סרטי התלת-ממד כובשים את הוליווד
סרט התלת־ממד "מפלצות נגד חייזרים" הרוויח בסוף השבוע שעבר 58 מיליון דולר, יותר מכל סרט אחר השנה, ו"טיטאניק" יופץ מחדש בגרסה תלת־ממדית. מנכ"ל דרימוורקס ג'פרי קצנברג, סטיבן ספילברג ובמאים נוספים מספרים מדוע סרטי התלת ממד סוף סוף משתלטים על המסכים
האורות מתעמעמים בחדר ההקרנות, והטיטאניק ממלאת את המסך, אך לא בדיוק בדרך שזכרתי מהצפייה הקודמת שלי בסרט. לכאורה, הכל אותו דבר: הספינה המפוארת מתחילה את צלילתה אלי מימיו הכהים של האוקיינוס האטלנטי, אך הפעם גם אני נמצא שם. המצלמה מפנה מבטה אל המים הקפואים ומושכת אותי לעברם - התחושה דומה להתעוררות מבוהלת מחלום - ואני אוחז בחוזקה את צדי מושבי כדי לא ליפול אל מעבר לסיפון.
הגרסה החדשה של טיטאניק, שעדיין מצויה בשלבי הפקה, נוצרה מחדש בטכנולוגיית תלת־ממד, טכנולוגיה שסוף סוף מביאה את הממד השלישי לבתי הקולנוע בלי לגרום לצופה לכאב ראש. ג'יימס קמרון, במאי "טיטאניק", אומר כי לו היתה הטכנולוגיה זמינה לפני עשר שנים, היה מצלם את הסרט מלכתחילה בשלושה ממדים; אך הוא מתכוון לעשות שימוש בתלת־ממד בכל סרט שיביים בעתיד.
תלת־ממד דיגיטלי (Digital 3D) סוף סוף מוכן להצגה המרכזית. "מפלצות נגד חייזרים", סרט התלת־ממד החדש של דרימוורקס, יצא לאקרנים בישראל ובארצות הברית בשבוע שעבר, והרוויח 58 מיליון דולר בסוף שבוע אחד, יותר מכל סרט אחר. כמעט כל במאי מפורסם וסטודיו גדול כבר נכנסו לתחום - כתריסר סרטים שיגיעו השנה למסכים יופקו בתלת־ממד, ועשרות נוספים מתוכננים ל־2010.
לא מדובר רק בסרטי אנימציה, אלא גם בסרטים עם שחקנים בשר ודם, קומדיות, דרמות וסרטי תעודה. קמרון מצלם כעת את דרמת המדע הבדיוני "Avatar" עבור חברת פוקס בשלושה ממדים. דיסני ופיקסר ישחררו חמישה סרטי תלת־ממד השנה, כולל גרסה משודרגת של "צעצוע של סיפור". ג'ורג' לוקאס מקווה להעניק טיפול תלת־ממדי לסרטי "מלחמת הכוכבים" שלו, וסטיבן ספילברג מצלם כעת את "טינטין" בתלת־ממד; פיטר ג'קסון אמור לצלם סרט המשך בשנה הבאה.
רווח גדול פי שלושה
ג'פרי קצנברג, מנכ"ל דרימוורקס, מאמין שאנחנו בפתחה של מהפכה. בשנים האחרונות נהפך קצנברג לדובר הקולני ביותר של פוטנציאל התלת־ממד בסרטים, כך שלא מפתיע שכל סרט שתוציא דרימוורקס החל ב"מפלצות נגד חייזרים" יופק בתלת־ממד כבר מתחילתו. מדובר במחויבות הכרוכה בהשקעה לא מעטה. הצוות של דרימוורקס ניסח את "חוק שרק", הקובע שמשך העבודה על סרט המשך בגרפיקה ממוחשבת כפול מהעבודה על הסרט המקורי. הוספת אלמנט תלת־ממדי אמורה להכפיל אפילו את היקף העבודה הזו. כל הפעילות הזו דורשת כוח מחשוב עצום: מערכת המחשוב המשמשת את דרימוורקס מציבות אותה פוטנציאלית בין 15 מחשבי־העל החזקים בעולם.
כשביקרתי בדרימוורקס הזדמן לי לצפות באחד מיוצרי "מפלצות נגד חייזרים" מביט בעדשה של מצלמה מיוחדת, שסייעה לו לדמות כיצד תיראה הסצינה בתלת־ממד לפני שצילם אותה בפועל. המצלמה שוטטה לאורך החדר שבו שהינו, שעליו הודבקה תמונה תלת־ממדית של "חדר המלחמה" בבית הלבן - סצינה שבה הנשיא (בקולו של הקומיקאי סטיבן קולבר) פוגש את אנשי צוותו ודן עמם בפלישה החייזרית. המצלמה המיוחדת מאפשרת לבמאי לדעת מראש אילו אזורים זקוקים לתאורה או לפוקוס מוגבר בעת הצילום ה"אמיתי" בתלת־ממד.
לדברי קצנברג, סרט בתלת־ממד יקר בכ־15% מסרט רגיל - אולם תחזית ההכנסות מסרטים אלה צפויה להיות הרבה יותר מ־15%, בהסתמך על ניסיון העבר: עד פי שלושה מאחיהם הדו־ממדיים, הודות למחירי כרטיסים גבוהים יותר וזמן רב יותר על המסכים. סרטי התלת־ממד גם מקשים על הפיראטים הרגילים לצלם בהיחבא את הסרט ולהעלותו לאינטרנט.
שובו של הקרקס
אם "שובו של התלת־ממד" נשמע כמו סרט שכבר ראיתם בעבר, אתם לא טועים. לפי כמה משקיפים, מדובר בפעם השמינית שהתלת־ממד מנסה לחדור לתעשיית הסרטים, והוא עדיין לא הצליח לגרום למהפכה בה. הסרטים הסטריאוסקופיים הראשונים הופקו בארה"ב לפני המיתון הגדול, נעלמו וזכו לתחייה מסוימת בשנות החמישים, בדמות שוברי קופות כסרט האימה "House of Wax". מאז ועד היום הם מופיעים פה ושם בדמות יצירות שאינן מיינסטרים, כמו הגרסה של אנדי וורהול ל"פרנקנשטיין" מ־1973.
"בעיניי תלת־ממד משול לקרקס שהגיע העירה", טוען דניאל סימס, פעיל רב שנים בתעשיית הסרטים והיסטוריון תלת־ממד. סימס היה חלק מצוות ההפקה של שובר הקופות האירוטי התלת־ממדי "המלצרית", שהופק ב־1969 בעלות של כ־100 אלף דולר. הסרט גרף כ־27 מיליון דולר, ובכך נהפך לסרט התלת־ממדי הרווחי ביותר עד "מפלצות נגד חייזרים". סימס לועג לתקציבי הענק של סרטי התלת־ממד הנוכחיים, וטוען שדרכם של קרקסים להיעלם לאחר שפג העניין בהם.
אולם תומכי התלת־ממד טוענים שכיום מדובר בטכנולוגיה חדשה לגמרי לעומת זו שהופקה לפני 2005, שאילצה את הצופים להרכיב משקפי קרטון שבהם שובצו ניירות צלופן בצבעי אדום וכחול, הציגה צבעים מרוחים וגרמה לכאבי ראש ואפילו להקאות. "לגרום ללקוחותיך להקיא אינו מתכון להצלחה", קצנברג אוהב להגיד.
ליוצרי סרטי תלת המימד הישנים לא היתה יכולת לדעת כיצד ייראה הסרט בסופו של דבר והאם יהיה תואם למציאות שהם ביקשו לצלם ולהציג. לידתו של הצילום הדיגיטלי בהפרדה גבוהה שינתה את התמונה. קמרון ועוזרו, וינס פייס, פיתחו מערכת מצלמות בשם Fusion - זולה, קטנה (5 ק"ג) וניידת הרבה יותר לעומת המפלצות מהדורות הקודמים. "בכל סרט שעשיתי עד שהתחלתי לעבוד על 'טינטין' תמיד נאלצתי לעצום עין אחת כשהבטתי דרך עדשת המצלמה כדי לדמיין את גבולות הסצינה", אומר ספילברג. כיוון שהצילום מתבצע בשלושה ממדים, גם הבמאי מסוגל לדמיין את המציאות בלי לרדת לשני ממדים.
כיום אין צורך במשקפי קרטון מצחיקים, אולם עדיין נדרשת הרכבתם של משקפיים מפלסטיק בעלי עדשות בגוון אפור. "יום אחד", חוזה קצנברג, "אנשים יקנו לעצמם משקפיים כאלה כדי שיוכלו לקחת אותם לסרטים, בדיוק כמו שאנשים קונים מחבטי טניס אישיים".
גם אם נאמץ את האופטימיות של קצנברג בנוגע לענף המשקפיים האפורים, עדיין נותרה בעיה אחת - כדי שהתלת־ממד יעבוד באמת, על בית הקולנוע להמיר את מערכות ההקרנה שלו מאנלוגיות לדיגיטליות. אולמות הקולנוע לא ממש ממהרים לבצע את השינוי הזה, מטעמי עלויות ואבטחת מידע. דיק קוק, יו"ר דיסני, היה כנראה הראשון שהצליח לגרום לבעלי האולמות לבצע את השינוי כשדיסני הוציאה ב־2005 את סרט האנימציה "צ'יקן ליטל".
75 אולמות ברחבי ארה"ב שדרגו את מערכות ההקרנה שלהם לדיגיטליות, וגילו שהם מצליחים להניב הכנסות של עד פי ארבעה לעומת אולמות שהעדיפו להישאר אנלוגיים. לדברי קצנברג, בימים אלו עתיד מספר האולמות בארה"ב שיתקינו מערכות הקרנה דיגיטליות לעבור את ה־2,000.
סצינות מטלטלות
"Avatar", סרטו של ג'יימס קמרון שאמור להגיע לאקרנים בדצמבר, עשוי להיות הסרט שיגרום לבתי הקולנוע לעבור לעידן התלת־ממד. יותר מ־1,000 איש מעורבים בסרט, וההשקעה בו נאמדת ביותר מ־200 מיליון דולר - הסרט התלת־ממדי היקר בהיסטוריה. קמרון החל לעבוד עליו עוד ב־1995.
הסרט מתרחש בעתיד, בכוכב הלכת המיתולוגי פנדורה. השחקנים עצמם מצטלמים בסטודיו ריק, ששימש את האוורד יוז לבניית מטוס העץ שלו, והג'ונגלים של פנדורה יתווספו לסרט בניו זילנד, שם נמצאת חברת האפקטים המיוחדים של פיטר ג'קסון, Weta Digital.
כשצפיתי בחלקים מהסרט לא הצלחתי להבחין אילו מהדמויות והרקעים היו "אמיתיים" ואילו היו יצירת מחשב. הסצינות היו כל כך מטלטלות עד שלמחרת בבוקר חשתי כי אני רוצה לשוב לשם, כאילו פנדורה הוא מקום אמיתי. קמרון אינו מופתע. תיאוריה אחת ששמע, הוא מספר, גורסת שצפייה בסרט תלת־ממדי גורמת לגירויים חזקים יותר בזיכרונו של הצופה מאשר צפייה בסרט דו־ממדי. התיאוריה האישית שלו היא שצפייה בתלת־ממד מאתגרת יותר את מוחו של הצופה. זה כנראה נכון - אחרי צפייה בכל התלת־ממד הזה, המוח שלי היה מחוק לגמרי, אבל נהניתי בטירוף.
