• תפריט
חדשות טכנולוגיה

החנות לא עושה משלוחים לישראל? יש פיתרון

הנה מצב שכמעט כל ישראלי שקונה ברשת נתקל בו: המוצר הנחשק נמכר באתר שאינו מציע משלוחים לארץ. המענה הוא Crowd Shipping, ענף מתפתח של כלכלת השיתוף שמחבר בין קונים לנהגים, נוסעים בטיסות ומתווכי שליחויות בתשלום. הפוטנציאל הכספי עצום, וכך גם הבעיות האפשריות

נמרוד צוק 17:0511.11.15
למייסדי השירות החדש פארסל (Parcl) היתה בעיה. הם אוהבים לרכוש פריטי אספנות נדירים מחנויות בפינות נידחות של העולם, אך בשעה שרוב החנויות מאפשרות לבצע את הקנייה דרך האתר שלהן, לא כולן מציעות משלוח לכל מדינה בגלובוס. בהתחשב בעובדה שהמייסדים הם מהנדסי תוכנה אוסטרלים, המצב הזה יצר אצלם לא מעט תסכול, והם תיעלו אותו למציאת פתרון יצירתי ברוח כלכלת השיתוף.

Parcl הוא אתר דמוי Airbnb שמחבר בין שני סוגי משתמשים. בצד אחד נמצא לקוח שרוצה לרכוש מחנות במדינה זרה שאינה מבצעת משלוחים לארצו. בצד האחר נמצא אדם שמתגורר בקרבה גיאוגרפית לאותה חנות ויכול לקחת את המוצר ולטפל בעצמו בשליחתו, תמורת תשלום של כמה עשרות דולרים למשלוח. הוא זמין גם בישראל, ולמעשה בכל מדינה ברחבי העולם.

 

שליחות המונית שליחות המונית איור ערן מנדל

 

לפני כשלושה שבועות עלה האתר לאוויר בגרסת בטא וזכה לתמיכה של כאלף הצבעות חיוביות באתר Product Hunt, המשמש במה לחשיפת מוצרים טכנולוגיים חדשים. עד כה נרשמו אליו מאות אנשים וחברות שמעוניינים לשמש מתווכי שילוח, ואלפים שרוצים להיעזר בשירותיהם. לדברי החברה, מאז החל האתר לפעול כבר בוצעו דרכו קרוב ל־3,000 משלוחים. לצד השירות הבסיסי המתווכים יכולים לספק גם טיפול ברכישה עצמה. השילוח עצמו נעשה באמצעות חברות סטנדרטיות כמו UPS, פדקס, DHL ואחרות, ללא התערבות האתר שמשמש רק זירה חברתית למציאת אדם שיטפל בשיגור בצד השני. בעתיד מתכננת Parcl להרוויח מהוספת עמלה לכל עסקה, אך כרגע היא מציעה את השירות חינם לצורך חדירה לשוק.

 

לדרג את השליח

 

הבעיה ש־Parcl מנסה לפתור אינה חדשה. כבר זמן רב למדי קיימים בשוק שירותים כמו Mustop או Buy2USA, המאפשרים לישראלים לקבל מוצרים מחנויות שאינן עושות משלוחים לארץ, וכן שירותים דומים במדינות אחרות.

 

Nimber. הגיעו ל-40 אלף משתמשים Nimber. הגיעו ל-40 אלף משתמשים

 

ועם זאת, בשעה שחברות כאלה מספקות פתרון מוצלח לרכישה מגופים גדולים כמו אמזון, הם סובלים מלא מעט בעיות: רובם מוגבלים מבחינה גיאוגרפית (לארה"ב בלבד, למשל), המחירים לא בהכרח נוחים (משום שמדובר בשוק מועט מתחרים) והם פועלים באמצעות מרכזים לוגיסטיים שאינם מציעים שירותים נוספים מעבר לשילוח הסטנדרטי. הרעיון של Parcl מציע דרך חדשה להשתמש בכלכלת השיתוף לצורך הובלת מטענים, והיא מתחרה בסטארט־אפים חדשים רבים בתחום שכבר זכה לכינוי משלו —Crowd Shipping, או משלוח חברתי.

 

אחת החברות המדוברות בתחום היא Roadie שהקים מארק גורלין, ממייסדי חברת אבטחת המידע PGP. Roadie מחברת בין משתמשים הרוצים לבצע משלוח בתוך ארה"ב ובין נהגים שנוסעים גם כך בכיוון המתאים. הנהגים קובעים את התעריף שהם מעוניינים בו, השולחים יכולים לבחור ביניהם ולדרג אותם, והאתר מספק מעקב בזמן אמת אחר המשלוח ושירותים נלווים כמו ביטוח לחפצים יקרים.

 

מאז הקמתה בפברואר האחרון גייסה החברה 10 מיליון דולר ממשקיעים נחשבים כמו ענקית המשלוחים UPS וקרן TomorrowVentures של יו"ר גוגל אריק שמידט. עד מהרה קמו מתחרות כמו Hitchit מפלורידה או wynd מניו יורק, הפועל במודל שונה מעט שמזכיר את Uber X: הוא פונה לגולשים מהשורה שרוצים להרוויח כמה דולרים מהצד כנהגי שליחויות ומספקים תעריפים נמוכים מתעריפי החברות הגדולות.

 

גם מחוץ לארה"ב התחום פורח. בשנה האחרונה הסטארט־אפ הישראלי JetLeap מציע שירות שמחבר בין נוסעים בטיסות בינלאומיות לנוסעים הרוצים להעביר חבילות ממדינה אחת לאחרת, כדי לספק תחליף זול לשילוח בינלאומי (מטבע הדברים הוא עשוי גם לשמש להתחמקות מתשלום מכס). Piggybee מצידו הוא אתר בלגי הדומה ל-JeatLeap. הגולשים הישראלים יכולים לנסות גם כמה שירותים בינלאומיים מרכזיים, ואחד הפופולריים שבהם הוא Nimber, שירות משלוחים חברתי נורבגי שהחל לפעול ב־2013 וכבר הצליח להגיע ל־40 אלף משתמשים. בדומה ל-Nimber יש את Shipizy, כאשר היתרון שלו שהוא מציע ביטוח וכלים מפותחים למציאת מוביל אמין.

 

קשה להפריז בפוטנציאל העסקי של תחום המשלוחים החברתיים. לפי חברת המחקר eMarketer, היקף הרכישות המקוונות של צרכנים פרטיים, מקומיות ובינלאומיות כאחד, יעמוד על 1.77 טריליון דולר השנה וצפוי להגיע ל־2.35 טריליון ב־2017. לפי הערכת האתר Marketwatch, המחזור העסקי השנתי של חברות המשלוחים עומד על 300 מיליארד דולר כיום.

 

כמו בענפי המלונאות והמוניות, גם כאן עשויה להסתתר רווחיות עודפת, וחברות המתבססות על כלכלת השיתוף עשויות להפוך ל"משבשות משחק" כמו שעשו אובר ו־Airbnb. השחקניות הגדולות והוותיקות בתחום כבר מחפשות למצוא את הדרכים להשתלב בו, כמו שמעידה ההשקעה של UPS ב־Roadie. באפריל האחרון החלה אובר עצמה לבחון שירות משלוחים בשם UberRush להעברת חבילות באמצעות נהגי החברה המופעל בניו יורק, בשיקגו ובסן פרנסיסקו, וגם פדקס לוטשת אליו עיניים. בישראל חשף "כלכליסט" כי אתמול הוציאה Gett לדרך שירות ייעודי להעברת פריטים קטנים בשם Get Delivery, המתבסס על ממשק האפליקציה המוכר של החברה ויסתייע בשליחים שיעבדו כעצמאים.

 

קיבלת משהו להעביר?

 

כמו חברות אחרות הנסמכות על כלכלת השיתוף, רוב חברות המשלוח החברתי יצטרכו להתמודד עם סוגיית ההעסקה של מבצעי העבודה (השליחים, במקרה הזה). מרכיב ניכר מתוך החיסכון בעלויות שהן מציעות נובע מהוויתור על שליחים קבועים בשכר לטובת נוסעים מזדמנים או עובדי קבלן. שיטת פעולה זו עשויה לעמוד בסתירה לחוקי ההעסקה באחדות מהמדינות ולגרור תביעות וקנסות נגד החברות, כמו שקרה לאובר.

 

נוסף על כך, שירותי המשלוח החברתי ניצבים לפני שורה ארוכה ולא פשוטה של בעיות הייחודיות להם. חוקי המכס והמיסוי במדינות שונות יוצרים קשיים משפטיים בכל הנוגע למשלוחים בינלאומיים, ובדרך כלל חברות התעופה אוסרות על העברת מטענים לאנשים אחרים, מחשש שיכילו סחורות לא חוקיות או ישמשו למטרות טרור.

ויש גם אתגרים פרוזאיים מאלה, כמו ניהול מדיניות ביטוח והחזרים כספיים במקרה שהחבילה לא הגיעה ליעדה, התעכבה לזמן ארוך מדי, נגנבה בדרך או הגיעה שבורה או פגומה. אתרי המשלוחים החברתיים, מבטיחים ככל שיהיו, עדיין צריכים להוכיח את אמינותם כדי לגרום למשתמש הממוצע לסמוך על אדם זר שיעביר בשבילו סמארטפון יקר או ספר חדש.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x