דו"ח טכנולוגי
שוב שלחת לי מייל מהאייפון, אחרי שעות העבודה? אתה מפוטר
חברות מתחילות להבין עד כמה בעייתית היא הפעלת עובדים דרך הסמארטפון לאחר שעות העבודה, פייסבוק עברה את השיא שלה ומשתמשיה הצעירים מתחילים להגר לרשתות חברתיות אחרות וגוגל מאכילה את הרעבים
המטוטלת נעה בכיוון השני
עליית הסמארטפונים - זו שהחלה עוד לפני שנים, עם הופעת הבלקברי - הביאה איתה שלל השפעות על חיינו. אחת השליליות בהן היא הכרסום השקט במאזן בין שעות העבודה ושעות המנוחה. בעבר, אחרי מאבקים רוויים בדם במובן הממשי ביותר של המילה, הצליחו האנשים שמייצרים דברים ואלה שחיים על חשבון התוצרים שלהם להגיע להסכמה על כך שיום עבודה יימשך שמונה שעות. לאחר מכן, יהיה העובד חופשי לעשות פחות או יותר מה שבראש שלו - כל זמן שהוא מצליח להתייצב למחרת במשרדו במצב תקין לעבודה.
"אם הלקוח הזה מתקשר אלי עוד פעם אחת.. אני נשבעת" צילום: אי פי אי הסמארטפונים שחקו את ההישג הזה משמעותית. טלפונים היו גם קודם, אבל אי אפשר היה לעשות באמצעותם יותר מדי עבודה מחוץ למשרד. מסמארטפונים ניתן, למשל, לשלוח קבצים; פתאום אפשר לצפות ממך לשלוח מייל דחוף או לתקן מצגת גם אם אתה לא במשרד. בחלק גדול מהמקרים, החדירה הזו לשעות הפנאי של העובד נעשתה בלי פיצוי הולם, אם בכלל. בפועל, סמארטפונים איפשרו למעסיקים להתייחס לעובדים שלהם כאילו הם זמינים כל היום. במיוחד אם מדובר באנשי מכירות.
חלק גדול מהמסכנים הללו דיווח שהוא מתבקש לענות למיילים בכל שעות היממה. העובדים התחילו לדווח, בשיעורים מבהילים (67%), על תופעות של "צלצולי פנטום" - הצורך לבדוק את המכשיר גם כשהוא לא מצלצל כי נדמה לך שהוא עשוי היה לצלצל.
כל זה, כמסתבר, פגע ביעילות של העובדים. אנשים צריכים מנוחה והם צריכים להיות חופשיים מהעבודה שלהם מפעם לפעם כדי לעבוד כמו שצריך. כתוצאה מכך, המטוטלת מתחילה כעת לפנות בכיוון ההפוך: יותר ויותר חברות דורשות מעובדיהן לא להתעסק בעבודה מחוץ למשרד.
חברה אחת הנחתה את עובדיה לכבות את הסמארטפון לשיחות מהעבודה בין שש בערב לשש בבוקר ולגמרי בסופי השבוע. אחרת, מוחקת אוטומטית את המיילים שנשלחים לעובדים שלה בזמן שהם בחופשה - תוך שהיא שולחת לשולח המייל הסבר על ממלא המקום אליו הוא צריך לפנות. חברה שלישית מתכוונת בכלל להפסיק להשתמש במייל.
האם אנחנו רואים את תחילת הסוף של פייסבוק?
ולהדגיש: תחילת הסוף. לא המוות, המטאפורה שאהובה כל כך על כתבי טכנולוגיה. דברים לא מתים כל כך מהר. אני שומע דיבורים על "מותו של המייל" כבר ארבע שנים לפחות והוא עדיין איתנו ולא נראה שהוא הולך לשום מקום בקרוב.
אז אם השאלה היא "האם פייסבוק עברה את שיאה?" - בהחלט יתכן שהתשובה היא חיובית. דן ליונז ציין שבקרב צעירים, נרשמת עליה מפתיעה בשימוש בגוגל+. למה? כי הוא לא פייסבוק. זו, בקרב צעירים, מזכירה להם יותר מדי את ההורים והדודים שלהם. וכל דור, אחרי הכל, צריך משהו שיבדיל אותו מהדור הקודם, אותו הוא רואה כדינוזאור חסר חן.
אולי מישהו סוף סוף יגיע למסיבה של גוגל פלוס איור: רחלי שלו
2012 היתה שנה רוויית אסונות לפייסבוק. ליונז ציין שהיא פועלת על פי "קוד ההאקרים" שאומר שעדיף לעשות משהו מאשר לחכות שהוא יהיה מושלם. צוקרברג עצמו אמר דברים דומים ערב ההנפקה, כששם דגש על הוצאת מוצרים לשוק ולא על האיכות שלהם.
יכול להיות. אבל האם זו שיטה לבנות חברה שבאמת תגיע לשווי של מאה מיליארדים? חברה שתהיה איתנו שנים ארוכות? בכלל לא בטוח. ההנפקה היתה כשלון מהדהד והזכיר לכל מי שטרח לשים לב עד כמה פייסבוק בנויה על נוכלות ועל ניצול - במקרה זה, של המשקיעים הקטנים שנתקעו עם מניות הזבל. אחר כך היה הפיאסקו של שינוי תנאי השימוש של אינסטגרם. באמצע נאלצה פייסבוק להודות שכל האסטרטגיה שלה בתחום הסלולר היתה שגויה, תוך שהיא מנסה לבצע ספין ולומר שהכשלון הטוטאלי הוא בעצם הזדמנות גדולה. למי ששכח, אני מזכיר שגם אנחנו הגולשים מנוצלים מדי יום, בהיותנו המוצר שפייסבוק מוכרת.
הצמיחה של פייסבוק מאיטה מאוד. יש בהחלט מצב שהיא הגיעה לרוויה. יתר על כן, השווקים שאליהם היא טרם חדרה הם שווקים לא רווחיים במיוחד מבחינתה. אז האם פייסבוק מתה? לא. האם מישהו באמת יופתע אם מתחרה צעיר ותוסס יתחיל לעשות לה, מתישהו באזור אוקטובר 2013, את מה שהיא עשתה בשעתו למייספייס?
כנראה שלא. ואם הדבר הגדול הבא, יהיה אשר יהיה, ילמד את מהטעויות של צוקרברג ויתייחס למשתמש קצת פחות בתור מוצר, אז מה טוב.
קצרצרים
1. פייסבוק עמדה לשחרר אתמול (ב') שירות חביב ונחמד לראש השנה - ששולח ברכות "שנה טובה" לאנשים בדיוק בחצות. אבל גולשים חדי עין שמו לב שלהפתעת השנה החדשה של פייסבוק אין אפשרות הגדרת פרטיות וכל אחד יראה מה כל אחד שלח ולמי. במילים אחרות, פייסבוק שוב עשתה "פייסבוק". הנהלת הרשת החברתית שמה לב לאסון היח"צ המתרגש עליה - וזה היה חתיכת אסון פוטנציאלי - ומיהרה להקפיא את השירות עד שתשנה אותו. היא הספיקה לתקן אותו, אבל לא לפני שהשנה החדשה, בחוצפתה, נכנסה בכמה וכמה מדינות בעולם.
ללעוס את הפרטיות שלכם "בטעות" זה לגיטימי. פייסבוק איור: ליאב צברי
2. הטור הזה אמנם מספר לכם לעיתים קרובות על הפלישה לפרטיות שמבצעות גוגל, פייסבוק ושאר תועבות - אבל בזירת שלילת החירויות, אין להן סיכוי מול הסוכנויות הממשלתיות הישנות והרעות: הקונגרס האמריקאי אישר בסוף השבוע הארכה של חוק FISA השנוי מאוד במחלוקת. באופן כללי, החוק מאפשר להגדיר אדם כסכנה לביטחון הלאומי בקלות - ולהעיף מהחלון את הזכויות שלו לפרטיות מבלי שיוכל להשפיע על ההליך או אפילו לדעת עליו. כל זה קורה ברמת ראיות נמוכה הרבה יותר מהנדרש, למשל, למעקב אחרי פשע שגרתי. כשחושבם על זה, ההתקפה של אל קעידה בספטמבר 2001 היתה הצלחה מסחררת: היא גרמה נזק לחירויות הפרט בארה"ב ובמערב כולו - וקירבה אותן משמעותית למעמד של מדינות המשטרה שמהן הגיעו התוקפים. ואף על פי כן, יש הבדל: על המחוקקים במדינות מערביות ניתן להשפיע במידה מסוימת (כל עוד אתם טורחים להגיע לקלפי). כדי להשפיע על צוקרברג, פייג', קוק והאחרים תצטרכו להתאמץ הרבה יותר.
3. גוגל החליטה שהיא רוצה לגרום לעובדים שלה לסייע קצת לקהילה, אבל בלי לגרום להם מי יודע מה לחץ או תחושת מחויבות מעיקה. הפתרון: היא שלחה לכ-30,000 מעובדיה חידון - ואמרה שמי שיענה עליו יקבל עשרה דולר לתרומה לארגון למלחמה ברעב. היוזמה הצליחה: 6,000 עובדים ענו עליו - ואף תרמו הרבה יותר, ביוזמתם. המשרד של גוגל במאונטן וויו, משרד הבית שלה, תרם 800,000 דולר. העובדים עצמם קנו משהו כמו 13 טון מזון ומסרו אותו לרעבים.
4. אתר קידום התוכן רדיט מדווח על עליה ניכרת בשימוש בו: במהלך 2012, היו לו 37 מיליארד צפיות, 400 מיליון משתמשים יחודיים, כמו גם 30 מיליוני פוסטים וארבע מיליארד הצבעות - צבממוצע 133 הצבעות לכל פוסט. זו עליה ניכרת לעומת הנתונים של 2011. הפוסט הפופולרי ביותר ברדיט היה זה שבו התארח אובמה - אז, עדיין מועמד לבחירה מחדש - בפרויקט Ask Me Anything של האתר. באותו היום היו לרדיט 4.4 מיליון צפיות ו-1.6 מיליון משתמשים יחודיים.
