צבעים מן המדבר

את גיל ההתבגרות שם היא זוכרת כתקופה שבה "המלונות היו מאוד פופולריים. עוד לא היו כאלה בים המלח ואנשים הגיעו לחופשות מרפא אצלנו. לעיר היה באזז תיירותי די חזק וכמובן היה פסטיבל ערד שהביא המון בני נוער".

הרבה מים זרמו (או לא) בוואדי מאז. זה שנים שקידר, מרצה בבצלאל ובסמינר הקיבוצים ודוקטורנטית לאוצרות באוניברסיטת רדינג, אנגליה, מעבירה את רוב ימיה בתל אביב. אבל יש לה עוד בית בערד, שאליו היא נוסעת, "כל רגע פנוי. לצאת מהקלחת העירונית". 

שנים בער בה הרצון לתחבר בין העיסוק האמנותי שלה לעיר המדבר. היא שאלה את עצמה: "מה אני יכולה לעשות שיהיה גם משמעותי לעיר וגם יקרב אותה לסצנת האמנות הישראלית והבינלאומית?". לכן יזמה לפני שלוש שנים תוכנית שהות אמנים בעיר, רזידנסי בעגה אמנותית, שבמהלכה אמנים גרים בעיר למשך תקופה ויוצרים בה. עד כה התארחו בה כבר 50 אמנים מהארץ ומהעולם והותירו את חותמם על רחובות עיר המדבר המדשדשת. מתוך התוכנית נולד גם "המרכז לאמנות עכשווית" שנפתח ביום שישי האחרון שעליו חלמה קידר שנים ואותו היא תאצור. זהו מרכז בן 300 מ"ר ובו גלריה המציגה אמנות ישראלית ובינלאומית עכשווית. "זה צמח מהרזידנסי", היא אומרת, "זה בעצם מרכז האמנות היחיד במזרח הנגב".

ערד אינה המקום הראשון שעולה כשחושבים על אמנות, שנינו מסכימים, "וזה דווקא קצת סותר, כי להיות במדבר משחרר דימויים ומרוקן את הראש ממחשבות".

השוק הישן שבו פתחה האמנית תכלת רם "חנות". "מקום שמציע קפה ותה ולפטפט קצת" צילום: הדס קידר

האמנים ירשו בית

האירוח מתקיים בביתה של תושבת העיר דורה גמזו ז"ל, שבצוואתה ביקשה לארח "אמנים יוצרים ואנשי רוח לתקופות של כתיבה ויצירה". הבית ברחוב כרמל פינת רחוב אחווה שהורישה לעירייה בצירוף אותה שורה עמד ריק שנים רבות עד שהעירייה שמחה למשמע הצעתה של קידר. מדובר בצמוד קרקע קטן שנמצא בשכונת הווילות של העיר, עם נוף למדבר. במסגרת התוכנית מוצעים רק הבית ולעתים גם תקציב לחומרים. "אין לנו שום תקציב אחר כרגע", אומרת קידר שבמסגרת הרזידנסי גם מלמדת בעיר אמנות עכשוויות.

האמנים שמגיעים לבית "שוהים בעיר ומכירים אותה מקרוב דרך התושבים ודרך המקומות, וגם התושבים, יוצא להם להכיר אמנים פעילים מעניינים מהארץ ומחו"ל". מעבר לכך מודל הרזידנסי מאפשר לראות את תהליכי היצירה, בניגוד למוזיאון שבו רואים רק את המוצר המוגמר, ו"האפשרות לראות את התהליך ולשמוע את הלבטים ממש בריל טיים מעניינת, מלמדת ומחזקת את האמנים המקומיים", כך קידר.

אחת השאלות העיקריות ששואלים את קידר היא מה יוצא מזה לעיר. "אני אוהבת להסביר את זה דרך העבודות עצמן: אם זו אורית ישי שהגיעה לעיר, חיפשה לווידיאו שלה רקדניות וביקשה לקשור קשר עם מורה מקומית למחול ויחד איתה עבדה על יצירה, ואם זה האמן השוויצרי רוני הארדליץ שעבד עם נערים מקומיים. זה מייצר חיבור מעניין". קת'רינה היב, גם היא שוויצרית, עבדה עם תושבים שמתנגדים להקמת מכרה הפוספטים בקרבת העיר. היא יצקה בגבס את האגרופים שלהם וצילמה את היציקה במקום שבו אמור היה לקום המכרה. האמנית מרב קמל עבדה עם נוער על סרט וידיאו שעוסק בחדר אשפה שבנה האדריכל צבי דקל במרכז העיר.

האמנית תכלת רם שהתה שם לכל אורך אוגוסט. רם מספרת שהיתה לה בקשה מוקדמת, "שמלבד הבית ייתנו לי עוד איזה מקום. עשיתי סיור עם הדס ונתקלתי במרכז המסחרי הנטוש, מין שוק מקורה כזה שפעם היה מאוד פעיל וכשנפתח הקניון, אז הצורך בו הלך ופחת. זה גם אזור מעניין כי הוא לא שייך לעירייה אלא לאנשים פרטיים. קיבלתי חנות בשוק הנטוש, 10 מטרים עם חלון שפונה למדרכה".

עבודת נייר ־ נעמה ערד; ציור קיר ־ הראל לוז צילום: הראל נעמה

אופציה לאמנות

רם לא מכרה בה כלום אלא "תושבים תרמו לי שולחן, ארבעה כיסאות, ספסל קטן ועציצים ובעצם פתחתי מקום שמציע קפה ותה ולשבת ולפטפט קצת. אני הכנתי את התה והקפה, ובמהלך החודש הזמנתי חברים אמנים לבדוק אם אפשר לבצע פעולות אמנות ספונטניות. אז בעצם זה היה מקום שיותר משהיה מיצג אמנותי שלי היה מין מקום כזה שהכיל בתוכו אי־אילו אפשרויות לאמנות". כך למשל הראל לוז צייר בספריי על חזית בניין השוק, ונעמה ערד יצרה עבודה בחלון החנות של רם.

הדס קידר. המדבר משחרר דימויים צילום: הרצל יוסף

מה בדיוק הופך את החנות לאמנות? "יותר משהוא יצירת אמנות שלי הוא מאפשר לי לחשוב על רעיונות שמעסיקים אותי כשאני עושה אמנות, וזו באמת של השאלה של המקום הספציפי", היא מסבירה. "איך מייצרים אמנות בערד? איך מבינים אמנות בערד? אלה שאלות שלאו דווקא מצאתי להן תשובה ברורה, אבל משהו בחודש הזה פשוט חיזק את אותן שאלות וזו מבחינתי הצלחה". מלבד זה נוצרו המון קשרים בין־אישיים שפשוט קשורים בשהות, "היתה לי האפשרות להסביר לבעלי העסקים בשוק מה אני עושה ולהגיד להם: הנה, זאת גם אופציה לאמנות, אמנות לא צריכה להיות מוצר באופן שבו אנחנו רגילים לחשוב עליה".