מרד הגולשים 2.0
מטלפונים זועמים להנהלה, דרך הפגנות מושקעות ועד פרישה קולקטיבית. תוכן גולשים זה נהדר, כל עוד הגולשים לא מחליטים לשבור את הכלים
המחאה ההמונית בפליקר לא הפתיעה את מי שמכיר את שוק תוכן הגולשים. אתה יכול להקים אתר פופולרי, למשוך אליו גולשים שימלאו אותו בתוכן במקומך וליהנות מהרווחים. אבל צעד אחד לא נכון - והם יתנפלו עליך בזעם של מהפכנים צרפתים בשערי כלא הבסטיליה. וקשה לדעת איזה צעד יעורר את הזעם הזה.
מנהלת הקהילות של תפוז אנשים, נעמה פלד, ספגה את הזעם הזה לפני כשבועיים, כשהאתר חשף עיצוב חדש לדפי הפורומים. התגובות הראשונות הופיעו בהודעות מחאה ובקללות בפורום המשוב. אחריהן הופיעה עצומה מקוונת נגד השינוי הגראפי. ואז הגיעו הטלפונים. "ביום שישי בערב עוד ישבתי במשרד, ופתאום הטלפון מצלצל ומישהי על הקו צועקת כאילו הפכתי לה את המטבח. את שומעת קריאות של ילדים ברקע ואומרת לעצמך - האמא הזאת, במקום לערוך את השולחן לארוחת שישי היה לה חשוב להרים טלפון".
התקיפו אותך אישית?
"כן, אבל אני לומדת לא להתרגש. אני לא מכוערת, ואמא שלי לא באמת עובדת במקצוע העתיק בעולם. מבחינתם אני הפנים של תפוז, והתמודדות עם מרידות היא חלק מהתפקיד".
וכל כך הרבה התרגשות מעיצוב גראפי? זה לא מגוחך?
"אנשים תופסים את תפוז כבית. כשחזרתי הביתה באותו לילה חשבתי על זה, והבנתי שזה כמו שמישהו יבוא אליי הביתה וישנה לי את הסלון".
מאבק אידיאולוגי
באוגוסט האחרון גילה גולש ברשת החברתית דה מרקר קפה כי תקנון האתר מתיר להנהלה לקחת את טקסטים מהבלוגים של הגולשים ולעשות בהם שימוש מסחרי. עשרות גולשים הודיעו כי הם משביתים את הבלוגים שלהם. מספר גולשים עזבו את האתר. בתום משא ומתן בין נציגי הגולשים להנהלת האתר שונה התקנון - אולם כמה מהגולשים כתבו כי השינויים היו לשוניים בלבד, וכי משפטית, תנאי השימוש נותרו כשהיו.
קל ללגלג על מובילי המחאות בעולם תוכן הגולשים. המגזין Wired קרא להם "אקטיביסטים פאסיביים", כשדיווח על המחאה האחרונה בפליקר. אולם מה שנדמה כצעקות ילדותיות הוא לפעמים אזהרה מפני תקדימים שליליים שעשויים להשפיע על עתיד האינטרנט. הגולשת "עדינה בלום", שהובילה את המחאה נגד דה מרקר קפה, דאגה לתאר אותה כמאבק על שאלת הבעלות על תוכן הגולשים. "המאבק הזה אידיאולוגי", כתבה, "מצד אחד ניצב בעל המאה, שהוא בעל הפלטפורמה, ומצד שני עומדים בעלי התכנים, ה'עמך', אנחנו". לאור התוצאות הלא מספקות של המחאה, היא עזבה את האתר.
ההתקוממות הגדולה והמסוקרת ביותר בחודשים האחרונים היתה של גולשי הרשת החברתית פייסבוק נגד יוזמת הפרסום החדשנית של האתר, Beacon. ביקון היא מערכת פרסום שבמסגרתה אתרים ברשת מדווחים לפייסבוק על פעילות הגולשים בהן, וזו מתפרסמת בעמוד מבזקי החדשות באתר.
לאחר ההכרזה על המערכת מחו עליה מאות גולשים, שבתוך ימים הפכו לרבבות. הנהלת פייסבוק התעלמה. באותו השבוע המחאה כבר סוקרה ב"ניו יורק טיימס". "הם בהחלט לא טיפלו בזה כראוי", אומר מרשל קירקפטריק, כותב בכיר בבלוג הטכנולוגיה ReadWriteWeb. "ההמתנה הארוכה של פייסבוק הביאה לכך שהם נאלצו לקחת צעדים גדולים אחורה מבחינת מדיניות הפרסום. אם הם היו מטפלים במחאה בזמן ומבטיחים לגולשים שההשתתפות בתוכנית ביקון תהיה רק לגולשים שמעוניינים בכך, אולי כבר היה להם מודל רווחים תקף - מה שאין להם עכשיו".
עם זאת, מרק צוקרברג דווקא זוכה לשבחים מקירקפטריק על הטיפול במשבר ישן - השקת מבזק החדשות שמדווח על מעשי החברים בפייסבוק. המבזק התקבל בזמנו בזעם, "אבל בסופו של דבר האתר נשאר נאמן לתוכניתו המקורית, והכל נגמר מצוין. ה'ניוזפיד' הוא אחד החלקים החשובים במותג של פייסבוק, ואתרים רבים אחרים העתיקו אותו", אומר קירקפטריק.
בישראל מזכירים את המקרה של IOL כדוגמה למרד גולשים שלא טופל היטב. בסוף שנות התשעים היה IOL אתר הפורומים המוביל בארץ. כשנודע בשנת 2000 כי פורטל וואלה רוכש את IOL וכי הפורומים של IOL ייסגרו או יאוחדו עם פורומים בוואלה, פרסמו גולשי IOL מחאות ותלונות. הנהלת האתר הגיבה באדישות, והקהילות של IOL הצביעו ברגליים. פורומים שלמים עברו באופן קבוצתי לפורטל תפוז, והעניקו לו את ההתנעה שהפכה אותו לאתר הפורומים הגדול בישראל.
מייסד אתר הבלוגים ישראבלוג, יריב חבוט, התמודד עם מרידות רבות לפני שפרש מניהול האתר. "תמיד קיים הפוטנציאל שאנשים באמת יקומו וילכו", הוא אומר, "אבל לרוב המחאות בהם סתם הבעת תסכול. כך לפחות התרשמתי בפרשות האחרונות שהיו בפליקר ובתפוז".
שיאכלו דונאטס
רוב המרידות באתרי תוכן גולשים מסתיימות כיום במחווה זעירה מצד הנהלת האתר. בפליקר הודיעה ההנהלה כי תוסיף לגולשים את האפשרות לא לראות את נגני הווידיאו בעמודי האתר. בתפוז הבטיחו להתחשב בכמה מהערות הגולשים בנוגע לעיצוב.
"החלק החשוב בהתמודדות עם המשבר הוא האופן שבו מגיבים", אומרת פלד. "נכנסתי בכינוי שלי כנעמה", אומרת פלד, "לא תחת 'הנהלת הפורומים'. ישבתי בערב שישי, ובכל יום שישי ובשבת עניתי אחד אחד לאנשים. גם פרסמתי את מספר הטלפון שלי".
הפנייה האישית חשובה במיוחד כשמדובר באתר שנקנה מהמייסד על ידי חברה מסחרית - כלומר, "התמסחר" ואיבד את נשמתו. המקרה המוכר ביותר בישראל הוא זה של פלטפורמת הבלוגים ישראבלוג, שנרכשה על ידי נענע 10 בסוף 2006. אילנה תמיר, שמנהלת את ישראבלוג מטעם נענע 10, סבלה מלא מעט תגובות זועמות בעקבות המהלך. גולשים רבים איימו כי במידה ונענע תבצע שינויים בישראבלוג, הם לא יהססו לנטוש. מסיבה זו, בין היתר, השינויים הגראפיים באתר נעשו באיטיות וזהירות רבה. בנוסף, תמיר מקפידה לנהל בלוג ולענות לגולשים בשמה הפרטי.
מנהלת הקהילות של פליקר, הת'ר צ'אמפ, מתמודדת עם סטיגמת ההתמסחרות מאז שפליקר נקנה על ידי יאהו. "רשתות חברתיות לוקחות את המשתמשים שלהן ברצינות רבה, ולפליקר היה מוניטין של שירות לקוחות מצוין", אומר מרשל קירקפטריק. "זה היה אחד מהיתרונות הידועים של המותג". כדי לשמור על המוניטין גם במרד הנוכחי צ'אמפ הגיבה בפרטנות לגולשים שהתלוננו על הכנסת הווידיאו לפליקר, תוך התבדחות על ההתקפות האישיות יותר שכוונו נגדה.
הרוח הטובה חזרה לאתר בזכות הגולשים עצמם, שהחליטו להתבדח על המרדנות השוררת בקהילה שלהם ולפתוח קבוצות מחאה בשמות כמו "אנו אומרים לא לתמונות בפליקר", "אל תהיו כבדים" ו"אנו דורשים דונאטס חינם". צוות מנהלי הקהילות קפץ על ההזדמנות והזמין את המשתמשים לדונאטס על חשבון פליקר במסעדה בסן פרנסיסקו ב-16 באפריל. מי שלא מאמין, יכול לראות את התמונות בפליקר.
