התערוכה שמכריחה להישיר מבט אל חסרי הבית

“זה מבחינתי הנוף התל אביבי החדש, וזו כבר החלטה של כל אחד אם הוא מביט בזה או לא”, אומרת האמנית חנה סהר, שבמשך ארבע שנים תיעדה אנשים ברחובות תל אביב. בין מצולמיה של סהר חסרי בית, מהגרי עבודה, פליטים ועולים חדשים.

סהר (51) היא צלמת מוערכת שהתפרסמה בעיקר הודות למושאי הצילום שלה שהיו לא פעם אנשים שבשולי החברה כמו מהמרים, זונות וטרנסג’נדרים.

אחד התצלומים בתערוכה. האוצרת נעמה חייקין: "השינה מאפשרת לשנות את נקודת המבט כלפי המצולמים, כיוון שבשנתם הם אינם מבקשים מאיתנו דבר" צילום: חנה סהר

את דרכה החלה כצלמת עיתונות, ובמהלך השנים הציגה 17 תערוכות יחיד וזכתה בפרסים שונים כפרס קונסטנטינר (2002) ופרס שרת החינוך והתרבות (2014).

בשבת הקרובה תיפתח במוזיאון הפתוח לצילום בגן התעשייה תל־חי את התערוכה "חשופים" שתציג 30 תצלומים מתוך המאות שצילמה ברחובות תל אביב” - בכולם מופיעים חסרי בית כשהם ישנים.

“בסדרות קודמות היה לי קשר אישי עם המצולמים, הם היו חלק מהעולם שלי. הפעם התנהלתי סביבם”, היא מספרת. “במשך שנים השתמשתי במצלמה ככלי להבעה עצמית, פה אני חוזרת לצילום התעודי הפשוט. יש לי רק את הרחוב, בלי תפאורה ובלי מניפולציות של תאורה, עם מצלמה אנלוגית ופילם - אני מביאה את מה שיש. גם הצילומים עצמם נעשו בלונג שוט, פחות נכנסתי למיהו כל אדם. התערוכה עוסקת בתופעה רחבה, הנוף התל אביבי בו איפה שלא תסתכל - יש אנשים שבורים.

"הרוב כמובן נמצאים בדרום העיר, שזה גם האיזור בו צילמתי יותר. אני חושבת שהם מרוכזים בדרום ת”א כי דווקא במקומות שיש בהם יותר עוני יש יותר סיכוי שאנשים יתנו לך כסף. כי הם מבינים שגם הם יכולים להיות במצב הזה בקרוב. בצפון ת”א הם נחשבים מטרד, הסיכוי לקבל שם כסף קטן יותר. אבל מה שהבנתי בשנים האלה הוא שכל אחד מאיתנו יכול להגיע לשם. כולנו שורדים את תשלומי שכר הדירה והחשבונות ואם מישהו מסיבה כלשהי לא יכול לעבוד חודש־חודשיים, הוא יכול למצוא את עצמו שם. בגלל זה אנחנו פוחדים להסתכל עליהם”.

סהר. "מצלמת את המצב הרגשי שלי" צילום: עמית שעל

הצילומים של סהר יוצגו בתערוכה בגודל קרוב לאנושי - 1.5 על 2.2 מטר. “זו הפעם הראשונה שאני מציגה עבודות כל כך גדולות. המטרה היא להביא את המציאות אל תוך המוזיאון", היא אומרת, "כשאת עומדת מול העבודה את ממש רואה את הסיטואציה. אני מנסה להציג את העבודות האלה בתערוכה כבר הרבה זמן, אבל אף אחד לא רצה להציג אותן. זה נראה לכולם עצוב מדי, עד שנעמה חייקין, אוצרת התערוכה, הרימה את הכפפה”.

“אלו עבודות אמנות מצוינות, העוסקות בנושא חברתי חשוב באופן מורכב שמעורר שאלות אודות סוגיות קיומיות, טיבו של מדיום הצילום וההתנהלות במרחב הציבורי, ועל כן הן ראויות ביותר לתצוגה”, אומרת חייקין על הבחירה להציג את התערוכה. “אמנות במיטבה עוסקת בסוגיות קיומיות ועקרוניות מורכבות, עיסוק זה הוא זכות הקיום שלה”.

יחד עם חייקין, במהלך העבודה על התערוכה, בחרה סהר להתמקד דווקא בדמויות של אנשי הרחוב הישנים. “השינה מחדדת ומבליטה את מצבם של המצולמים המבודדים מבחינה חברתית”, אומרת חייקין. “היא גם מדגישה את מצבם הפגיע ומחדדת את האחריות שלנו כלפיהם. בנוסף היא מאפשרת לשנות את נקודת המבט כלפיהם, שכן בשנתם הם אינם מבקשים מאתנו דבר ־ אלא מעניקים לנו את ההזדמנות להתבונן בעצמינו באמצעותם”.

באמצעות התערוכה תנסה סהר לא רק לייצר אמפתיה אצל הצופים אלא גם, אולי, לעודד מישהו לפעולה. “אני הרגשתי שתפקידי הוא להביא את הדברים למודעות. כמו לזרוק אבן על מים ולחכות לראות מה יקרה. יש נטייה של אנשים להסתכל עליהם ולהגיד ‘שיקומו ויעבדו’. אבל האנשים האלה נמצאים במצב של ייאוש. אולי גוף שיש לו הרבה כסף כמו עיריית ת”א ירים את הכפפה בעקבות התערוכה ויקצה להם מקומות להתארח וליווי של עובדים סוציאליים. אני חושבת שאפשר לפתור את המצב הזה יחסית בקלות, אם רק היתה נכונות וזרימה יותר גדולה של אנרגיות טובות”.

מהתערוכה "חשופים". "האנשים האלה נמצאים במצב של ייאוש" צילום: חנה סהר

את רואה את זה כתפקידך כאמנית?

“אני לא חושבת על האמנות ככלי להעברת אג’נדה. אני מצלמת את המצב הרגשי שלי. אני חושבת שבמשך השנים האלה שצילמתי אותם המצב שלי היה דומה לשלהם במובן שבעצמי חיפשתי אהבה. אבל היום כשאני מסתכלת אחורה על כל הסדרות שלי אני מבינה שכן יש לזה ערך מוסף, כמו הניסיון שלי להכניס לפנתיאון נשים מזרחיות מהזווית הפמינסטית, (סהר מתכוונת לסדרת "אשלון ביוטי" בה צילמה את אמה ונשים נוספות ממשפחתה. ר"ב), אז אולי זה הייעוד שלי כאמנית”.

שוחחת עם המצולמים?

“עם חלקם. אדם בשם סרגיי למשל, שכבר יצא מזה לשמחתי. הוא אמר שחשוב לו להופיע בתערוכה כדי להראות שבעזרת אהבה אפשר לצאת בכל מצב. ברגע שאמא שלו הגיעה מרוסיה לעזור לו הוא נטש את האלכוהול. עכשיו הוא עובד בחנות ירקות וטוב לו. הוא סיפר שאנשים ניסו לעזור לו בעבר אבל אף אחד מהם לא באמת אהב אותו ולכן זה לא הצליח”.

יש גם נשים בין המצולמות?

“התערוכה מציגה צילומים של גברים אבל כן, פגשתי גם נשים הומלסיות. הן בדרך כלל ישנות במקומות הומים כמו תחנות אוטובוס, בישיבה, כדי שלא יטרידו אותן".