אמריקאי ממריא ממקומו באמצעות רקטה

 

 

ואולם, הרקטה עצמה היתה כבדה וצמצמה את יכולת החימוש והדלק שיכל המטוס לשאת - על אף שהתנתקה מגופו לאחר השיגור. בנוסף, הקונספט הזה פתר רק חצי בעיה; המטוסים ששוגרו עדיין נזקקו למסלול נחיתה סטנדרטי, כדי שלא יהיו חד פעמיים.

 

פרוסט וחבריו השתעשעו מהניסיונות האמריקאים, וראו בהם עצלנות הנדסית; לראייתם, כדי להמציא מטוס מושלם צריך להתחיל מאפס וקודם כל, לברוא מחדש את מנוע הסילון. המנוע הקלאסי נראה לפרוסט מסובך מדי; תא הבערה הגלילי, בצירוף הטורבינה שיונקת אוויר, היו גדולים וכבדים לטעמו, ולא נראה לו יעיל שיש חלק עצום במטוס שמייצר דחף (מנוע), חלק עצום שמייצר עילוי (כנפיים) ולא חלק אחד שעושה גם וגם.

 

 

מנוע סילון סטנדרטי? מסובך מדי מנוע סילון סטנדרטי? מסובך מדי

 

 

מה עשה? פיזר את המנוע: הוא בנה טורבינה גדולה, שסביבה תאי בערה קטנים, כמו חישורים של גלגל. את הקונסטרוקציה הזו שם בתוך מכלול עגול גדול, שתפקד גם בתור משטח עילוי - תחליף-כנפיים. האוויר נשאב מהפרופיל הקדמי של הגוף, והסתחרר לו בתוך המכלול כמו סופת הוריקן. הוא נפלט לאחור (כדי לדחוף את המטוס לפנים), מהצדדים (כדי לפנות ולתמרן) וכלפי מטה (כדי להתרומם מעל הקרקע). לעיקרון הזה, שפיתח ב-1952, קרא פרוסט "מנוע הפנקייק" (משום מה, פספס את ההזדמנות לקרוא לו "מנוע ההוריקן").

 

 

תצורת מנוע הפנקייק של פרוסט תצורת מנוע הפנקייק של פרוסט

 

 

משרד הביטחון הקנדי התלהב מאוד מהרעיון של פרוסט ומעיצובי הקונספט שלו - מטוסים שטוחים ומשונים שזכו לשמות Spade ו-Omega. אבל קנדה היתה כבר מעורבת בהרבה פרויקטים יקרים, כך שעל המיזם הוטל צל גדול בצורת סימן שאלה.

 

אברו קנדה, חברה חכמה ויצירתית, מיהרה לפרסם בעיתונים פרטים על ההמצאות של פרוסט ומטוסיו העתידניים; מהר מאוד זעק העם הקנדי "למה אנחנו לא מממנים את זה!?" ופרוסט קיבל, בלחץ ציבורי, הרבה מהכסף לו הזדקק. גיבורנו, מעודד מאהדת הקהל, הבין שעכשיו לא יסרבו לשום דבר שימציא ובחר לשים את מנוע הפנקייק במטוס פנקייק: צלחת מעופפת. אבל פרוסט ידע שעם כל הרצון הטוב, לקנדה אין די משאבים כדי לממן את הפרויקט במלואו. לכן, החליט לארגן כסף מהשכנים.

 

 

העיצובים של פרוסט, כפי שהוצגו במגזינים בקנדה ובארה"ב העיצובים של פרוסט, כפי שהוצגו במגזינים בקנדה ובארה"ב

 

 

ב-1953 ביקרו בקנדה נציגי הפנטגון, כדי להתרשם ממטוסי ה-CF100. פרוסט, תחמן מקצועי, תפס כמה בכירים אמריקאים בשרוול והציג להם את קונספט הצלחת המעופפת. מיד פנתה ארה"ב לאברו קנדה, והציעה להתערב בפיתוח. כדי לסבר את האוזן, זו לא היתה בדיוק הצעה; ארה"ב מימנה פרויקטים בכל העולם המערבי כשחשבה שיסייעו לה להשיג יתרון אסטרטגי צבאי על בריה"מ - ויתרון אסטרטגי כלכלי בדמות טכנולוגיה שתשדרג את תעשיית הנשק שלה. ארה"ב ידעה היטב שאם מישהו במוסך בקנדה ימציא מטוס מושלם, לא יהיו לו משאבים לייצור ומכירת אלפי יחידות ממנו. כך הצליחה ארה"ב לבצר עצמה כלכלית בימי המלחמה הקרה. קנדה לא יכלה לסרב; בסופו של דבר, גם מנהיגיה פחדו מהסובייטים וידעו שכסף לא צומח על העצים - לפחות לא על העצים שלה.

 

בעידוד האמריקאים, לבש הפרויקט את צורתו המלאה: צלחת מעופפת ענקית שתוכל לטוס במהירות של מאך 3.5, לגובה של 30,000 רגל, ולתפקד כמפציץ כמעט בלתי פגיע. המפלצת הזו תונע בשישה מנועי סילון חזקים, שמחוברים לטורבינה ענקית בודדת.

 

 

עיצוב קונספט של הצלחת המעופפת שעיצב פרוסט לאמריקאים עיצוב קונספט של הצלחת המעופפת שעיצב פרוסט לאמריקאים

 

 

כאן החל הסיפור להסתבך: בניית המנוע ובחינתו התעכבה, ובגלל שכל העניין היה בעיקרו ניסוי וטעיה - פקדו את הפיתוח ליקויים ותאונות; בין 1954 ל-1956 ארעו שלוש דליפות דלק ושמן, שגרמו לשלוש שריפות גדולות. פרוסט ראה שהאמריקאים מתחילים להסס בנוגע לצלחת המעופפת, וב-1958 הציע לבנות גרסה קטנטנה של הצלחת, שתדגים את היכולות שלה. ובנוסף, תוכל להיכנס לשירות בתור ג'יפ מעופף - כלי טיס שיסייע לכוחות חי"ר.

 

 

הצלחת המעופפת הקטנה, עיצוב קונספט הצלחת המעופפת הקטנה, עיצוב קונספט

 

 

עיני הגנרלים האמריקאים נצצו: בימים ההם היו מספר פיתוחי כלי טיס שכאלה, במקביל לפיתוחי מסוקים חדשים - והצלחת המעופפת יכלה, תיאורטית, להחליף את כולם (ולפנות את תקציבי הפיתוח שלהם). דרישות האמריקאים היו לכלי שיוכל לרחף במקום עשר דקות ברציפות, לטוס לטווח של 40 ק"מ ולשאת מטען של 450 ק"ג. פרוסט החליט לסנוור אותם: הכלי שלו, שזכה לשם Avrocar VZ19, יכל לטוס לטווח של יותר מ-200 ק"מ, ולשאת מטען של יותר מאלפיים ק"ג.

 

 

פרוסט וצוותו ליד הצלחת המעופפת VZ19 פרוסט וצוותו ליד הצלחת המעופפת VZ19

 

 

ב-1959 החלו ניסויי הטיסה באברוקאר, שגילו שמאוד קשה להטיס צלחת מעופפת: כשטסה בגובה מטרים בודדים, הוחזר זרם הפליטה של המנוע מהקרקע כלפי מעלה, והכלי היה יציב מאוד וריחף בקלות. כך גם בגובה רב, משום שהושגה מהירות גבוהה שתרמה ליציבות. אבל בגובה בינוני, במעבר בין שני המצבים היציבים, כמעט התהפכה הצלחת פעם אחר פעם.

 

 

הצלחת המעופפת VZ19 ממריאה הצלחת המעופפת VZ19 ממריאה

 

 

פרוסט ביצע שינויים רבים במפלט, במנגנוני השליטה ובגוף עצמו - אך הכלי נותר הפכפך ומסוכן לטיסה. נאס"א בחנו את האברוקאר במתקני הניסוי הכי מתקדמים וב-1961 טס דגם משופר, אך בו התגלו סיבוכים אחרים: טיסה יציבה וממושכת התאפשרה רק בגובה אפסי.

 

 

הצלחת המעופפת בניסוי מנועים הצלחת המעופפת בניסוי מנועים

 

 

באותם הימים קלטה ארה"ב שחברת הוקר סידלי הבריטית מתקדמת יפה מאוד בפיתוח מטוס קרב סטנדרטי למראה שמסוגל להמריא ולנחות אנכית - ההארייר המפורסם (עליו אספר לכם בטור משלו), וחתכו את המימון של פרוסט. וכך נגוז לו חלום הצלחת המעופפת; למה לשרוף הון על משהו עתידני, כשאפשר להשתמש בפיתרון פשוט ומוכח? ולכן, חוסל הפרויקט.

 

ג'ק פרוסט עזב את החברה, עבר לניו זילנד ושם פיתח כמה וכמה כלי טיס פחות ביזאריים. את אחד מהפטנטים שרשם, העניק לד"ר פול מולר מהצוות שלו באברו קנדה, בידיעה שיהיה זה ממשיך דרכו. ואכן, החליט מולר לפתח מכונית מעופפת בדמות צלחת ועבד על כך כארבעים שנה. במהלך עבודתו, פיתח מכוניות מעופפות בעיצובים פחות חלליים, אך לא הצליח להשיג חוזים וב-2003 ניסה למכור את אב הטיפוס באיביי. ניסיון גיוס ההון האחרון שלו כשל ב-2015, וכיום לא ידוע היכן עומד הפרויקט.

 

 

 

לדעתי, יום אחד נראה מטוסי צלחת; העיצוב הזה הוא היעיל ביותר אווירודינמית. כפי שסבר פרוסט, יהיה על היצרניות לפתח טכנולוגיית הנעה טובה יותר, מה שצפוי לקחת זמן רב. המטוסים הקיימים טובים דיים, ועד שלא יגיעו לקצה מעטפת הביצועים, לא יהיה לחברות האירוספייס תמריץ לפיתוח צלחות מעופפות.

לכל הכתבות של מדור הקברניט
בטל שלח
    לכל התגובות
    x