משחק קטן: החזון הגדול שמאחורי מכונות הארקייד הזעירות

כשהיה קן בארנס בן 18, אי שם ב־1992, הוא למד הנדסת חשמל בקולג' בבקרים והיה יוצא לשחק במשחקי ארקייד בלילות. המשחק האהוב עליו היה גלגה, מעין גרסה משודרגת של Space Invaders המיתולוגי. עם שותפו לחדר הוא קנה מכונת גלגה שבורה ותיקן אותה במשך חודשים ארוכים.

המכונה עובדת עד היום ומככבת בחדר הישיבות של TinyCircuits, חברת המחשוב הזעיר שהקים בארנס באקרון שבאוהיו, העיר שלמד ושיחק בה בנעוריו. כעת הוא רוצה להחזיר את הארקייד לתור הזהב: לא באמצעות תוכנות הדמיה לסמארטפונים או למחשבים, אלא באמצעות פיתוח מכונות זעירות שיכולות לשבת בכף היד ומתבססות על הטכנולוגיה שפיתחה החברה.

TinyArcade, קמפיין הקיקסטארטר שפתח בארנס כדי לממן את המיזם, הסתיים בשבוע שעבר בהישג נאה. מאות גולשים ברחבי העולם הסכימו לרכוש מכונות בסכום כולל של 77 אלף דולר (75 דולר למכונה יחידה, 60 לערכת הרכבה עצמית), פי שלושה מהיעד המקורי, והן יישלחו למזמינים בחודש מרץ. הן כוללות ג'ויסטיק זעיר, סוללה המאפשרת לשחק במשך שלוש שעות ברציפות במגוון משחקים פשוטים — ממשחקי מירוצים ויריות קלאסיים ועד Flappy Bird הפופולרי — ולוח אלקטרוני בגודל מטבע של רבע דולר. הלוח הזה עומד בלב החזון האמיתי של בארנס: "המטרה היא לקחת את טרנד המחשוב הזעיר, שכרגע פונה למייקרים, ולהאיץ את הגעתו לעסקים ולקהל הרחב", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט".

קמפיין גיוס שהתחיל במקרה

זהו קמפיין הקיקסטארטר השלישי שבארנס, לשעבר מעצב מוצרים בכיר בחברת הווידיאו AVID, מוביל תחת TinyCircuits. לפני שלוש שנים הוא גייס מהגולשים 109 אלף דולר כדי לפתח את פלטפורמת TinyDuino. מדובר בערכה המאפשרת להרכיב לגו מחשב זעיר ומודולרי. כל חלק כולל רכיבים כמו מעבד, סוללה, זיכרון, GPS, חיבור USB, אנטנת WiFi ועוד — כולם בגודל של פחות מאינץ'. בתוצאה אפשר להשתמש כדי ליצור רובוטים פשוטים, מוצרי מחשוב לביש ומכשירי בית חכם.

תהליך ההרכבה של מכונות TinyArcade

כשנכנס בארנס לענף המחשוב הזעיר הוא היה כמעט יחיד במערכה. כיום השוק עמוס: רספברי פיי, שהחלה לפעול סמוך ל־TinyCircuits, הפכה לפלטפורמה פופולרית במיוחד. היא מציעה מחשב שלם זעיר בגודל של כרטיס אשראי, שבגרסאותיו החדשות מסוגל אפילו להריץ מערכת הפעלה מלאה כגון ווינדוס 10.

בארנס מתבסס על ארדואינו, מיזם קוד פתוח שסטודנטים איטלקים החלו לקדם לפני עשור, ומטרתו היא להציע פתרון קל ואלגנטי למוצרים פשוטים יותר. "זה תלוי מאוד במה שאתה רוצה לבנות", אומר ברנס. "הרבה יותר קל להתחיל במשהו שמבוסס על ארדואינו, וזו מערכת גמישה יותר. אתה פשוט יכול לחבר נורות לדים או מנוע וכל מה שאתה רוצה, וזה עובד".

עד כמה הפלטפורמה פשוטה? בקיץ האחרון יצר בעזרתה אומקר גוויל־נאיר בן השמונה את O Watch, שעון חכם לילדים שחלקים ממנו אפשר להדפיס במדפסות תלת־ממד. אומקר ואביו פנו גם הם לקיקסטארטר וגייסו שם 18 אלף דולר. "חשבתי בהתחלה שזאת בדיחה שקהילת המייקרים מתחילה להתרחב ברצינות וכבר לא כוללת רק גיקים נלהבים. הפוטנציאל גדל בהתאם.

"כשיצאנו לדרך נתפס תחום המחשוב הזעיר כתחביב יקר ומסובך מצד אחד, וכזה שמהנדסים אמיתיים מתייחסים אליו בביטול מצד שני", אומר בארנס. "עכשיו מספר המשתמשים מזנק: עסקים, תלמידים, אוניברסיטאות, כולם רוצים להיות מייקרים". עד היום נמכרו מיליוני מחשבי רספבריי פי וארדואינו בעולם, ויותר ממאה חברות פועלות בתחום — מה שלא מונע מ־TinyCircuits להגדיל את הכנסותיה (שעומדות על מיליוני דולרים בלבד כיום) בהתמדה ולהפוך לאחת החברות המסקרנות ביותר בתחום, במידה רבה בזכות מכונות הארקייד.

הן נולדו כמעט במקרה: קמפיין המימון השני של TinyCircuits התמקד בפיתוח מסך זעיר והציג סדרת מוצרים שאפשר לבנות בעזרתו ובעזרת פלטפורמת TinyDuino. בארנס ניסה למשוך את הגולשים בעזרת מוצרי מחשוב לביש, אך דווקא ההבטחה למכונות הזעירות עשתה את העבודה ויצרה ביקוש גדול דיו להוליד קמפיין חדש. נלהב מההצלחה המפתיעה הוא כבר מתכנן למכור גרסה מסחרית של TinyArcade ברשתות השיווק בסוף השנה הבאה, ומנהל מגעים עם חברות גיימינג יפניות כדי למתג את המכונות בעזרת משחקיהן.

אינטרנט הדברים הממש קטנים

לצד תעשיית הגיימינג TinyCircuits מצליחה לצבור תאוצה גם באוניברסיטאות. MIT, למשל, רכשו מאות יחידות של TinyDuino כדי לבסס על הערכה מוצרים רפואיים זולים המיועדים לרופאים ולאחיות באזורים מרוחקים. הכיוון הרפואי מסקרן את בארנס, והוא שוקל להשיק קמפיין קיקסטארטר רביעי: הפעם המטרה היא לפתח שבב קטן עוד יותר, שיתאים למוצרים כמו בגדים חכמים ויכלול בין היתר חיישנים המודדים לחץ דם ורמת חמצן. "אנחנו רוצים לתת לרופאים כלים לקבל נתונים נחוצים בתנאי שטח", הוא אומר.

קן בארנס, מייסד TinyCircuits

קהל יעד נוסף של בארנס הוא חברות המייצרות גאדג'טים בהיקפים קטנים. "לפתח לוח אלקטרוני ייעודי עולה הון", הוא מסביר, "אנחנו זולים בהרבה". יצרנית ספורט מקומית באוהיו, למשל, ביקשה לפתח שעון המזהיר צוללנים שצוללים עמוק מדי. המערכת שלה יקרה פחות מיריבותיה, אף על פי שכרגע היא מתכננת למכור רק מאה יחידות.

אף שכרגע TinyCircuits היא סטארט־אפ קטן, ובו שמונה עובדים בלבד, לבארנס יש תוכניות גדולות בהרבה מהשבבים שהוא מציע. "שוק המייקרים נהדר ונמשיך להתמקד בו, אבל הפוטנציאל לטווח ארוך הוא בעסקים, במיוחד כאלה ששמים דגש על אינטרנט הדברים", הוא אומר. "הם רוצים לחבר לרשת את המכשירים שהם מפתחים בקלות ובמחיר נמוך, והפלטפורמה שלנו יכולה לסייע בזה. התחלנו כבר לברר לגבי ערוצי הפצה".

רגע לפני סוף השיחה אנחנו שואלים את בארנס על החיבה המיוחדת שלו דווקא למשחק גלגה. הוא צוחק, נבוך במקצת. "אף פעם לא הייתי ממש טוב ברוב משחקי הארקייד", הוא מודה, "אבל בגלגה הייתי יכול לשחק דקות ארוכות עם אסימון אחד. במשחקים כמו גולדן אקס הייתי נפסל בתוך פחות מדקה".