• תפריט
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

מין מזדמן בטינדר? לא מה שחשבתם

אפליקציית ההיכרויות החצופה משנה את פניה ומתרחקת מהבטחתה לסקס אקראי עם זרים, האם יכלה ZTE לשרוד גם בלי החנינה שקיבלה מטראמפ, איך עושים כסף מלאסוף קורקינטים חשמליים וכיצד מנסה דידי צ'ושינג לפתור את בעיית הסוטים והפסיכופטים בשירותיה

ניצן סדן 22:3921.05.18

אמת שבפרסום?

 

טינדר היא אחת האפליקציות הכי רווחיות בעולם כיום; היא הושקה ב-2012, הפכה לתופעה תוך שנתיים וב-2015 השיקה שירות בתשלום. כיום יש לה כ-50 מיליוני משתמשים בכל העולם, מנויים משלמים ותהילת עולם. ואת כל זה השיגה בזכות שטיק חצוף אחד: ההתמקדות במין מזדמן. אנשים התלהבו מהרעיון של אפליקציה פשוטה וזורמת שעוזרת להם להיות "זורמים" בעצמם. ואולם, מחקר שהתפרסם בסוף השבוע בסקנדינביה מחזק את ההערכה שטינדר שינתה פניה - שיש לה הרבה להציע למשתמשים, אך מין זמין הולך ונעלם מן התפריט.

 

חוקרים באוניברסיטת המדע והטכנולוגיה של נורווגיה גילו ששיעור המשתמשים באפליקציה שמחפשים ומוצאים מין אקראי אינו גבוה יותר משיעור האנשים שאינם משתמשים בטינדר לשם כך. במילים אחרות, טינדר וקז'ואל סקס כבר לא.

 

 

טינדר שינתה פניה טינדר שינתה פניה צילום: שאטרסטוק

 

 

המחקר הנורווגי נשען על נתונים שנאספו במסגרת סקר שהקיף 600 סטודנטים מקומיים, כך שאין בו די כדי לקבוע שהמצב זהה בכל העולם, אך מדובר באינדיקציה בולטת לתופעה אליה כנראה שם לב כל משתמש באפליקציה: נדיר למצוא משתמשים שכותבים על עצמם "מחפשת משהו מגניב להערב" או "פנוי להובלה באזור נחלת בנימין"; בפועל, הפכה טינדר לאפליקציית היכרויות רגילה לגמרי - כמו OKCupid או JDate.

 

קצת קשה להאשים את החברה בכך: היא התחילה את דרכה עם שטיק חצוף שגם הוכיח את עצמו בשטח - יעיד כל מי שהשתמש בטינדר בשנותיה הראשונות. השטיק הזה עזר לה לצבור קהל משתמשים נאמן וקהל מתעניינים רחב. אבל כשחברה גדלה ומגיעה למיינסטרים, הקהל שלה משתנה בהתאם; רוב הציבור לא מחפש סקס מזדמן שנמצא במרחק של סווייפ ימינה, התכתבות קצרה, ואולי בירה או שתיים. אנשים מחפשים בעיקר, אהבה וזוגיות ומעדיפים שנקודת המוצא של מערכת היחסים תהיה פחות מכוונת-סקס. ולכן, בשנים האחרונות נהנית טינדר מהדימוי שלה של שירות מגניב וחצוף, כשבפועל היא בדיוק כמו כל השאר. החברה הצהירה כמה וכמה פעמים שהיא שמה דגש על היכרויות ויחסים ולא רק על סקס - אך עשתה זאת לפני כמה שנים, כשעדיין שימשה להיכרויות אקראיות וניסתה למשוך קהל בוגר ומיושב יותר. כיום לא תשמעו אותה מדברת על כך בכלל; בעליה מבסוטים מהצמיחה במספר המשתמשים ורווחי שירותי הפרימיום - ומודאגים בעיקר מכניסתה המתוכננת של פייסבוק לתחום הדייטינג, מהלך שכנראה יטרוף את הקלפים. מי יודע, אולי אחרי שזה יקרה תנסה טינדר לשוב ולהדגיש אלמנטים שנתפסים כחצופים והרפתקניים.

 

סיני ואמריקאי נכנסים לטלפון

 

בשבוע שעבר חנן דונלד טראמפ את ענקית התקשורת הסינית ZTE, לאחר שהוטל עליה עונש קשה בחודש שעבר: איסור על חברות אמריקאיות לסחור עמה למשך שבע שנים. במה פשעה? בהפרת אמברגו הסחר על איראן ובפיזור תירוצים לאחר שנתפסה. החנינה הגיעה לאחר ש-ZTE קרעה בגדיה והודיעה שתעצור את פעילותה העסקית, שכן לא תוכל לשרוד כחברה ללא גישה לרכיבים אמריקאיים. הוול סטריט ג'ורנל ביצע הדגמה פשוטה שמוכיחה את התלות של הענקית הסינית בדוד סם: אנשי המערכת פירקו את סמארטפון ה-Axon M של החברה והראו ששלושה מתוך עשרת הרכיבים בו שיוצרו מחוץ לסין הם אמריקאיים - מתוצרת קוואלקום, סאנדיסק וסקייוורקס.

 

סיני מבחוץ, קצת אמריקאי מבפנים. מכשיר ה-Axon M סיני מבחוץ, קצת אמריקאי מבפנים. מכשיר ה-Axon M

 

 

ככה זה בעידן של כלכלה גלובלית: כולם מוכרים לכולם, כולם תלויים בכולם וכולם שותפים כשמישהו נופל. למעשה, לו היתה קורסת ZTE, היו גם ספקים אמריקאים מוחקים בצער הון עתק משורות הרווח שלהם; 84% משבבי המובייל של ZTE נקנים מקוואלקום. במהלך 2017 מכרה ZTE כ-44 מיליון טלפונים, כך שהעונש שחטפה מטראמפ היה חתיכת מכה גם עבור היצרנית האמריקאית.

 

קולות רבים בארה"ב החמיאו לנשיא טראמפ על גדלות רוחו וראייתי האסטרטגית, שכן הפגיעה ב-ZTE יכלה להקפיץ את האבטלה בסין ולחמם את מלחמת הסחר בינה ובין ארה"ב. המחמאות הללו תפלות למדי, בהיותן שקולות להורה שאומר לילדו "כל הכבוד חמודי!" משום שניקה רסיסים של כוס זכוכית ששבר בכוונה. ואולם, לא כל הקולות פירגנו: סנטורים רפובליקנים, שבד"כ מפרגנים לטראמפ על כל צעד - הזוי ככל שיהיה - טענו שהחנינה מוגזמת, ושיש להכות בכלכלה הסינית בכל הזדמנות. מילים קשות מפי אנשים ששכחו שהם אולי מעודם לא היו בסין - אבל רוב החפצים שקנו דווקא כן.

תחרות החלטורה

 

לכלכלת החלטורה צדדים משונים רבים, כמו למשל אנשים ששוכרים אחרים כדי שיתחזו לבני זוגם או להוריהם. אבל לפעמים התוצאה אינה תמוהה, כי אם בעייתית. הכלכלה הפתוחה, במסגרתה יכול כל אדם להרוויח כסף מהצד דרך שירות מקוון זמין ונוח, יוצרת תחרות לא-ריאלית בין מי שזקוק נואשות לאותה הכנסה, ומי שסתם חושב שזה מגניב להרוויח כסף כיס בקלות. במרכז המקרה שלפנינו עומדת חברת Bird, שמציעה שירות השכרת קורקינטים ממונעים דרך אפליקציה בארה"ב. בסוף כל יום מציעה החברה לאנשים להסתובב בערים כלוס אנג'לס, לחפש קורקינטים שלה, לטעון אותם בלילה בביתם ולהשיבם לרחוב בבוקר. בתמורה, משלמת בירד כמה דולרים בודדים; אם אוספים וטוענים מספיק קורקינטים (החברה מספקת רק שלושה מטענים לכל אדם), אפשר להרוויח כך מאות דולרים בשבוע. 

 

קורקינט חשמלי בסן פרנסיסקו קורקינט חשמלי בסן פרנסיסקו צילום: בלומברג

 

 

מובטלי ועניי העיר הופתעו לגלות שיש להם תחרות על איסוף הקורקינטים: תיכוניסטים וצעירים מקומיים, שפשוט חושבים שזה כיף. אחד מהם סיפר לאטלנטיק שזה כמו משחק - מסתובבים בעיר, אוספים קורקינטים, טוענים ומחזירים אותם למקום בדרך לבית הספר. עניי LA לא יכולים להתחרות בתיכוניסטים הללו, שאין להם כמעט שום עול חברתי או משפחתי ויש להם הרבה זמן פנוי. בירד עצמה לא מבצעת סינון לאוספי הקורקינטים; כל עוד מישהו משלם על החשמל שטוען אותם, אוסף ומשיב אותם, לא אכפת לה אם הוא מסכן בן 60 או משועמם בן 16. קשה להאשים את החברה - היא נולדה כדי להכניס כסף, לא כדי לתקן עולם. ועדיין, כואב לראות איך עוד אפיק רווח הכנסה פוטנציאלי חומק מידי מי שהכי צריך אותו.

 

דידי עושה חיים קשים לסוטים 

 

 

 

דידי צ'ושינג, המקבילה הסינית של אובר, מתאוששת ממשבר גדול שפקד אותה לפני כשבועיים: דיילת צעירה נרצחה בידי אחד הנהגים שלה במחוז הנאן בסין. בעקבות המקרה, הקפיאה החברה את פעילותה כדי לחקור את המקרה ולבדוק מה ניתן לעשות כדי למנוע טרגדיות דומות בעתיד. עתה חשפה את הפיתרונות שלה ושבה לפעול, במהדורה משופרת; השינוי החשוב ביותר שעשתה דידי היא לבטל את היכולת של הנהגים לבחור נוסעים על בסיס פרופיל ציבורי, כזה בו מוצגות תמונותיהם. התכונה הזו איפשרה לסוטים, עבריינים ופסיכופטים לבחור להם נוסעות מצודדות למראה, או קשישים שנראים כמטרה קלה לשוד. הפרופיל הציבורי עדיין זמין, אך לא ניתן לפרסם בו תמונות של אנשים - רק תמונות נוף, חיות מחמד ואלמנטים אחרים שלא מעידים על מראה המשתמש. זו החלטה חשובה וראויה, אבל אין בה כדי לפתור את בעיית הנהגים המסוכנים. עם זה אפשר להתמודד רק דרך בדיקות רקע מקיפות לכל נהג - משהו שדידי, כמו גם אובר ויתר מפעילות שיתוף הנסיעות - לא רוצות לעשות. מבחינתן, העובדה שכל אחד עם מכונית וזמן פנוי יכול לעשות כסף בהסעות מזדמנות היא מקור הכוח שלהן - והן לא רוצות לבזבז זמן או כסף על פעולות שיהפכו את השירות לפחות נגיש, גם במחיר של סכנה לחיי אדם.

 

הרובוט בדירה ממול

 

האמן הצרפתי ניקולס ביגו מספק הצצה מגניבה ומטרידה לעתיד בו יהפכו אנדרואידים - רובוטים בדמות אדם - למיינסטרים. בגלריית תמונות שפרסם, הוא מראה כמה קשה יהיה להבדיל בין אדם ובין מכונה שנוצרה לשרת אותו. החזון שלו אינו בדיוני: רובוט בדמות אדם הוא מטרת העל - שכן כל סביבה שיצרו אנשים נועדה מטבעה עבורם, ולכן רובוט במידות אנושיות יהיה המשרת המושלם, ללא מגבלות עבירות או ממשק. והעיצוב האנושי יהיה זה שיקל על הקהל הרחב לקבל את הרובוט ללא רתיעה ממראהו. או לפחות, כך חושבות ענקיות טכנולוגיה כסופטבנק ואחרות. הציצו בגלריה הזו וראו האם היא גורמת לכם להרגיש בנוח, או להצטמרר מעט.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x