פרשנות
האם כדאי שחברות הייטק יכתיבו את חוקי המלחמה האוטונומית?
לאחר שעובדי אלפבית מחו על מעורבותה בפרויקט צבאי בתחום כלי הטייס האוטונומיים, הציע יו"ר החברה אריק שמידט שתעשיית הטכנולוגיה היא שתציב את הגבולות האתיים בנושא. במובן מסוים, עדיף לסמוך עליהן ולא על הצבא והממשלה
- צבא ארה"ב מציג: אינטרנט הדברים שאנחנו שולחים לשדה הקרב
- קוד לרצח: איך נבטיח שרובוט קרבי יזהה פקודה בלתי חוקית בעליל?
- בינה מלאכותית חמושה: סכנה לאנושיות שלנו
הבעיה בפשרה זו מרחיקה אל מעבר לשאלה טובתו של מי נמצאת מול עיני החברות המסחריות - בעלי המניות או הציבור. קשה לאכוף הסכמים התנדבותיים, ודאי כשמדובר במיזמים ביטחוניים ממודרים היטב שיכולים להניב הכנסות אדירות בתקציבים ממשלתיים.
מל"ט מסוג ניורון. מי תעדיפו שיבנה את התוכנה שלו? צילום: הלומברג
קל לדבר על הגבלות שימוש בטכנולוגיה לצורכי לחימה בעתות שלום. בשעת מלחמה הסיטאוציה שונה לחלוטין. הציבור האמריקאי, השוק החשוב והעשיר ביותר בעולם, יתקשה לסלוח ליפי הנפש מעמק הסיליקון שהפנו עורף לחילות הלוחמים. ודאי בשעה שסין ורוסיה עושות את מירב יכולותיהן לפתח כלי בינה מלאכותית וסייבר.
מי שמחזיק ברסן של אותן חברות הוא ציבור המשתמשים הגלובלי שלהן. הוא יכול לשלוח להן מסר, כפי שעשה קמפיין #DeleteUber, אך השפעתו ארוכת הטווח שנויה במחלוקת, כפי שהוכיח קמפיין #DeleteFacebook לאחר דליפת המידע לקיימבידג' אנליטיקה.
המשתמשים התרגלו יותר מדי לשירותים שמעניקות חברות הטכנולוגיה כפייסבוק וגוגל, עד שקשה לראות אותם מוותרים עליהם בשביל להעביר נקודה אידיאולוגית חשובה.
