שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

הנהג שבמונית יתלקח: אובר משווקת מכוניות פגומות

החברה הסתבכה כשאיפשרה לנהגים שלה לנסוע במכוניות שמכרה להם על אף שכמה מהן התלקחו ספונטנית, המיזוגניה בגוגל שוברת שיאים ומביכה את ההנהלה, מהן דעותיו הפוליטיות של צוקרברג וסין עורכת חינוך מחדש לבוטים סוררים

יוסי גורביץ 13:3206.08.17
הנהג? זה זניח

 

נתחיל מהחדשות הטובות: עד כה, אובר אולי קשורה לכמה מקרי שוד ואונס, אך לא לרצח. בינואר השנה התלקח רכבו של קו סנג טיאן, תושב סינגפור, רכב מסוג הונדה וזל. קו נחלץ, למזלו, מהרכב הבוער ללא פגע. עם זאת, התקרית עוררה פאניקה במטה אובר, ומסיבה טובה: אובר הימרה על חייו של קו – ועל חייהם של נהגים אחרים.

 

הונדה ביצעה ריקול לדגם הזה של הרכב באפריל 2016, לאחר שהתחוור שהוא סובל מתקלה חשמלית שמובילה להתחממות של המנוע ולעתים גם להתלקחות. אף על פי כן, אובר סינגפור רכשה אלף מכוניות שכאלה, והשכירה אותן לקו ולנהגים אחרים, מבלי לבצע במכוניות את התיקונים הנדרשים ומבלי לעדכן את הנהגים על כך שהם נוהגים בפצצת תבערה.

 

אפליקציית אובר אפליקציית אובר צילום: בלומברג

 

 

ביום התאונה, הודיעה חברת הביטוח לאובר סינגפור שהיא לא תפצה אותה, משום שבוצע ריקול לרכב. הפאניקה החלה להתפשט, כי האחריות המשפטית היתה כולה של אובר. שלושה ימים אחרי התאונה, מנהלי אובר בסן פרנסיסקו הכריזו על צעדי חירום: אובר תשבית את כל המכוניות הפגומות כפי שהן ותמתין לחלקי חילוף לתיקונן. רכישת כלי הרכב התקולים אושרה אישית על ידי טראוויס קלאניק, המנכ"ל המודח של אובר. הוול סטריט ג'נרל, שחשף את הסיפור בסוף השבוע, דיווח שדוברו של קלאניק מעדיף שלא להגיב.

 

ההחלטה של קלאניק סיכנה אלף מנהגי אובר, ואלוהים יודעת כמה נוסעים של החברה. כל רכב אובר, אחרי הכל, מסיע כמה וכמה נוסעים מדי יום. אובר לא יכלה לדעת שהרכב יתלקח דווקא בשעה שרק הנהג יהיה בו.

 

לאובר יש היסטוריה ארוכה ומפורטת של צפצוף על חוקים. היא עושה הכל כדי לבצע השתלטות עוינת על שוק המוניות, תוך רישוש הנהגים עצמם וסיכון הלקוחות. היא מסבסדת את הכל באמצעות שפיכת כמויות עצומות של כסף - בשנה האחרונה היא הפסידה שלושה מיליארד דולר. חלק ניכר מהמאמצים שלה מושקע במניעת רגולציה עליה.

 

אבל אובר היא ההוכחה המובהקת לצורך ברגולציה תקיפה: היא מוכיחה שהתפיסה ש"תאוות בצע היא דבר טוב" היא שקר, כי חברות שמונעות רק על ידי תאוות בצע ולא על ידי חובתן החוקית מסוגלות בהחלט לפגוע בציבור. בארה"ב נהוג לטעון שתאגידים הם ישויות משפטיות, בדיוק כמו בני אדם. אם זה המצב, איך הייתם מתייחסים לאדם שנתן לעובד שלו לנסוע על מכונית שנוטה להתלקח, למרות שידע על הסכנה?

 

אנקת הגבר הלבן

 

עובד גוגל אלמוני הפיץ בסוף השבוע "מניפסט" שבו הוא מייבב על כך שגוגל הפכה לחברה "נשית", כלומר כזו שמקדמת נשים כמדיניות, וטוען שנשים הן אינהרנטית מהנדסות גרועות יותר ושעצם הנסיון לקדם אותן הוא לא רק אפליה אלא גם פגיעה ביכולת התחרותית של גוגל. המניפסטהזה הוא שיחת היום בגוגל ואם בא לכם לקרוא את גולת הכותרת של השובניזם המודרני, תוכלו להשחית את זמנכם ולקרוא אותו פה.

 

ה"מניפסט" הזה נחת על גוגל בדיוק כשהיא היתה עסוקה בשכירת מנהלת גיוון כ"א חדשה, דניאל בראון, שעכשיו הצרה הראשונה שלה בתפקיד תהיה הזבל המחשבתי הזה.

 

 

נשים פחות טובות? מה פתאום נשים פחות טובות? מה פתאום

 

 

למרבה השמחה, עובד גוגל לשעבר בשם יונתן זונגר כבר עשה את רוב העבודה הקשה. הוא ציין, בפשטות (סעיף 3 התמציתי שלו), שעצם הפוסט יוצר סביבת עבודה עוינת. כותב המניפסט מציע לשפוט אנשים לא על פי היכולות המוכחות שלהם, אלא על פי סטריאוטיפ שלהם. "נשים, בממוצע.." חוזר אצלו כל כמה משפטים. זונגר מציין שכל התכונות השליליות שכותב המניפסט מייחס לנשים - היכולת שלהן לשתף פעולה, למשל, מול האינדיווידואליזם הגברי-עאלק – הן למעשה תכונות קריטיות למהנדס.

 

מהנדסים אמורים לעבוד בצוותים. זה אומר להיות מסוגל לרסן את האגו שלך כדי להשיג מטרה משותפת ולחשוב במונחים של מטרה משותפת. במילים אחרות, מציין זונגר, הכותב אמר בפועל "אני חושב ששליש מחברותי לעבודה לא מסוגלות ביולוגית לבצע את עבודתן, או שהן חריגות וככאלה יש לחשוד בהן עד שיוכלו להוכיח את עצמן לשביעות רצונו של כל אדם".

 

זונגר כותב שמאחר והוא כבר לא בחברה, הוא יכול לומר בגלוי את דעתו בנושא המניפסט. התשובה שלו, לו ניצב פנים מול פנים מול הכותב, היתה קצרה: "זה לא קביל". מיד לאחר מכן הוא היה מכנס ישיבה קטנה שבה היו נוכחים הכותב, המנהל שלו, מישהו מהמחלקה המשפטית, ושבסיומה היה עובד נדרש לאסוף את החפצים שלו ולעזוב את המתחם.

 

למותר לציין שאם הכותב היה מפנה את מנשר הרעל שלו לא כלפי נשים אלא כלפי, נניח, שחורים או יהודים, הוא היה עולה על טיל מהר יותר משתוכלו לומר "אלון מאסק". אבל כלפי נשים, מסתבר, עדיין אפשר לכתוב דברים כאלה ולצפות שיתייחסו אליהם ברצינות. הנשים בגוגל הגיבו בהתאם: בתחושת נבגדות. כאן נכנס הנזק לחברה שזונגר כתב עליו. האם יש בגברים לבנים משהו שהופך אותם לבלתי כשירים אינהרנטית לחיים בחברה שוויונית, שפויה ומודרנית?

 

פרזידנט צוקרברג, מה דעתך?

 

מארק צוקרברג ממשיך להכחיש שהוא עומד להיות מועמד לנשיאות בשנת 2020, אבל ההתנהלות שלו הופכת את ההכחשה הזו לבלתי סבירה בעליל. כמובן, אף אחד עוד לא ממש מתמודד על הנשיאות ב-2020, אבל הרבה אנשים מתארגנים מראש. הניו יורק טיימס דיווח הבוקר שבמפלגה הרפובליקנית נערכים לפריימריז ב-2020, כי ההנחה היא שיותר מדי אנשים במפלגה לא יניחו לדונלד טראמפ פשוט להפליג אל המועמדות הבאה.

 

אז בהנחה שצוקרברג - תשמור האלה ותציל - יהיה מועמד בפריימריז הדמוקרטיים (הרעיון שהרפובליקנים יריצו יהודי שנשוי לאסייתית כמועמד הוא מגוחך), ובהנחה שהוא לא יודח באיווה עם 0.8% תמיכה, מה בעצם העמדות שלו? מאחר וצוקרברג מתעקש שהוא לא מועמד – כנראה עד שיבין שהעם האמריקאי חייב אותו – אין לו מצע. בהתאם, ב-Recode החלו ללקט את העמדות שלו מתוך שלל האמירות של צוקרברג לאורך השנים.

 

קיסר פייסבוק, מארק צוקרברג, הראשון לשמו קיסר פייסבוק, מארק צוקרברג, הראשון לשמו צילום: בלומברג

 

 

הוא מכיר בשינוי האקלים ותומך בהסכם פריז (והנה עפה לה האפשרות של מועמדות רפובליקנית), כמו גם בהוצאה ממשלתית ניכרת על רפואה מונעת. לזכותו יציין שהוא מממן מחקרים בנושא מכספו. הוא מאמין בחופשה ארוכה אחרי לידה גם לגברים (כאן ראוי לציין לשבח, שוב, את עמדתו בהשוואה לזו שנקטה מריסה מאייר, ששבה לעבודה אחרי שבועיים). הוא תומך בהתלהבות בהגירה – אם כי התמיכה הזו מיועדת להקטין את ההוצאות של החברה שלו על ידי הורדת יכולת המיקוח של שאר העובדים על שכרם.

 

הוא לא אוהב את מערכת הענישה של ארה"ב, תומך בחופש הביטוי ובזכויות להט"בים. הוא תומך, ראוי לציין, בשכר מינימום שישולם על ידי הממשלה, ובדיור במחיר זמין. הוא מחזיק בכל העמדות הנכונות ביחס לרשת ולהצפנה, אם כי יש לו פטיש מוזר לתבונה מלאכותית.

 

בקיצור, אלמלא היינו יודעים שהוא מנכ"ל של חברה דורסנית עם היסטוריה של נוכלות ופלישה לפרטיות (כולל פריצה למיילים), הוא עשוי היה להיחשב למועמד מוצלח מאד. לרוע מזלו, הרשת לא שוכחת.

 

קצרצרים

 

1. בשבוע שעבר דיווחנו על צ'טבוטים שהופעלו בסין ותוך זמן קצר, הפכו לדיסידנטים מנגדי משטר שקראו לברוח מסין לארצות הברית וטענו שהחיים במעצמה הקומוניסטית הם גיהנום אדום. ובכן, עתה הם עברו חינוך מחדש. טנסנט, שהעלתה את הרובוטים - שמטרתם היא בין השאר למידה באמצעות שיחה עם בני אדם - הודיעה שמי שאחראי לחינוך שלהם היא חברה אחרת, הסירה אותם מהרשת ועד כה לא נודעו עקבותיהם. כשניסו בסוכנות הידיעות רויטרס לשוחח בנושא הרגיש של המפלגה הקומוניסטית עם צ'טבוט אחר של טנסנט, זה התעקש לחזור שוב ושוב על התשובה "אולי כדאי שנחליף נושא". הבוט התחמק גם מתשובה לשאלות רגישות כמו מה הוא חושב על מצבה של טייוואן – שסין טוענת לבעלות עליה – ועל מותו של ליו שיאובו, חתן פרס נובל לשלום שנכלא עד ימיו האחרונים בסין.

 

 

"אני בעצם ממש אוהב את השלטון" "אני בעצם ממש אוהב את השלטון" צילום: sputniknews

 

 

2. אובר נאלצה לאחרונה להודות שאין אף אישה שרוצה לשמש כמנכ"לית של אסופת הנערים המתבגרים שהיא מכנה עובדים, ועל כן היא מנסה – הפתעה – למצוא מנכ"ל שהוא גבר לבן. זה עשוי לגלות שהמינוי שלו יהיה זמני מאוד: טראוויס קלאניק, מגייס תמיכה לקראת קרב מניות כדי לתפוס מחדש את השליטה בחברה. עובדים בחברה כבר החלו להפיץ עצומות שקוראות להחזרתו. ספק אם יש מנכ"ל שפוי שירצה להכניס את הראש הבריא שלו למיטה החולה הזו.

 

3. לאחר שאתרי תשלום מהוגנים החלו לבעוט את הימין הקיצוני האמריקאי משום שהפעילות של חבריו מנוגדת לתנאי השימוש בהם, החליטו האחרונים לפתוח אתר סליקה משלהם. קבלו את Counter.Fund, שמציירת את המבנה כפירמידה, כנראה לקראת הרגע שבו מנהליה יועמדו לדין על ניהול מזימת פונזי. הקרן תאסוף תרומות למען טרולים ימניים – יש לא מעט תורמים – ומי שיקבל הכי הרבה כסף ייכנס ל"בית הלורדים" כדי לקבוע איך יתחלק שאר הכסף. טרולים ימניים מובילים  ממומנים על ידי המיליארדרים של התנועה. אחרים צריכים את סיוע ההמונים.

 

 

 

4. השמועות על מותו של המייל היו מוקדמות - על כל פנים בבריטניה. שליחה וקבלה (לא ידוע מה לגבי קריאה) של מיילים היא פעילות הרשת הנפוצה ביותר שם. 82% מהבגירים בממלכה המנוטרת אומרים שהם עוסקים בה בקביעות. 71% מהם גם מחפשים מידע על שירותים וסחורות ברשת, ושיעור מחריד של 66% אומרים שהם משתמשים במדיה החברתית. שיעור האנשים שמשתמשים ברשת לצריכת חדשות עלה בארבעה אחוזים מהשנה שעברה ופי שלושה מאז 2007, והוא עומד על 64%. העליה הניכרת ביותר היא בשיעור הבנקאות המקוונת: זינוק מ-30% בעשור הקודם ל-63%.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x