הגיבור האלמוני של ההייטק הישראלי
ליאור ברגמן גדל בעין חרוד, שירת בסיירת מטכ"ל, למד בסטנפורד - והיה לאנליסט המוביל בוול סטריט. את הקשרים בפסגה הוא ניצל כדי להנפיק ולדחוף חברות ישראליות. בשבוע שעבר מת בניו ג'רזי
09:08
14.12.08
ביום שלישי שעבר צלצל הטלפון במזכירות קיבוץ עין חרוד איחוד. שיחת הטלפון מארצות הברית בישרה כי בן הקיבוץ, ליאור ברגמן, נמצא ללא רוח חיים בניו ג'רזי, שבה חי בעשרים השנים האחרונות. זה היה סוף טרגי לסיפור הצלחה ישראלי בחו"ל: הג'ינג'י ששירת בסיירת מטכ"ל היה לאנליסט בכיר בניו יורק, דמות מפתח בתעשיית ההייטק הישראלית של שנות השיא ומי שהוביל את ההנפקות של רוב החברות הישראליות בנאסד"ק באותה תקופה. ביום שישי, בבית הקברות של עין חרוד, נפרדו בכירי ההייטק הישראלי מהאיש שעזר להם לעשות את הכסף הגדול.
"אנרגיה אינסופית לקדם ולדחוף חברות טכנולוגיה צעירות". ליאור ברגמן
עם תום שנות התשעים השכיל ברגמן להבין שבועת ההייטק עומדת להתפוצץ, ובתחילת העשור הנוכחי עזב את אופנהיימר. הוא המשיך לפעול בתחום באמצעות קרן השקעות קטנה שהקים, אבל החברים הישראלים מספרים שדעך והלך, מתכנס בתוך עצמו. משבר אישי שעבר בשנים האחרונות החריף את המצב, והקשר עם חבריו הישראלים נותק. בדו"ח האחרון של חברת TTI, שבה ישב כדירקטור, נכתב כי מכר את כל מניותיו בחברה בפברואר האחרון. זה היה הרישום האחרון שהותיר.
האיש שפתח את הדלתות
ברגמן נולד ב־1958 לבני זוג שעלו לישראל עם "ילדי טהרן". הוא התייתם בגיל צעיר, וגדל בעין חרוד. את שירותו הצבאי התחיל בחיל הקשר והמשיך כקצין קשר בסיירת מטכ"ל. לאחר השחרור למד כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, והמשיך ל־MBA בסטנפורד בתחילת שנות השמונים. על ספסלי האוניברסיטה היוקרתית פגש את דוידי גילה - לימים יזם הייטק ישראלי מוביל - והתוודע לישראלים שכבר פעלו אז בעמק הסיליקון. עם תום הלימודים החל לעבוד במשרדי בית ההשקעות H&Q בסן פרנסיסקו, והתמחה במערכות צבאיות. ב־1988 אדי שלו, היום שותף בכיר בקרן ג'נסיס, קיבל אותו לעבודה באופנהיימר, וברגמן עבר לניו יורק.
הקשר הישראלי, הכישרון והאופי הג'ינג'י הפכו את ברגמן במהרה לאיש המפתח של ההייטק הישראלי בניו יורק. "היתה לו אנרגיה אינסופית לקדם ולדחוף חברות טכנולוגיות צעירות", אומר ל"כלכליסט" שבתאי אדלסברג, מנכ"ל אודיוקודס. "DSPG של דוידי גילה החזיקה מעמד בזכותו, הוא עזר לדחוף אותה קדימה בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. הוא השקיע בה עוד ב־1992, והיה מהראשונים שהשקיעו מכספם האישי בחברה. ג'נסיס קמה במידה רבה בזכותו. ב־1992, עם הנפקת לננט, הוא היה מי שחידש את ההנפקות הישראליות בוול סטריט, שנפסקו בשנות השמונים".
אדי שלו מספר שהנפקת לננט היתה נקודת המפנה גם בקריירה של ברגמן, ובעקבותיה נהפך למי שהנהיג את ההנפקות הישראליות עם הבנקאי הבכיר סטנלי סטרן ועם בנק ליהמן ברדרס. החריצות, העקשנות והמקצוענות של ברגמן שיחקו תפקיד מפתח בחלק לא קטן מההנפקות. "בגלל זכייתו בתואר 'אנליסט השנה' היתה לו דלת פתוחה לקרנות רבות בניו יורק, והוא היה האישיות החשובה בחיתום ובקבלת השקעות מקרנות אמריקאיות", מספר סטנלי סטרן. "הוא פתח דלתות גם לחברות שלא היו לקוחות שלו, והוא עבד קשה. גילת, למשל, היתה חברה קטנה שבשנה הראשונה מכרה ב־5 מיליון דולר בלבד, סכום קטן מדי בשביל להנפיק. אבל ליאור דיבר עם כל קרן וקרן, ובסוף סגרנו על חיתום. אותו הדבר לגבי DSPG. הוא ידע לרכוש את אמונם של משקיעים, והיה הבסיס לכל ההנפקות".
אדלסברג מאודיוקודס מספר איך זה נראה מצד החברות: "היינו חברה צעירה שלא הכירו בארצות הברית, והאמריקאים סמכו עליו והאמינו לכל מילה שלו. בלי המשקיעים שהוא הביא, פשוט לא היתה הנפקה. בהנפקה השנייה שלנו היה רגע קריטי: המחיר שלנו בשוק ירד, והבורד היסס אם להנפיק או לא - חלק מהחברים חשבו שאולי המשקיעים מנסים להשיג מחיר טוב יותר. ברגמן נכנס לבורד ופשוט שכנע אותם להוריד את מחיר המניה, ל־42 דולר במקום 46, הוא שכנע אותם שזאת ירידה לצורך עלייה. הנפקנו ב־42, ואחרי שבועיים המניה עלתה ל־60 דולר".
ג'ינג'י סוער שלא ישן
אביבית מנה קליל: "הוא היה כל כך מרתק שאנשים היו מזיזים פגישות בשבילו"צילום: עמית שעל
צבי סלונימסקי, מייסד בריזקום שלימים נהפכה לאלווריון, מספר על "ג'ינג'י עם אנרגיות גדולות. זאת קומבינציה קטלנית, והוא היה דוחף את החברה והמשקיעים, ידו היתה בכל ויד כל בו. האנרגיה והרצון להצליח היו סוד ההצלחה שלו. אין דבר כזה שהיית מרים טלפון 24/7 והוא לא היה עונה. הוא הלך איתך לאורך כל הדרך, התעניין, תמיד נתן רעיונות. בריזקום חייבת לו הרבה, רק בזכותו הצלחנו לגייס השקעה מכובדת בחו"ל". ברקע עמד, כל הזמן, הרצון לעזור לישראלים. "אף שאת מרבית חייו הבוגרים עשה ליאור בארה"ב, הוא נותר פטריוט ישראלי", מספר אבי פישר, משנה ליו"ר קבוצת אי.די.בי. "דלתו היתה פתוחה ליזמים ישראלים, הוא היה מעורה וגאה מאוד בהישגים שאליהם הגענו".
לא תמיד היה קל להסתדר עם האופי הג'ינג'י הסוער, מספר שאול אייל. "אם יכולתי, הייתי אומר לו היום - תודה על הכל. עם כל הלחץ והתקופה המטורפת, תודה על ההזדמנות. באתי, עבדתי קשה, למדתי הרבה, איתו עשיתי את צעדיי הראשונים. נכנסתי לתוך נעליים ענקיות, יותר מגדולות, בתקופה מאתגרת של מהפכות. אבל אחד הדברים שלמדתי ממנו הוא שאין דבר כזה מפחיד ומאתגר. שנינו יוצאי סיירת; אמנם המזג שלו היה חם ולא היה קל להסכים איתו על הכל, אבל איכשהו עם כל הלחצים והקשיים, ראינו את הדברים עין בעין".
פסל בקריית עתידים
"ליאור עזב את אופנהיימר כי ידע לקרוא מפה היטב", אומר אייל. "הוא ראה שהבועה עומדת להתפוצץ ושהולכות להיות שנים לא קלות, היתה תרבות ארגונית שונה בבנק שרכש את אופנהיימר, CIBC, וליאור עזב בשיא, ב־2000־2001. הוא הקים קרן משלו, LB Capital, חלק מהכסף היה שלו והוא גם גייס, עשה פרויקטים, השקיע בחברות ישראלות כגון ויראנט ו־TTI. הוא היה חבר במועצות המנהלים של כמה חברות ועזר בגיוס כסף. פעם אחרונה ראיתי אותו ב־2005, ודיברתי איתו ב־2006".
כמו אייל, גם שאר העמיתים של ברגמן נדהמו בשבוע שעבר לשמוע על מותו. בימים שאחרי קבלת הבשורה הם לא חסכו תארים על תפקיד המפתח שמילא בהזנקת ההייטק הישראלי. "ישראל היא מספר 2 בוול סטריט במידה רבה בזכותו", אומר סטנלי סטרן. "הוא היה הרוח החיה, והוא דחף את החזון של ההייטק הישראלי לוול סטריט", מחדד אדי שלו. "אף ששמו של ליאור אינו מפורסם בארץ, הוא היה אחד הגיבורים האלמוניים של ההייטק הישראלי", מוסיף אבי פישר. וצבי סלונימסקי מסכם: "צריך לבנות פסל לזכרו בכניסה למתחם ההייטק בקריית עתידים".
