האמנית תמר לב און במסע בין דמויות טראגיות
לב און מציגה מחקר גנאלוגי ממושך שביצעה סביב המשפחה של סבתה מצד אמה באמצעות סיפורים של אמה ושל קרובי משפחה רחוקים
“בדרך כלל אני ממציאה סיפורים סביב העבודות שלי, אבל כשהתחלתי לחקור את בני המשפחה שלי, מהר מאוד הבנתי שאני לא צריכה להמציא כלום כי שום דבר לא יתעלה על החיים האמיתיים שלהם”. כך אומרת האמנית תמר לב און שתערוכה שלה, “הרוקמת והידעונית”, מוצגת בימים אלה בגלריה P8 בתל אביב.
בעבודות מציגה לב און מחקר גנאלוגי ממושך שביצעה סביב המשפחה של סבתה מצד אמה באמצעות סיפורים של אמה ושל קרובי משפחה רחוקים. “הכל התחיל מתמונה של משפחתה של סבתא שלי שצולמה ב־2014 בפולין ושפיתחתי אובססיה אליה. התחלתי לחקור אותה והכרתי דמויות כמו שמעון, שהיה הילד המוכשר במשפחה ששלח מפולין ציור לבוריס שץ (מייסד “בצלאל") ועל סמך הציור התקבל ללימודים. הוא הכין את עצמו לעלות, אבל רגע לפני שעלה מת ממחלת הטיפוס. הכרתי גם את זהבה, שאמא שלי סיפרה לי עליה שהיא היתה מכינה לביבות, ובהמשך גיליתי שיום אחד היא חזרה הביתה ומצאה את בעלה שהתאבד על הרצפה".
"בניתי מיתולוגיה חדשה"
היא מוסיפה ש"הכרתי את אליהו שסבל מאפילפסיה אבל בגלל שאף אחד לא ידע מה זה בזמנו, חשבו שהוא משוגע ואשפזו אותו במוסד שבו הוא גם מת לבסוף”.
סביב הדמויות הללו יצרה לב און שלושה גופי עבודות: שטיח רקום ענקי בגודל של 3.5 על 2.80 מטרים, שבו הן מופיעות בשפה ויזואלית שמזכירה דמויות מיתולוגיות שונות. את שמעון המוכשר היא עיצבה כדמות עטופה מברשות ומכחולים ואת הדודה זהבה כדמות שמכינה לביבות מעל השלד של בעלה. “בדקתי המון תבניות של שטיחים קלאסיים”, היא מספרת, “ובעצם בניתי מיתולוגיה חדשה”.
תמר לב און לצד עבודתה. "אליהו סבל מאפילפסיה אז חשבו שהוא משוגע" צילום: אוראל כהן את התהליך האמנותי מתחילה לב און בציור של הדמויות בעיפרון, שאותו היא מעבירה למחשב ומשם למפעל שרוקם אותם עבורה על בד הלבד הגדול של השטיח. לצד השטיח נמצא גוף העבודות השני, שבו היא מציגה את ציורי העיפרון המקוריים. בגוף העבודות השלישי משלבת לב און את אותן הדמויות מהתמונה המשפחתית המקורית עם דמויות מתמונה ישנה של משפחתו של בעלה, ויחד נוצרות וריאציות למשפחות מדומיינות שהיו יכולות להיווצר.
"לא הכרתי אף אחד"
לב און (39) החלה את דרכה בכלל בלימודי תואר ראשון באדריכלות, אך עבדה במקצוע למשך תקופה קצרה בלבד, כאשר נסעה ללונדון למשך חמש שנים, שם השלימה תואר שני באמנות. “בלונדון יצא לי להציג באופן די תדיר, גם בגלריות מקומיות וגם בביאנלות שונות”, היא מספרת. “חזרתי לארץ ב־2012 ללידה של בתי הבכורה, ולקח לי קצת זמן להיכנס חזרה לשוק.
לא הכרתי אף אחד, גם הייתי אמא פתאום וסצנת האמנות בארץ היא מאוד לא פתוחה. בשלב מסוים הכרתי את אחת מחברות הגלריה השיתופית P8 שהזמינה אותי להיות חלק ממנה, ומאז אני שותפה בה”. במקביל לב און מלמדת במכון הטכנולוגי בחולון HIT ובאוניברסיטה הפתוחה. בימים אלה היא מציגה פרויקט נוסף, “מיתות משונות”, בראשון לציון.
איך הגיבה המשפחה לחיטוט בהיסטוריה?
“הם כבר די רגילים לעיסוק שלי בתמונה הזו, שיושבת אצל ההורים שלי בסלון שנים. הם הגיבו בצורה חזקה יותר לשטיח, לכך שהקמתי בעצם את הדמויות לחיים”.
