הסרט "אמריקן האני": יפים ומזוהמים
"אמריקן האני" הוא סרט מעט ארוך מדי. אבל מי שיתמסר אליו יזכה בכמה מהרגעים היפים של הקולנוע השנה
במרכז "אמריקן האני" ניצבת דמותה של סטאר (התגלית סשה ליין), נערה מתבגרת משולי החברה האמריקאית, שהחיים לא חילקו לה את הקלפים הטובים ביותר. בשאיפה למצוא מקום טוב יותר, היא מחליטה להצטרף לחבורת צעירים אשר חוצה את מדינות הדרום ומתפרנסת ממכירת מגזינים מדלת לדלת. שם היא פוגשת את ג'ייק הכריזמטי (שיה לה־באף בהופעה מפתיעה) שבו היא מתאהבת, את הבוסית הקשוחה קריסטל (ריילי קייו המדהימה, נכדתו של אלביס פרסלי) ואת שאר הנערים, אבודים ממש כמו סטאר, שהפכו למין להקה נודדת, לסוג של משפחה.
את התסריט כתבה ארנולד במהלך מסעותיה בארה"ב. במהלך הצילומים היא נתנה לשחקניה, ללוקיישנים ולמציאות לשנות ולעצב מחדש את "אמריקן האני", והתוצאה היא סרט לא שגרתי, כזה שמזכיר את כתביו של סופר דור הביט ג'ק קרואק ("בדרכים") יותר מאשר את סרטי המסע המפורסמים של הקולנוע.
שיה לה־באף וריילי קיו. נערים אבודים שהפכו למעין משפחה
אורכו של הסרט הוא כשעתיים וארבעים. אין ספק שהדבר מייצר אתגר לצופיו, וסביר שהיה מרוויח מקיצוץ קל. מאידך, "אמריקן האני" הוא מסוג הסיפורים שיכלו להתפרס על פני שעה כמו גם על פני שלושה ימים. התהליך שעוברת סטאר איננו קולנועי, אלא מציאותי ומורכב. המסע שלה הוא כזה ההולך במעגלים גדולים המחזירים אותה בכל פעם לאותה נקודה, שקוטרם הולך ומצטמצם עד לרגע שבו היא לומדת להכיר מי היא, ולהשלים עם עצמה. לפחות עד הפעם הבאה. סטאר היא פצצת זמן של נעורים, של חופש, שנופלת, קמה ומסתערת על העולם מחדש. בדיוק כמו הסרט שמביא את סיפורה.
