פלייטק: האקזיט שהשאיר את החברים מאחור

בשונה מיזמי הייטק אחרים, לשגיא אין כלל רקע טכני. "הוא בקושי פותח מחשב, ומעולם לא למד באוניברסיטה", אמר עליו השבוע מקורב, "אבל הוא בא עם חזון ותיאבון וחוש עסקי מפותח, ויש לו גם יכולת למידה יוצאת דופן. הכינוי שלו בחבר'ה הוא קירבי, כמו שואב האבק: הוא פשוט שואב את הבן אדם שיושב מולו בצורה מופלאה. הוא יכול לשבת איתך עשר שעות ולשאוב ממך כל מה שהוא לא יודע".

ברוח זו שגיא קיבץ סביבו חבר'ה צעירים שמבינים תוכנה ומחשבים, והם אלו שקידמו את המיזם. "הם הסתכלו עליו בתור הגורו, האבא הגדול; אף אחד לא הבין מה הוא עושה, והוא טווה את זה בשקט עם האנשים שלו", מספר גורם בשוק שליווה מקרוב את הפעילות. "לימים, למרות שהצעירים האלה הביאו לו את העסק, הוא זרק אותם לכל הרוחות, במובן זה שהוא הצליח לתת להם רק כמה אחוזים ולהפוך לבעל הבית. מה שכן, הם יצאו עם כמה מיליוני דולרים".

שגיא הצליח לגייס לנ.א.ב השקעות מאנשי עסקים רציניים בשוק ההון כמו איתן אלדר ורועי גיל (באמצעות גיבור), יצחק שרם, יאיר פודים ואביגדור קלנר (באמצעות לידר), פרדי רובינסון (באמצעות רסידו) ויגאל זילכה (באמצעות קווינקו), אך במשבר ההייטק של 2001–2002 כולם מכרו לשגיא את אחזקותיהם. לימים, כאשר פלייטק נמכרה, היו מי שהזכירו את הפספוס הגדול שלהם. "הוא קנה מהם במיליונים והנפיק במיליארדים, ועשה לכולם בית ספר", אומר גורם בשוק. "הוא פשוט האמין שהדבר הזה יהיה ביג שוט". אגב, מי שלא התפתה למכור לשגיא את אחזקותיו היה אלעד כהן, תוכניתן החברה ואחד ממייסדיה, שבעקבות ההנפקה רשם אקזיט של 92 מיליון דולר.

מלבד קניית האחזקות של שותפיו קנה שגיא גם את אחזקות הציבור, וביולי 2003 מחק את נ.א.ב מהמסחר. חברת גיזה העריכה אז את שווייה של החברה ב־20 מיליון דולר - רק 2% משווייה שלוש שנים אחר כך, בעת הנפקתה. "טדי רצה בהתחלה פלטפורמה כדי לגייס כסף ציבורי, השתמש בכסף כדי לפתח את העסק, ואז רכש את אחזקות הציבור כדי להפוך לפרטי", מספר אדם שליווה אותו באותה תקופה אך היום לא שומר עמו על קשר. "לימים הוא אמר לי שהיה כבר שלב שבו הוא חשב לסגור את העסק, אחרי שכבר השקיע בו המון כסף ולא רצה להשקיע עוד".

לצורך פיתוח המיזם עזב שגיא את הארץ ועבר לניקוסיה שבקפריסין, שם התגורר תקופה ארוכה. מכריו מספרים שהוא סבל שם, רחוק מהחברים והמשפחה, ושבערבי שישי היה הולך לשבת בבית חב"ד עם הרבי. "כשאתה יושב בחו"ל אז האנשים סביבך זה מי שנמצא, לא מי שאתה רוצה", אמר לו פעם חבר, אבל שגיא החליט שהוא מקריב הרבה בשביל פיתוח העסק. "הוא חי אז על קו לונדון־קפריסין־ברלין והיה מסור כל כולו לעבודה", נזכר אחד מחבריו. "הוא היה יושב עד שתיים־שלוש בבוקר עם אנשים, פגישות ועוד פגישות, ועוד אדם לכבוש. הוא חיית רחוב שלמד הכל בדרך ופתר כל בלת"ם. כל ההקמה של הביזנס הזה, של חברת תוכנה שלא מתחרה בבתי קזינו אינטרנטיים אלא שותפה שלהם, זה היה המון ניסוי וטעייה. זה ממש מהלך חיים שהוא מושקע בו כל כולו".

במאי 2006 מהלך החיים הזה השתלם בגדול, כאשר שגיא הנפיק את פלייטק בלונדון לפי שווי של 960 מיליון דולר. במהלך הישיבות שקדמו להנפקה ייעצו לו החתמים להביא מנכ"ל אנגלי בעל שם כדי להגביר את הסיכוי שהמהלך יצליח. "כמה זה יעלה לי?", שאל שגיא. "מיליון עד מיליון וחצי פאונד לשנה", ענו החתמים. שגיא לא התבלבל: "המנכ"ל שלי זה אביגור זמורה (אז מנהל הכספים של החברה)", הוא ענה. "הוא יעלה לי משהו כמו 200 אלף דולר, ויהיה הכי טוב בעולם".

זמורה אכן מונה למנכ"ל פלייטק עם הנפקתה בלונדון, נהפך למיליונר בעקבות מכירת מניות שבבעלותו ונהיה אחד המקורבים ביותר לשגיא. כעבור כשנה וחצי התמנה זמורה לסגן יו"ר החברה ופינה את כיסא המנכ"ל למור וייזר, שגדל גם הוא במערכת ומשמש עד היום מנכ"ל. "טדי הצליח ליצור סביבו תשתית ניהולית טובה", אומר גורם הקשור לשגיא. "בשביל להיות מיליארדר צריך לעשות הרבה מיליונרים, ואת הכלל הזה הוא מיישם". מכר אחר אומר, עם זאת, כי "נראה שליד טדי לא יעבדו מנכ"לים מאוד דומיננטיים, כי בסופו של דבר, מי שמכוון את המערכת הוא טדי".

כיום שווה החברה 1.25 מיליארד דולר. שגיא עוד מחזיק ב־41% מהמניות. "פלייטק היא החברה הכי גדולה בתחומה, עם כ־70 לקוחות, כמעט כל השחקנים הגדולים בתעשייה", אומר מקורב לשגיא. "זה פשוט מדהים מה שטדי עשה עם העסק הזה".