הרומן שלי עם פייסבוק
אוליביה בבין החליט להפוך לחבר הפופולרי ביותר בפייסבוק. אבל בחברה לא אהבו את זה, וזרקו אותו מהרשת החברתית פעם אחר פעם. בבין לא נכנע, והגיע בעצמו למשרדי החברה בקליפורניה כדי לדרוש הזדמנות נוספת
אנשי פייסבוק היקרים שלום,
לאחרונה נחסם החשבון שלי, כיוון שאתם סבורים שאני עושה בו שימוש לרעה. אני מוחה בכל תוקף. אני לא רובוט שאוסף מידע כדי לשלוח לאנשים ספאם, לגנוב מהם כסף, או מה שזה לא יהיה. אני בחור רגיל (אולי רק קצת יותר בודד מכם) ואני בסך הכל רוצה לפגוש אנשים חדשים. אשמח מאד אם תחזירו את החשבון שלי לחיים במהרה.
שלכם,
א.ב
אוליביה בבין מעולם לא היה אדם של רשתות חברתיות. אבל יום אחד הוא פשוט נכנע ללחץ החברתי, וכמו מיליונים לפניו - פתח חשבון בפייסבוק. מכיוון שלא רצה לתת לתאגיד בעלות על פניו האמיתיים, הוא העלה כתמונת הפרופיל שלו צילום של ירק משונה, מעין כרובית. "זה התחיל לפני בערך שנתיים", מספר בבין בראיון טלפוני ממשכנו הזמני בניו יורק, "הרבה חברים שלי נכנסו לפייסבוק ולכל מיני רשתות והיו שולחים לי כל הזמן תמונות של עצמי ממסיבות שלא יכולתי לראות אם לא נרשמתי. אז נרשמתי".
הוא לא ענה על שאלונים, לא השיב להודעות, לא תייג, לא דירג, לא שיחק בפאקמן, לא עשה פוקים על אנשים ולא ליטף חיות מחמד דו מימדיות. בבין העדיף להתרכז במכנה המשותף הנמוך ביותר, במהות הפרימיטיבית ביותר של פייסבוק, זאת אומרת – להיות זה שיש לו הכי גדול. כלומר, הכי הרבה חברים. הדבר היחיד שהיה מוכן לעשות כדי לזכות בחברויות האמיצות היה לשלוח לאנשים משקאות וירטואליים. ובהתחלה זה עבד בסדר. מאות אנשים שלא הכיר הסכימו להצעה המפתה שלו, חלקם אנשים "אמיתיים", חלקם דמויות, ביניהן: "איזה ארבעה הומר סימפסון ו-45 ישו". הוא הקדיש כל יום כ-40 דקות לתחביב החדש, כשהמטרה הייתה להגיע למיליון חברים, מתוך ידיעה שחוקי הרשת לא ירשו זאת.
הי אוליביה,
לפייסבוק יש מגבלות מקום שנועדו למנוע התנהגויות מעצבנות או פוגעניות. המגבלות קובעות את הקצב שבו אתה יכול להשתמש בפיצ'רים שונים. החשבון שלך נחסם כי חרגת מהמגבלות כמה פעמים, על אף שהזהרנו אותך.
בכל זאת, אחרי שבדקנו את מצבך, החלטנו להפעיל את החשבון מחדש. אבל דע לך שאם החשבון ייחסם שוב, לא נוכל להחזיר לך אותו.
תודה על ההבנה,
ג'ונס
שירות לקוחות, פייסבוק
מה הייתה המטרה?
"זה היה חסר פואנטה, זה היה רעיון של למצוא פואנטה בדבר חסר הפואנטה הזה. חשבתי שזה יהיה מצחיק".
זו סוג של ביקורת?
"הייתי רוצה להיות מסוגל להגיד משהו כמו: 'פייסבוק הוא סימפטום של חברה חולה שבה אנשים מפסיקים לתקשר במציאות ובלה בלה בלה'. אבל אני לא חושב ככה. זה סוג של תרופה, אנשים עושים קוק, אנשים מעשנים ורצים על חוף הים ועוד הרבה דברים חסרי תכלית. האמנות שלי מתעסקת בתקשורת ובשפה, אבל אין בה מסר או פואנטה. וכל הכבוד לחברה האלה שגנבו את התוכנה מהחברים שלהם בהארוואד ועשו מזה בוכטות של כסף".
כמו רוב האמנים הרציניים גם בבין הוא סוג של שטותניק. ובכל זאת יש איזו כוונת מחאה בפעולה שלו. הרבה לפני השערורייה-זוטא שהתחוללה בשבוע שעבר - כשפייסבוק שינתה בחשאי את תנאי השימוש לטובתה ואחר כך (בעקבות מחאה) שינתה אותם בחזרה - הוא חשב שזה ממש לא לעניין שכל תמונה או מידע שאתה מעלה לפרופיל שלך, הוא בעצם רכוש של הרשת החברתית הגדולה בעולם: "היה לי חשוב לא להעלות אפילו תמונה אחת שלי. הפרפורמנס הזה היה בעצם מעין תרגיל בלא 'לאבד את הפנים' זה ביטוי באנגלית שמגיע מסינית והמשמעות שלו היא לא לאבד את הכבוד שלך, את האני האמיתי שלך. לא רציתי לאבד את הפייס שלי לפייסבוק".
הי ג'ונס,
מצטער להפריע, אבל החשבון שלי נחסם שוב. אתה יכול לעשות משהו בבקשה?
הו בבקשה!
אני מבטיח להיות יותר אחראי. כבר אמרתי לכם שאני לא רובוט!
אני פשוט כל כך משועמם. בבקשה החזר לי את החברים שלי.
בכבוד רב,
אוליבייה
זו לא הייתה הפעם הראשונה ולא האחרונה שפיסבוק גירשה מישהו בגלל שימוש חורג שנחשד כמטרידני. החברה עצמה מסרבת למסור מידע לגבי מספר המשתמשים שנחסמים מדי חודש, או לגבי הכמויות שנחשבות לחריגות. כתב השיקגו טריביון אריק זורן ניסה לבדוק כמה מהר אפשר להגיע ל-1,000 חברים, וכעבור שעה ו-180 הצעות חברות קיבל הודעה שאומרת: תפסיק עם זה, או שנפסיק אותך. משתמשים שניסו לעבור את מחסום 5,000 החברים קיבלו אזהרות דומות. אין ספק שהרבה אנשים עם כוונות לגיטימיות מאבדים את הפרופיל שלהם בגלל התנאים הנוקשים.
הבלוגר הפופלרי רוברט סקובל, בתור אחד מנפגעי התופעה, מתחזק בבלוג שלו מעין משמרת מחאה של אנשים שחשבונם נחסם והועלם, חלקם בכלל לא יודעים למה. "מדהים. מה השלב הבא, שריפת ספרים?" ו-"מאז שחסמו לי את החשבון אני מרגיש מתוסכל וחסר אונים", הם רק חלק ממאות הפיוטים שאפשר למצוא בטוקבקים בבלוג של סקובל.
בניגוד לאנשים האלה, בבין לקח את העניין בקצת פחות דרמטיות. הוא מדבר על חווית הפייסבוק שלו במין שילוב של רצינות מחשבתית וקשקוש מוחלט. כשזוכרים שמדובר בשדה קרב וירטואלי, זה נשמע כמו יחס בריא למדי. בסופו של דבר, הוא די עשה צחוק מפייסבוק, ולא פלא שהם עשו ממנו צחוק בחזרה.
הי אוליבייה,
חוסר היכולת שלך להישמע לאזהרות הביא לאובדן סופי של החשבון שלך. לא נוכל להפעיל אותו יותר, או לשחזר משהו מהתוכן שלו. ההחלטה היא סופית.
תודה על ההבנה,
גו'נס
עם פחות מאלפיים חברים באמתחת נזרקו בבין והכרובית שלו מהמשחק באופן סופי. הוא לא הגיע אפילו קרוב ליעד שלו, אבל הייתה לו עוד תוכנית אחרונה: הוא החליט להתעמת עם החברה פנים מול פנים: "לפני איזה שלושה חודשים טסתי לסן פרסיסקו כדי לבקר את החברה שלי", הוא מספר בחדווה, "תיארתי לעצמי שהם בטח נמצאים בעמק הסיליקון, בדקתי והם אכן היו שם, בפאלו אלטו. נסעתי, נכנסתי למשרד שלהם ואמרתי: אני אוליבייה מפריז, אתם סגרתם לי את החשבון ואני רוצה לדבר עם ג'ונס. הם הסתכלו עלי מופתעים ובחורה אחת שאלה: נהגת כל הדרך מפריז? כאילו אין אוקיינוס באמצע, אז אמרתי כן וצעקתי שם והם התחרפנו מזה. כמובן שלא נתנו לי לדבר עם ג'ונס. אני לא בטוח אם הוא בכלל בחור אמיתי. הם נתנו לי כרטיסי ביקור וגם שוקולד, מילקי ווי, כדי להרגיע אותי כי התנהגתי בטירוף ואחר כך הם הזמינו אבטחה אז יצאתי משם.
"כשיצאתי ביקשתי ממתמחה אחת שיצאה לעשן לצלם אותי מחוץ למשרד וזו הייתה הדרך שלי להחזיר לעצמי את הפנים. אני מתכוון לחכות קצת זמן ואז להציג בתערוכה את העטיפה של המילקי וויי שקיבלתי על יד כרטיסי הביקור והתמונה. זה נחמד כי אני נראה אחרת לגמרי עכשיו. התסרוקת שלי השתנתה וכבר אין לי שפם".
לא דרשת שיחזירו לך את החשבון?
"לא, לא ציפיתי לזה כי הם אמרו שההחלטה היא סופית. אבל אני שמח מאד שהגעתי לשם, זו הייתה סגירת מעגל בשבילי, וזה גם נתן לי אחלה סיפור לספר לחברים האמיתיים שלי בעולם האמיתי".
