• תפריט
טורים

סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה

הגולשים שונאים באנרים אבל לא מוכנים לשלם תמורת הסרתם, הבלוגים מקבלים אישור מוועדת פרס פוליצר , איך ייראה העולם כשישלטו בו הגיימרים הצעירים, והאם עכבר המחשב ישרוד עשור נוסף?

רוני שני 09:3712.12.08

קמצנים

 

אין עוררין על כך שפרסום הוא אחת הדרכים הפחות מרנינות להתפרנס, ולא רק אם אתם פרסומאים; כולנו אוהבים לשנוא באנרים, מודעות טקסט ושאר מרעין קופצין, אבל מסקר שפורסם במגזין AdAge עולה שאנחנו יותר קמצנים מאידיאליסטים. על פי הסקר, רק 8% מן הגולשים יסכימו לשלם תמורת אתרים נקיים מפרסומות (למרות שכמו שמציינים בתגובות, עבור אתרים עם תעבורה נאה מדובר בחדשות לא רעות). בבלוג של Vortex DNA מגיעים למסקנות דומות, אם כי שם מתבססים על סקר שנערך ב-TechCrunch בעקבות השמועות על שילוב נסיוני של פרסומות בטוויטר.

 

ויקיפדיה קיבלה מענק בסך 890,000 דולרים לצורך שיפור כלי העריכה שבאתר, על מנת להתאימם לגולשים חסרי ידע טכני. המענק, מטעם קרן סטנטון, יופנה לגיוס מפתחים חדשים וביצוע מחקרי שמישות, שיקבעו מהם הכשלים וכיצד ניתן להתגבר עליהם. לדברי סו גרדנר, מנהלת קרן ויקימדיה (מפעילת האתר), המטרה היא לעודד "אנשים חכמים ובעלי ידע" לכתוב ערכים עבור האנציקלופדיה החופשית, אולם ג'ייסון קלקניס, שמפעיל את האתר המתחרה מאהאלו, סבור שממשק העריכה של האתר מסובך בכוונה תחילה. בראיון ל-Wired הוא מעלה את ההשערה שרף כניסה נמוך פירושו יותר ספאם וטעויות, וממליץ לקרן לשלב באתר פרסומות שההכנסות מהן ישמשו לשכירת בודקי עובדות מקצועיים. ג'יי וולש, דובר החברה, פוטר את דבריו של קלקניס כלא רציניים וחושף מעט מהתוכניות לעתיד. בקרוב בסלולר שלכם.

 

במאהאלו, בניגוד לויקיפדיה, יש פרסומות. אמנם לא מדובר באתר המתיימר לשמש כאנציקלופדיה, אלא מעין מאגר מידע המשלב חיפוש עם הפניות לתכנים, אולם ההבדל העיקרי בין שני האתרים הוא העובדה שהמודל העיסקי של קלקניס כולל תשלום לגולשים שתורמים מזמנם לעריכת האתר. המגמה הזו, המוכרת ברמה מסוימת גם מאתר הווידאו MetaCafe למשל, הולכת ומתגברת. איתמר שאלתיאל מספר על חברות הייטק שמאמצות את תופעת ה-Crowd Sourcing כתחליף להעסקת עובדים "אמיתיים". מצד אחד, מדובר באפשרות ממשית להרוויח כסף מהתחביב המקוון. מצד שני, התשלום אינו שווה ערך להשקעה ולא פעם, מדיף ניחוח של ניצול יצר ההתנדבות ושיתוף הפעולה של בני האדם.

 

פוליצר לכל אסיר

 

כנראה שגם בוועדת פרס פוליצר קוראים את הדו"ח של Technorati, שקובע שבלוגים זה לגמרי מיינסטרים. אחרת איך להסביר שדווקא השבוע הכריזו שם שגם טקסטים שמתפרסמים ברשת יהיו מועמדים לקבלת הפרס היוקרתי ביותר בתחום העיתונות? נכון שלעת עתה מדובר בפרסומים אמריקאיים בלבד, אולם דובר רשמי של ועדת הפרס מסר ל-ynet שגם בלוגרים עשויים להיכלל ברשימה. יתכן שהצעד הזה נובע גם ממצבה העגום של העיתונות המודפסת, אבל נראה שיחלפו כמה שנים עד שתתגשם התחזית של TechCrunch (שהולך והופך לפרודיה על בלוג קבוצתי): פרס פוליצר לעדכון בטוויטר.

 

אבל בזמן שהממסד העיתונאי מתחיל להכיר בחשיבותם של הבלוגרים (הניו יורק טיימס יקדיש להם מקום בעמוד הבית שלו), לא מעט דיקטטורות ומדינות מפגרות מעדיפות להביע את הערכתן לפועלם בצורות דמוקרטיות הרבה פחות. על פי דו"ח של המועצה להגנה על עיתונאים (CPJ), מתוך 125 עיתונאים עצורים ברחבי העולם - 45 הם בלוגרים. בין המדינות המככבות ברשימה ניתן למצוא את סין, קובה, בורמה, אריתריאה, אוזבקיסטן ואפילו ארה"ב. הדיווח הנוכחי מתייחס לחודש דצמבר בלבד, אבל התופעה אינה חד פעמית והודות לחברות כמו גוגל ויאהו, הפכה מזמן למשהו שכל בלוגר צריך לקחת בחשבון, ממש כמו טרולים בטוקבקים.

 

בפינצטה

 

המילניאלס, אותם בני תשחורת שעתידים לשלוט בעולם בתוך מספר שנים (וטוב שכך, מסביר באריכות הבלוגר טום ארמיטג'), מסקרנים את הגדולים. האנתרופולוג גרנט מקראקן תהה מדוע בני הדור הזה מתירים לאחרים להגדיר אותם וקיבל תשובה מיידית ואופיינית משני מגיבים: ראשית, "אנחנו מגדירים את עצמנו". שנית, "רק זקנים עסוקים בהגדרות דוריות". תומר אביטל, לחילופין, מוכיח ששניהם טועים, כשהוא מביא ציטוטים מספר המוקדש להגדרת בני הדור ומנתח עוד כמה הבדלים בינם לבין הוריהם.

 

ניקולאס כריסטקיס, פרופסור לסוציולוגיה מהרווארד וג'יימס פולוור, פרופסור למדעי המדינה מאוניברסיטת קליפורניה, ערכו מחקר על אושר והפצתו ברשתות חברתיות. על פי הממצאים שלהם, האושר הוא במידה רבה פונקציה חברתית. כלומר, ככל שיש לכם יותר חברים מאושרים - כך תחושו גם אתם. הלכה הסוציומטיה.

 

ולא רק לבני אדם, גם לנתבים יש חיי חברה ענפים, לפחות בהקשר הביטי של המילה, שיכולים לסייע לייעול העברת המידע ברשת.

 

מי צריך טלוויזיה כשיש מחשב נייד, תוהה לורה הולסון מהניו יורק טיימס, ופורשת בפני קוראיה את היתרונות והחסרונות. ואפרופו אי-טלוויזיה: איך ייראו ספריות הווידאו של העתיד?

 

הבלוגרית שרה טאוול סוקרת את השינויים שעתידים להתרחש בנוף המסחר האלקטרוני בעקבות המיתון.

 

אדובי מתחזקת מעין מגזין מקוון בשם Think tank, שבו היא מפרסמת ראיונות מאירי עיניים שעורכים מעצבים, אדריכלים ושאר בעלי מקצוע רלוונטיים עם עמיתים. שווה.

חגיגות הארבעים לעכבר חגיגות הארבעים לעכבר צילום: shutterstock

 

אם גללתם עד כאן, הרפו לרגע מהעכבר שבידכם ואחלו לו יום הולדת שמח: ביום שלישי מלאו לו 40 שנה. יובל דרור התארח בתוכנית של לונדון וקרישנבאום כדי להסביר לצופים איך הכל התחיל ולאן הולכים. בבריטניקה מזכירים שדאגלס אנגלברט, אבי העכבר הממוחשב, הגה גם את הממשק הגרפי שזכה לכינוי "חלונות", בסן פרנסיסקו גייט מציעים לצפות במצגת המקורית מ-1968, ומארק אוונס תוהה האם ההמצאה הזו תזכה להגיע לחגיגות היובל. גם בבלוג Good Morning Silicon Valley מביעים פסימיות באשר לסיכויי ההישרדות של העכבר אל מול ממשקי מגע מתקדמים, ובתוך כך, חושפים שלוג'יטק עורכת תחרות למציאת העכבר המיליארד ("בילי" שמו). מידע נוסף על החגיגות תמצאו ב-DesignMind, ובאתר ventureBeat תוכלו לקרוא ראיון עם העתידן פול סאפו, שמספר על העבר ומחווה דעתו על עתיד המיחשוב.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x