טעות במספר: שישה סיפורים על כישלונות סלולריים

מוטורולה ROKR E1: האייפון הראשון שכשל במכירות

זוכרים את האייפון הראשון? לא זה שהציגה אפל לעולם ב־2007 ואזרחי ישראל ממתינים כבר יותר משנתיים להגעתו ארצה, אלא מכשיר כלאיים שיצרה מוטורולה בשיתוף אפל.

ב־7 בספטמבר 2005 הגיעה לפרקה חרושת השמועות שפשטה באמצעי התקשורת לגבי אותו מכשיר מופלא שיאחד את האייפוד של אפל עם טלפון סלולרי. מנכ"ל מוטורולה אז אד זנדר ומנכ"ל אפל סטיב ג'ובס הכריזו על ה־ROKR E1, טלפון סלולרי שאפילו אז נחשב מכוער למדי. הוא כלל יכולות מוזיקה "משופרות", כלומר סנכרון מול תוכנת ה־iTunes של אפל.

ROKR E1. קיתונות של ביקורת צילום: בלמוברג

הטלפון עצמו היה גרסה מעודכנת במקצת של מכשיר קודם של מוטורולה, ה־E398, וכלל ממשק דמוי־אייפוד להשמעת קטעי המוזיקה שאוחסנו בו. אפל כמובן לא היתה מעוניינת שהמוצר החדש יתחרה באייפוד שלה, ודרשה ממוטורולה להגביל את מספר קטעי המוזיקה המאוחסנים במכשיר בכל עת ל־100 בלבד.

נוסף על כך, ממשק העברת השירים מהמחשב אל המכשיר היה USB1, כך שהעברת שיר מה־iTunes אליו דרשה זמן ממושך - כמעט כמו הקשבה לו בפועל.

הטלפון החדש ספג לא רק קיתונות של ביקורת אלא גם תפוצת מכירות נמוכה למדי - שבוודאי סבלה גם מהשחרור הכמעט מקביל של האייפוד נאנו הראשון מבית אפל. במוטורולה האשימו את אפל ביצירת תחרות מול הטלפון, והחברות ניתקו את קשרי העבודה שלהן לאחר דגם אחד בלבד.

בנקודה זו היה ברור לג'ובס כי אמנם אפל חסרת ניסיון ביצירת טלפונים סלולריים, אבל אף חברה חיצונית לא תוכל לייצר עבורו את המכשיר שראה בחזונו. שנתיים לאחר סיום היחסים עם מוטורולה הושק האייפון, והשאר - היסטוריה.

פרטנר, אגב, השיקה בישראל את הדגם הקודם, E398, כבר ב־2004, אולם סלקום בחרה להשיק את E1 כמה חודשים לאחר שיצא בארצות הברית. בישראל דווקא זכה המכשיר להצלחה יחסית לא רעה - בעיקר הודות לתמחור אגרסיבי שכלל אוזניית בלוטות' מתנה.

אמבלייז ALPHACELL M5: כמו רייפמן - הרבה השקות, מעט נתח שוק

עוד לפני המודו של דב מורן, היתה חברה ישראלית שניסתה להציג את הטלפון הסלולרי הישראלי הראשון. AlphaCell Wireless, חברה שנשלטה על ידי אמבלייז של אלי רייפמן, לידר ופולאר השקעות, עסקה בפיתוח של טלפונים סלולריים לפי הגדרה של מפעילות תקשורת. כלומר, חלק גדול מתכונות הטלפון הבסיסי שהציעה אלפא־סל היו ניתנות לשינוי בידי מפעיל הסלולר, למשל ארבעה כפתורים הניתנים לתכנות שהוצבו בחזית המכשיר, והתאמה של עיצוב הטלפון לפי המיתוג של החברה.

ALPHACELL M5. לא זכה אפילו להגיע למדפים

ב־2002 דיווחה החברה על עסקה של 10 מיליון דולר עם CarPhone Warehouse, משווקת טלפונים סלולריים בריטית, שלדבריה היתה אמורה למכור את הטלפונים ב־12 מדינות באירופה. באותה שנה רכשה אמבלייז את מניות שותפותיה במיזם ונהפכה לבעלת השליטה בו, תוך שהיא משנה את שם החברה ל־Emblaze Mobile. בתחילת 2003 בישרה אלפא־סל על כך שחתמה על הסכם עם חברת פרטנר לפיתוח משותף של מכשיר שתשווק האחרונה עוד באותה שנה בהיקף של כ־40 אלף יחידות. הטלפון לא הושק לבסוף. בפברואר 2004 הוצג דגם ראשוני בתערוכת הסלולר הגדולה בקאן (מאז עברה התערוכה לברצלונה), ובאלפא־סל סיפרו על השקה כמעט מיידית על ידי חמישה ספקי תקשורת ברחבי העולם. ב־2005 שוב נחשפו בקאן חמישה מכשירים חדשים, ובחברה הבטיחו להכריז בקרוב על לקוחות.

כך עברו להן השנים, אמבלייז מובייל מכריזה, אבל הטלפונים לא ממש מצליחים לפרוץ משלב הניסויים וההשקות לשלב גריפת נתח שוק כלשהו. המוצר האחרון שנגנז השנה היה ה־Edelweiss, מכשיר עם מסך מגע שיועד לשוק הרוסי, שלטענת אמבלייז מובייל היה אמור להימכר בכחצי מיליון יחידות. המכשיר הועלם כליל מאתר החברה וככל הנראה לא זכה לביקוש כלל. הפרויקט הנוכחי של אמבלייז מובייל, תחת שם הקוד Monolith, אמור להגיח לאוויר העולם בסוף השנה הנוכחית או בתחילת השנה הבאה, ולטענת החברה היא משתפת פעולה עם חברות כסמסונג ושארפ כדי להציג מכשיר רב שימושי משוכלל. נראה.

Palm Foleo: הנטבוק שאף אחד לא הבין

פאלם רשומה בדפי ההיסטוריה כחברה הראשונה שהפכה את ה"עוזר הדיגיטלי האישי" (PDA) ללהיט עולמי. בשלהי שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים נחשב הפאלם פיילוט כסמל סטטוס לכל מנהל וגיק.

ב־30 במאי 2007 התייצב ג'ף הוקינס, מייסד פאלם, לפני אולם מלא בעיתונאים והציג את ה־Palm Foleo. במרחק של שנתיים וחצי קל יותר להסביר את מהות המוצר הזה, אולם אז עוד הגדיר אותו הוקינס כ"Mobile Companion", מעין אביזר נלווה לטלפון הסלולרי, שאמור להקל על תפעול יכולות הדואר האלקטרוני והגלישה באמצעות הטלפון עצמו.

הרעיון היה פשוט: עוצמת המחשוב של הטלפון הסלולרי כבר היתה מספקת לטיפול ברוב הפעולות הנדרשות לתקשורת מבוססת קול, טקסט, תמונה ווידיאו, אלא שהמגבלה העיקרית של המכשירים הללו היתה הקלט והפלט שלהם: מסך זעיר, ומקלדת שבמקרה הטוב מתאימה לאצבעות דקיקות של נערות קוריאניות.

בניגוד למגמה שטענה כי יש לאחד את כל הפעילות לכדי מכשיר אחד, בפאלם האמינו שעל ידי הפיצול לשני מכשירים יזכה הלקוח לחוויית משתמש יעילה וטובה יותר. ה־Foleo היה מעין מחשב נייד המצויד בזיכרון בנפח מוגבל למדי, נדלק וכבה בתוך שניות אחדות, והסוללה שלו היתה אמורה להחזיק למשך כחמש שעות. על גבי המכשיר ניתן היה לגלוש באמצעות דפדפן פרי פיתוחה של פאלם ולערוך מסמכי אופיס. חיבור בלוטות' איפשר לשאוב את הדוא"ל והמסמכים.

Palm Foleo. הקדים את זמנו

כך קיבלנו, לפי הוקינס, את הצימוד היעיל ביותר לאנשי העסקים בדרכים. אלא שמחירו של ה־Foleo, כ-500 דולר, נראה לרבים גבוה. גם הצורך לשאת שני מוצרים עמד בסתירה להתנהלות התעשייה. באירוע ההשקה הכריזה פאלם כי ה־Foleo יושק לקראת סוף 2007, אך ב־4 בספטמבר הודיע מנכ"ל פאלם, אד קוליגן, כי החברה בחרה שלא להוציאו לשוק. בדיעבד, נראה שבפאלם היו הראשונים שהגו את רעיון הנטבוק, כלומר מחשב נייד מוחלש המשמש בעיקר לגלישה. אך בעוד שהנטבוקים הפכו ללהיט, בפאלם היו עסוקים ביצירת ה־Palm Pre.

Nokia N-gage: המשתמשים שכחו שזה טלפון

נוקיה היא חברה שידועה בממשק המשתמש הפשוט יחסית שלה, המאפשר למשתמשים להגר ממכשיר למכשיר תוך תקופת לימוד מינימלית. אם בעבר יצרני הטלפונים הסלולריים מכרו לנו, באופן לא מפתיע, טלפונים סלולריים, הרי בשנים האחרונות נהפכו המכשירים שאנו מחזיקים בידינו לאביזרי מידע קולי וחזותי, ויצרניות הטלפונים נדרשו לבצע את ההתאמות הרלבנטיות בעיצוב המוצרים ובתמיכה בטכנולוגיות תקשורת חדשות, ולהיכנס לעולמות התוכן.

אך עוד קודם לכן התקנאו בנוקיה בהצלחתם של מכשירי המשחקים הניידים מבית סוני (ה-PSP) ונינטנדו (DS). באוקטובר 2003 הודיעה החברה על השקת מכשיר טלפון שעוצב בצורה המזכירה קונסולת משחקים ניידת. תחת המותג N-Gage ביקש המנכ"ל אז (והיו"ר עד היום) ג'ורמה אולילה לבנות תשתית שתציע ללקוחות הסלולר משחקים להורדה - תמורת תשלום כמובן.

אלא שהעיצוב המשונה (שלחלק מהמשתמשים הזכיר דווקא טאקו מקסיקני) מנע מהלקוחות להתייחס אליו כמתאים לשימוש העיקרי שלו - שיחות טלפון.

לאחר ניסיון נוסף להוציא ב־2004 דגם משופר הבינה נוקיה כי עליה להמשיך ולעצב טלפונים שיהיו נוחים לדיבור ורק לאחר מכן לפעולות אחרות. את תשתית התוכנה של N-Gage שילבה החברה בחלק מטלפוני המולטימדיה שהוציאה החברה הפינית מאז, אך היא עדיין אינה מצליחה להוות תחרות משמעותית ליצרני מכשירי המשחקים הניידים.

N-gage. רק תשתית התוכנה שרדה צילום: בלמוברג

עוד שני כישלונות אלחוטיים מפוארים

מודו (Modo, בניגוד ל־Modu הישראלית) של חברה ששמה Scout Electromedia היה אביזר אלחוטי שהיה אמור לספק מידע על סביבתו של המשתמש, לרבות המלצות על מסעדות וברים, שעות הקרנת סרטים ועוד, באמצעות רשתות הביפרים.  

SPOT. נגנז

המכשיר הוצג בארצות הברית בקיץ 2000, ולפי הדיווחים נעלם מהחנויות בתוך פחות מחודש (ולא משום שכל המלאי שלו נרכש).

במיקרוסופט, לעומת זאת, קיוו להשתמש בתדרי ה־FM כדי להעביר מידע לרשת של מכשירים שהיו מצוידים בטכנולוגיה של החברה בשם - Smart Personal Objects Technology - SPOT.

הטכנולוגיה היתה אמורה להשתלב בשעוני יד, באביזרי מטבח ובאביזרי משרד ולהציג על גבי המסכים עדכוני מזג אוויר, חדשות, כותרות דואר אלקטרוני ומידע נוסף. המיזם, שהוצג ב־2003, נסגר סופית ב־2008 בגלל מכירות מועטות.