כשהמוזיקה נפסקת
לאבי לבקוביץ הלך ההארד דיסק, ואיתו חלקו הגדול של אוסף מוזיקה ענקי. וזה מרגיש כמו מוות של אדם קרוב
15:00
27.07.08
לפני שבועיים איבדתי חלק גדול מהמוזיקה בתפזורת שהורדתי בשנתיים האחרונות. מדובר בשעות רבות של מוזיקה, כמה עשרות טובות של גיגה, אם לא יותר. אני אפילו לא יודע מה הלך לאיבוד מרוב שזה היה הרבה ולא מתועד ולא מגובה. אני לא יודע גם כי זה לא היה באמת חשוב לי, המוזיקה היתה שם בעיקר כדי שתהיה שם, ובעידן של צריכה זה מה שחשוב. אבל כנראה בגלל הצריכה הזו אני מתאבל על זה כל כך עכשיו, אבל כבד ואבסורדי מאוד. אני מרגיש כאילו איבדתי אדם קרוב ואהוב.
הצער הוא לא רק על המוזיקה שאבדה, אלא על העמל הקשה שהשקעתי בה ועל החסר שהיא השאירה אצלי. זו צריכה של שנתיים, שנתיים מתוך איזה 13 שנה שבהן אני אוצר כל פיסת מידע שנוחתת על שולחני. היצע כזה אדיר מאפשר לי לגשת אל מקומות אזוטריים לגמרי, ולהרשים לא רק את האחרים אלא בעיקר את עצמי. בלי היצע אני מרגיש כלומניק.
בלי היצע מוזיקלי אני כלומניק. אבי לבקוביץאיור: ליאב צברי
בדרך כלל אני מנתב את עצמי בתוך הדיסקוגרפיה שלי לפי אינדקס של תאריכים ושמות. עכשיו התאריכים האלה הלכו לאיבוד, ובלעדיהם אני לא יודע מי יצא ומתי, אילו שירים קשורים אליו ומי נגד מי. איבדתי את סימני הדרך שלי. זה נורא כי זה אומר שבערך 15% מהידע שלי הלך בהינף עכבר (זה לא פרופורציונלי לכמות המידע אלא לחשיבות שלו). אני בכלל לא רוצה לחשוב על מה היה קורה אם כל המחשב היה נמחק. הייתי מתאבד.
למען האמת אני בכלל מרגיש בשנתיים האלה דפוסי הצריכה שלי השתנו, אז אולי זו המכה האחרונה בפטיש בדרכי להפוך לאדם פחות אנאלי בכל מה שקשור למוזיקה. האמת היא שגם את מה שהורדתי כמעט לא שמעתי, גם כי לא היה זמן (היה צריך ריכוז בשביל זה) וגם כי כשהיה לי זמן הייתי צריך לשמוע דברים אחרים. עבדתי בתעשיית המוזיקה וזה כבר נושא לדיון אחר לגמרי - לעבוד במוזיקה זה כמו לעבוד בזנות.
בינתיים הורדתי את מינון ההאזנה החופשית שלי מאלפי שעות בחודש למאות. לצערי זה מחייב אותי להתמתן בטעמי המוזיקלי לכיוון המיינסטרים, משום שאני מאזין לפחות מוזיקה, ומסיבות סטטיסטיות מוצא פחות דברים מקוריים ונדירים.
הייתי יכול אולי לשחזר את המוזיקה על ידי עיון ברשימות אלבומים, סטים או אוספים שיצאו בתקופות הנתונות שהלכו לאיבוד. אבל מאגרי המידע האלה כוללים המון פסולת, ובעיקר חסר בהם הטעם האינדיוידואלי שלי. אז נשארתי עם העובדה היבשה: איבדתי הון מוזיקלי שצברתי במשך שנתיים. אני אבל, וכשאני מנתח את זה בצורה כזאת אני גם מבין בדיוק למה.
