שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

עסקת טאמבליאהו: מאריסה מאייר עדיין רוכבת על דינוזאור

גם רכישת רשת הבלוגים הרעננה ועמוסת הפורנו לא תשנה את תדמית יאהו - של יצור פרהיסטורי חולה אלצהיימר, נשיא ארה"ב יסביר מדוע הרחיב את השימוש ברובוטים רצחניים ומשטרת הצניעות הסעודית שולחת את צייצני טוויטר לגיהנום

יוסי גורביץ 13:5420.05.13
1.1 מיליארד הלכו. מה עכשיו?

 

יאהו השלימה אמש (א') את רכישת טאמבלר, אחד הנכסים הלוהטים ביותר בתחום פרסום התוכן העצמי: למי שלא מכיר, אספר שמדובר בפורמט קליל של בלוגים, שמאפשר לכל אחד לכתוב משהו ארוך יותר מציוץ ונטול ההגבלות המעיקות של פייסבוק על כתיבה (נסו להדגיש טקסט, או לעשות שימוש שפוי בקישורים).

באופן מרענן למדי, טמבלר שחרר את עצמו מכבלי הפוריטניות האמריקאית המקובלת: תנאי השימוש שלו מתירים במפורש שימוש בתוכן "לא בטוח לעבודה" - מנונסנס אנטי ממסדי ועד פורנו גמדים ואלפקות. טאמבלר היא פלטפורמה נהדרת לחובבי פורנוגרפיה, אשר חלקם נוהגים להציג בבלוגים שלהם תכני פורנו שהיו במקור בתשלום. זאת, בעוד תעשיית הפורנו, שבשנים האחרונות נלחמת בנחישות במפירי זכויות יוצרים, מתעלמת מפלטפורמת הבלוגים.

 

מייסד טאבמלר, דיוויד קארפ. המרוויח הגדול מהסיפור מייסד טאבמלר, דיוויד קארפ. המרוויח הגדול מהסיפור צילום: בלומברג

 

ברור מה יוצא מזה למייסדי טאמבלר; הם לוקחים הביתה 1.1 מיליארד דולר. בהתחשב בכך שההכנסות שלהם זעומות ביחס למספר המשתמשים, זה לא רע בכלל. לא ברור מה יוצא מזה ליאהו: כדי שהמחיר ששילמה יאהו עבור טאמבלר ישתלם, צריכה רשת הבלוגים להכניס 108 מיליון דולר בשנה. ב-2012, הכניסה טמבלר 13 מיליון בלבד.

יאהו זקוקה בדחיפות לשינוי תדמית. השאלה היא אם 1.1 מיליארד הם מחיר שפוי לקמפיין יח"צ, והאם לטאמבלר לא יקרה מה שקרה לנכסים אחרים של יאהו: הם אימצו את התדמית שלה - דינוזאור חולה אלצהיימר - ואיבדו מערכם. יתר על כן, הרכישה של טאמבלר אולי תפזר קצת אבק פיות על יאהו לכמה שבועות, אבל לא תפתור את משבר הזהות של יאהו: החברה עוד לא החליטה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה.

 

האם היא חברת חיפוש? גוגל, אחרי הכל, התחילה את הקריירה בפרסום ביאהו. ומאייר, יוצאת גוגל, מחלצת את החברה ממלתעות עסקת החיפוש שחתמה קרול בארץ עם מיקרוסופט. אבל זה קרב שכבר נראה אבוד, בוודאי מחוץ לארה"ב. האם היא חברת תוכן? כיצד היא מתכוונת לשווק את התוכן הזה? יאהו מאפשרת למשתמשיה להיכנס אליה דרך חשבון הגוגל או הפייסבוק שלהם - הכרה משתמעת בכך שהיא חברה בדרג השני, לא טובה מספיק כדי לשחק עם הגדולות. ומה יקרה למשתמשי טאמבלר? האם הם יצטרכו להכנס לטאמבלר דרך חשבון יאהו? זה עשוי להרתיק חלק ניכר מהם. התרבות של טאמבלר אימצה במפגיע את האנונימיות.

 

למרבה הצער, בהתבסס על ההיסטוריה של יאהו בחמש השנים האחרונות, דבר אחד כמעט בטוח: החברה תמצא דרך לדפוק גם את הרכישה הזו. נעדכן.


גוגל על פי תהום בבריטניה

 

אריק שמידט, יו"ר גוגל, אמר אתמול (א') שיתכן שהגיע הזמן לשנות את חוקי המס הבינלאומיים כדי שהם יהיו הוגנים יותר. זה שיר אחר לגמרי מזה שזימר מר שמידט לפני כמה חודשים, כשאמר שגוגל היא חברה קפיטליסטית שעושה כל תרגיל מס אפשרי וגאה בכך.

מה קרה? ובכן, אתמול דיווחנו על כך שהפרלמנט הבריטי תקף את נציגי החברה במסגרת חקירת העלמת המס שלה בממלכה. הטענה המרכזית של גוגל כשהיא לא משלמת מסים בבריטניה היא שהיא לא סוגרת עסקאות במדינה; העסקאות, טענה החברה, נסגרות ונחתמות במשרד שלה באירלנד. אשר על כן היא לא חייבת לשלם מסים בבריטניה. עתה נחשף כי יתכן שהחברה שיקרה לאורך כל החקירה.

 

מטה גוגל באירלנד. מסתבר שעסקאות התבצעו גם מבריטניה מטה גוגל באירלנד. מסתבר שעסקאות התבצעו גם מבריטניה צילום: בלומברג

 

בארני ג'ונס, מנהל לשעבר של גוגל בבריטניה בין השנים 2004-2006, אמר שיש לו הוכחות חותכות לכך שגוגל סוגרת עסקאות בבריטניה. ג'ונס אמר את הדברים אחרי ההתנצחות הפומבית מאוד בפרלמנט.

 

לא ברור מה המניע של ג'ונס לצאת נגד המעביד שלו לשעבר. אבל זה גם לא חשוב: כל מה שחשוב לגבי מדליפים הוא השירות הציבורי שהם מספקים. לא מעניין אותי אם ג'ונס חש טינה כלפי הבוס שלו לשעבר, או שסתם בא לו לדפוק את גוגל, או – וגם זו אפשרות – שנמאס לו לראות איך תאגיד ענק בוזז את המדינה שבה הוא חי. מה שחשוב הוא המידע שהוא יספק.

 

ואם יסתבר שגוגל שיקרה לרשויות המס, ושיקרה גם לוועדת חקירה של הפרלמנט, אז הגיע הזמן לפעולת ענישה חסרת תקדים: למשל, קנס בגובה מיליארדים והחרמת הרכוש של גוגל בבריטניה. הגיע הזמן שמדינות יפסיקו לתת לתאגידים לשחק משחקים כאלה ולצאת בלי עונש.

 

מוות ממעל

 

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, צפוי להתייחס לראשונה למדיניות המל"טים שלו בנאום שיישא ביום ה' הקרוב. מאז כניסתו לתפקיד, הרחיב אובמה מאוד את השימוש במל"טים לביצוע תקיפות כנגד מטרות שארה"ב מגדירה כמטרות טרור. במספר עצום של מקרים, הרובוטים המעופפים הרגו דווקא בני אדם חפים מפשע.

 

המל"ט הוא, לכאורה, כלי נשק אידיאלי: הוא מאפשר תקיפה מדויקת ביחס של מטרה ממרחק בטוח, ללא כל סכנה לחיי התוקף. תקיפה אווירית רגילה עשויה להסתיים באובדן חיי טייס, או - כמו במקרה של רון ארד - בגרימת טראומה לאומית כאשר הוא נופל בשבי. מל"ט מסיר את הסכנה הזו.

 

מל"ט תקיפה אמריקאי מדגם פרדיטור מל"ט תקיפה אמריקאי מדגם פרדיטור צילום: אם סי טי

 

אבל לכך יש גם מחיר. קל הרבה יותר להורות על תקיפה כאשר הסכנה המקסימלית היא השמדה של גרוטאה מעופפת. רובוטים לא חוזרים הביתה בארון, אין ילד שיבכה עליהם, אין הלוויה פומבית. הפיתוי ללחוץ על ההדק גדול הרבה יותר כשלכאורה אין מחיר.

 

אבל יש. מחקרים הראו שוב ושוב שתקיפות של מטרות אזרחיות מעלה את המוטיבציה לפגיעה במשלח התוקף. המצב שבו צד אחד נראה כבן אלים, שמסוגל להמטיר מוות ללא כל סכנה, גורם לכך שהצד השני יצמצם את הנסיונות לפגיעה בכוחות המזוינים של התוקף - הם חזקים מדי - ויפנה את האש כלפי אזרחים. לא חוקי, נפשע, טרוריסטי, פשע מלחמה; הכל נכון - אבל זה קורה.

 

בעיה שניה היא שמל"טים מאפשרים יציאה למלחמה ללא הסכמת הציבור. ממשל אובמה מנהל מלחמה שקטה, קטלנית ומלוכלכת בתימן. הוא משתמש בעיקר במל"טים, אבל גם במשת"פים מקומיים ובפעולות חשאיות של ה-CIA. התוצאה היא מלחמה בלתי מוכרזת (לזה כבר התרגלנו) שאף אחד גם לא יכול לסקר. טייסים יכולים לדבר; מל"טים לא. וכשסוכנות הידיעות AP כבר העזה לדווח על מה שקורה בתימן (לציבור שלא באמת רוצה לדעת), החל הממשל לעקוב אחר העיתונאים שלה.

 

כוח משחית; השימוש בכוח ללא כל ביקורת משחית עוד יותר. העיתונות הישראלית ציינה בגאווה השבוע את העובדה שישראל היא היצואנית המובילה בעולם של מל"טים. היא לא ציינה את העובדה שחלק ניכר מהעולם רואה את השימוש בהם כבעייתי, אם לא כמעורר פלצות: כלי נשק עתידני שהמשתמשים בו נראים כחיזרים שתוקפים בני אדם מן הישוב. כששוב יתברר שישראל רבה עם איראן על המקום האחרון ברשימת המדינות האהודות, גם הגאווה הטכנולוגית הזו תשחק תפקיד.

 

קצרצרים

 

1. איש דת בכיר, עבדול לטיף עבדול עזיז אל שייח', שבעוונותיו הוא מפקד המשטרה הדתית של סעודיה (משמרת הצניעות, רק עם סמכויות רשמיות) הודיע חגיגית למאמינים שהשימוש בטוויטר ישלח את נשמותיהם לגיהנום בחתיכות של 140 תווים. הוא חזר בכך על אזהרותיו של המופתי הגדול של מכה, באפריל האחרון. המשטר הסעודי - שילוב מושחת להדהים של כוח חילוני חסר מעצורים עם כהונה דתית שמספקת לו לגיטימציה - מודאג מאוד מכך שסעודיה הופכת למדינה בעלת קצב צמיחה מסחרר בשימוש בטוויטר. איך לומר, המשתמשים הסעודים לא משתמשים במיקרובלוג כדי לשלוח זה לזה את הפסוק היומי מהקוראן, אלא כדי לומר את מה שהם חושבים על השלטון. 

 

עניי ריאד כנראה שלא מפרגנים יותר מדי לשלטון בטוויטר עניי ריאד כנראה שלא מפרגנים יותר מדי לשלטון בטוויטר צילום: בלומברג

 

2. אתר שיתוף הקבצים רפידשייר, שהיה פעם פופולרי למדי, התרסק בשנתיים האחרונות אחרי שנכנס לרשימה השחורה של חברות התוכן והוגדר על ידי ממשלת ארה"ב כ-rogue site, אתר פשיעה. בימים האחרונים החלה החברה לפטר כ-75% מכוח העבודה שלה. עד לאחרונה האמינה החברה שיש לה סיכוי, ואפילו שכרה עובדים חדשים. בין העובדים שרואיינו, קיימת הסכמה כללית שהחברה קורסת. לפני כשנה וחצי, ניסתה החברה לציית לכללים ולמנוע העלאת תוכן לא חוקי אליה, והתוצאה היתה שהיא עצבנה את גנבי התוכן ונשארה קירחת מכאן ומכאן. 

 

3. נינטנדו שלחה מכתב איום למשתמש שפרסם ביוטיוב מספר קליפים שמדריכים כיצד לנצח ולסיים את המשחקים שלה. החברה, אחרי שלבשה את חליפת האיומים שלה, הודיעה לו שהוא מפר את זכויות היוצרים שלה, אשר על כן היא מרשה לעצמה לבזוז את כל ההכנסות שלו מפרסומות יוטיוב שמתפרסמות בצד המדריכים. החברה הבהירה שזו אכן עמדתה בפרסום רשמי. לא ברור מדוע צריכה נינטנדו לקושש כמה פרוטות באופן שצפוי לקומם קבוצות שונות של טרוריסטים מקוונים. 

 

4. ואם בטרוריסטים מקוונים עסקינן, ארבעה חברים בתנועת אנונימוס הופתעו לגלות שהם לא כל כך אנונימיים. משטרת הדואר של איטליה (יש דבר כזה, כמסתבר. היא אחראית על אכיפת חוקי התקשורת של איטליה) ביצעה שורה של פשיטות על מחשבים שחשפו אותם. ארבעת הטמבלים יגלו מה אומר החוק על פריצה למחשבים של אנשים אחרים. הם חשודים בכך שהשתתפו בהתקפות על אתרי הרשת של הפרלמנט האיטלקי, של המשטרה, של שר הפנים של הוותיקן ועוד.

 

5. סרט חדש, We Steal Secrets, מציג את עלייתה וקריסתה בלהבות של וויקיליקס במונחים הוליוודיים קלאסיים. הסרט מתחיל כשג'וליאן אסאנג' הוא הבחור הטוב, והאויב הוא ראש ה-NSA, ומקבל תפנית חדה כשהוא מתעד את השטיקים של אסאנג'. למי ששכח, אזכיר שהוא שחשוד בשני מעשי אונס ומסתתר מפני העמדה לדין בשגרירות האקוואדורית בלונדון. אסאנג' התבקש להופיע בסרט, ובהתאם לסרט המשונה שהוא חי בו, דרש מיליון דולר (!) תמורת התענוג המפוקפק. הבמאי ויתר, ובמקום זה יש ראיונות עם עמיתיו של אסאנג' שהפכו לאויביו - כמעט כולם - ששבים ומזכירים מי הגיבור האמיתי בסיפור: ברדלי מאנינג, שנרקב בצינוק של הצבא האמריקאי בתנאים שמיועדים להוציא אותו מדעתו, בזמן שאסאנג' אוכל פיש אנד צ'יפס וחי את החיים הטובים.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x