דו"ח טכנולוגי: רגיש, ספונטני, מעוניין להפיל את קדאפי
אחרי שהמשטרים בעולם הערבי החלו לפקח על הרשתות החברתיות, פעילי האופוזיציה מצאו דרך אחרת לתקשר ביניהם: אתרי הדייטים, לעתים קרובות תוך התחזות לנשים. וגם: אוסטרליה בעד ספקיות הרשת - ונגד מורטל קומבט
האם זה אקדח בכיסך, או שאתה שמח לראות אותי?
המהפכה בלוב מגיעה לשלב המעיק הזה, שבו הרודן מאשים את מתנגדי המשטר בכך שסוכני אל קעידה שמו להם אבקות לבנות בנס קפה, וכולם מחכים כבר לשמוע על הרגע הגואל שבו הוא ירה בעצמו/נרצח על ידי מקורביו/חוסל על ידי המון זועם/נמלט בצוללת/אושפז בכפייה. אבל המהפכה עברה דרך ארוכה עד לשם.
המשטרים הערביים שעדיין בסביבה למדו את הלקח של מצרים ותוניסיה: הם מנטרים את אתרי הטרשת החברתית, ומחפשים אחר מהפכנים כדי לתפוס אותם לפני שהם יהפכו למסוכנים. כתוצאה מכך, נאלצו המהפכנים לפנות לאמצעים אחרים.
כמו, למשל, אתרי דייטים. שורה של פעילי אופוזיציה בארצותיהם יצרו לעצמם פרופילים באתר הדייטים הערבי הפופולרי, Mawada. בזמן שהעמידו פנים שהם מחפשים לעצמם נשים, הם בעצם העבירו מידע על הדרך לדפוק את המשטר.
הם נאלצו להיות יצירתיים: מוואדה לא מאפשר לגברים ליצור קשר עם גברים אחרים. אז הם התחזו לנשים (וענו על שאלות כמו "האם את מוכנה לחלוק את בעלך עם אישה אחרת?"), והשתמשו בקודים כדי לציין כמה אנשים הם מייצגים ובאילו דרכים אחרות ניתן ליצור עמם קשר. את ההמשך, אם כי לא את הסוף, אנחנו כבר מכירים.
בלונים נגד רודנים
בקוריאה הצפונית אין אתרי דייטים. למעשה, רק למספר מוגבל מאוד של "נתיני הממלכה המתבודדת" - כפי היא מכונה בחוגים דיפלומטיים - יש בכלל גישה לאינטרנט. כפי שהעיר כריסטופר היצ'נס, נראה שהמייסד של צפון קוריאה, קים איל סונג, התייחס ל-"1984" של אורוול כמדריך מעשי לחיים.
מכשירי הרדיו שמייצרת צפון קוריאה קולטים רק ערוץ אחד, זה של המשטר, וגם אי אפשר לכבות אותם: התעמולה תמיד איתך. קים איל סונג, אגב, עדיין מכהן כנשיא של המדינה, אף על פי שהוא התפגר לפני עשרים שנים בערך.
השכנה מדרום החליטה, כנראה, שהגיע הזמן לשחק ברולטה רוסית: אחרי הכל, התמונה של מנהיג קוריאה הצפונית הנוכחי, קים ז'ונג איל, מופיעה במילון ליד הערך "פסיכי לא יציב". אז קוריאה הדרומית שלחה הלילה ערימה של בלונים פורחים, עמוסים בתעמולה, אל מעבר לקו הגבול.
התעמולה כוללת פמפלטים שמתעדים את המהפכות בעולם הערבי, וקוראים לתושבי צפון קוריאה להבין ש"משטר דיקטטורי דינו לקרוס". הם צירפו גם תרופות, מזון ומכשירי רדיו - כאלה שקולטים יותר מתחנה אחת - כדי לעודד את התושבים הצפון-קוריאניים לעשות במנהיג היקר מעשה צ'אושסקו.
המצב הטכנולוגי בקוריאה הצפונית כל כך עגום, שהוא אילץ את סיאול המפותחת לשוב לשיטות של מלחמת העולם השנייה. מי שרוצה לראות את ההבדל בצורה המוחשית ביותר, מוזמן להסתכל בתמונה המפורסמת שמופיעה כאן: ניתן להבחין בקו הגבול פשוט כי מצפונה לו אין אור.
קוריאה הדרומית ביצעה כבר כמה פעמים בשנים האחרונות את השטיק עם בלוני התעמולה, עד כה ללא הצלחה ניכרת לעין. הפעם, מצד שני, המהפכות בעולם הערבי יוצרות רגישות רבה יותר. קוריאה הצפונית הודיעה בתגובה שהיא שוקלת לפתוח באש על אזורים שמהם משוגרים הבלונים. אף אחד לא יופתע אם זה אכן מה שיקרה. אף אחד גם לא יופתע אם פיונגיאנג תפתח באש גם בלי סיבה.
המצלמה תשחרר אתכם
ספר חדש, Imprisoned in a Luminous Glare, מתעד את התנועה לזכויות האזרח בארה"ב דרך עדשה לא שגרתית: היא לא עוסקת בפעילים, במחאות, או בהתארגנויות המקומיות. היא מטפלת רק אלא בפניה המכוערות להדהים של הגזענות הדרומית, כפי שהשתקפו בתמונות.
השימוש בתמונות תמיד המחיש זוועות באופן שמילים לא היו מסוגלות לו. מילים נוטות לכסות מציאות עגומה, בעיקר כשאיום תביעת הדיבה מרחף מעל: אשד של מילים לטיניות, כתב אורוול, מכסה את העובדות כשלג רך ומסתיר את הזוועות. תמונות, מצד שני, הרבה יותר קשה לעוות. עם טיעונים אפשר להתווכח, עם תמונות לא כל כך.
את הלקח זה למדו כבר אנשי התנועה נגד העבדות בקונגו של הבלגים: שום דבר לא הדגים את העוול שבכיבוש הזה כפי שהדגימו אותו תמונותיהם של הגופות קטועות הידיים. שכירי החרב הבלגים היו צריכים להביא הוכחות שאכן הרגו אנשים, והידיים שימשו כהוכחה.
תנועת זכויות האזרח של שנות החמישים והשישים בארה"ב עשתה שימוש מושכל בתמונות. ההמון הזועם שמקיף צעירה שבסך הכל ניסתה להגיע לבית הספר כדי ללמוד, תותחי המים שמופעלים נגד מפגינים שקטים, כלבים שמשוסים במפגינים לא אלימים - כל אלה השפיעו בעקביות על דעת הקהל.
היום, כפי שכבר נכתב כאן, לכל אחד יש מצלמה. עריצות ובריונות נשענות על היכולת להסתיר את מעשיהן. היכולת הזו מתפוגגת. השוטרים, שיידעו שחשיפת תמונה עשויה להביא לקץ הקריירה שלהם, יצטרכו להיות זהירים יותר - אבל גם עשויים לנקוט באלימות כלפי הצלמים, כפי שכבר קרה יותר מפעם אחת בעבר.
ספקית אינטרנט, לא שוטר
בית המשפט הפדרלי של אוסטרליה פסק נגד תעשיית הסרטים, שדרשה שספקיות הרשת ינקטו צעדים נגד משתפי קבצים. זו היתה הפסיקה השניה בנושא שם, אחרי שהתעשייה ערערה על תבוסתה בערכאה נמוכה יותר. ספקיות הרשת, קבע בית המשפט, לא אמורות לשמש כשוטרים עבור תעשיות התוכן.
במרכז הפרשה נמצאת ספקית הרשת iiNet: ב-2008 קיבלה הספקית מכתב מאיגוד המסונף לתעשייה, שהעביר לה רשימה של אלפי כתובות IP. לטענת האיגוד, מפעילי המחשבים המדוברים היו מעורבים בגניבת תוכן באמצעות ביטורנט.
ב-iiNet סירבו להתרשם. הם שלחו מכתב קצר ומנומס, שאמר שהם מודאגים מאוד מהפרות זכויות יוצרים - ועל כן הם מבקשים מהאיגוד לקחת את הנתונים שלו ולהציג אותם "לרשויות המתאימות", קרי רשויות התביעה והמשפט. כדי להוכיח שהיא רצינית, שלחה הספקית את כל המידע למשטרה.
במהלך המשפט, שאל מייקל מאלון, מנהל iiNet, האם החברה אי פעם הפסיקה לספק שירות לגולש ששיתף סרטים. לא, אמר מאלון, אף בית משפט אוסטרלי מעולם לא הרשיע מישהו בשיתוף תוכן. התובעים ייללו ואמרו שמדובר בבדיחה, בית המשפט ענה להם שמדובר בעיקרון בסיסי, שלפיו לא מענישים מישהו אם הוא לא הורשע לאחר לאחר הליך הוגן.
קצרצרים
מורטל קומבט? לא באוסטרליה. ועדת הדירוג - או, בעברית מדוברת, צנזורה - של הממשלה הפדרלית שם הודיעה כי היא מסרבת לדרג את המשחק. משמעות הדבר היא שאין, לדעת הוועדה, ציבור באוסטרליה שראוי למכור לו את המשחק האלים. הוועדה ציינה שורה של סממני אלימות גראפית במשחק, מכריתת ידיים וראשים ועד שחיטה, שלדעתה פוסלים אותו לציבור המתורבת. יצרנית המשחק תצטרך להתאים את המשחק לאוסטרליה. עד שזה יקרה, צפוי להתפתח שוק שחור עירני של סחר בעותקי המשחק.
מדינה נוספת שיש לה מדיניות בעייתית - או, בעברית מדוברת, מדיניות של צנזורה - כלפי משחקים היא גרמניה. במחאה על המדיניות הרשמית, ערכו לאחרונה כ-50 פוליטיקאים גרמנים מסיבת LAN ברייכסטאג, מכל המקומות, ושיחקו שורה של משחקים. המשחק שמשך את עיקר תשומת הלב היה Counter Strike, שהואשם בעבר בגרמניה באחריות לטבח.
נמשכים הקרבות בגזרת כנסיית ווסטבורו נגד אנונימוס: במהלך עימות רדיו בין אחת הפסיכיות של הכנסיה ובין אחד הטרוריסטים המקוונים, הצליחו אנשי אנונימוס להפיל את האתר של הכנסייה ולשתול שם הודעות משלהם. המשונה הוא שהם לא היו היחידים שעשו זאת: ההאקר האובר-פטריוטי ג'סטר, שבעבר קיבל עליו את האחריות להפלת האתר של ויקיליקס, נטל כעת אחריות גם על הפלת האתר של הכנסיה. הסיבה, לדבריו, היא שכזכור, הכנסיה הפכה את הלוויותיהם של חיילים אמריקאים למטרה מועדפת להפגנותיה.
בחדשות אחרות בגזרת ויקיליקס, שירות הסליקה הפופולרי פייפאל חסם במהלך סוף השבוע את החשבון של קבוצת Courage to Resist. הקבוצה, שפתחה את החשבון בפייפאל עוד ב-2006, מקדמת סרבנות של חיילים ובין השאר גייסה כספים עבור החייל המדליף ברדלי מאנינג, שעדיין נרקב באיזה מרתף של הפנטגון. התואנה לחסימה היתה שיש קשרים בין הקבוצה ובין ויקיליקס, קשרים ש-Courage to Resist מכחישה בתוקף. לאחר שהנושא התפרסם וגרם למהומה, שינתה פייפאל את מדיניותה והחשבון של הסרבנים שב לפעולה.
האמריקאי הממוצע משדרג את מכשיר הסלולר שלו מדי 18 חודשים. עד לאחרונה הם שדרגו מדי 16 חודשים, כך שיש לנו האטה. הסיבה לכך, ככל הנראה, היא המשבר הכלכלי - ואולי גם יותר מודעות סביבתית. אחרי הכל, טלפונים סלולריים מכילים כמויות ניכרות של רעלים. מיליונים על גבי מיליונים של גרוטאות סלולריות נשלחות לפח הזבל של העולם המערבי, קרי העולם השלישי, ומזהמות אותו. אז עכשיו הן מזהמות אותו קצת פחות.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
