סבתא בישלה קרפדה

לסופרת והעורכת אור ארנסט היה בילדותה חלום־סיוט, שבו כל הרצפה היתה מכוסה בקרפדות. סבתה פתרה את משמעותו בעזרת מתכון עיראקי סודי, שאותו חושפת ארנסט בספר החלומות החדש שלה "מרבד הקרפדות", שאייר אורי טור ועיצבה נעם חן, המיועד לבני 12–7 ("אבל גם צעירים ייהנו ממנו, אם יקריאו להם").

הספר מורכב מסיפורי חלומות מאוירים, משעשעים ומותחים, הכוללים גם התייחסות לסיוטים שפוקדים רבים מאיתנו, במיוחד ילדים. לצד הסיפורים יש יומן חלומות עם שאלונים וטריוויה, המעודדים את הילדים והילדות לבטא את עולמם הפנימי ולכתוב ולצייר את חלומותיהם. "חשבנו להחזיר את כל הנושא של כתיבת יומן, כזה שאני כתבתי כשהייתי ילדה, וחלק גדול מהספר מוקדש לכך", מספרת ארנסט. "הילדים יוכלו לקחת חלק פעיל, ובסופו של דבר יישאר להם ספר זיכרונות. בשאלונים אנחנו שואלים למשל 'מה החלום הכי מצחיק שהיה לך?' או 'איזו חיה מוזרה רדפה אחריך בחלום?', אבל גם משאירים דפים ריקים, כדי שהילדים יוכלו להתפרע".

מימין אור ארנסט ואורי טור

כתיבה בזרם תודעה

ארנסט (48) כותבת בעיקר למבוגרים ("אי שקט", "נמס"), אך כשנתקלה לראשונה באיורים של המאייר והאנימטור טור היא נשבתה בקסמם ובעקבותיהם עלתה המחשבה על הספר. "האיורים הסוריאליסטיים שלו מתאימים מאוד לסוג הכתיבה שלי, שהיא זרם תודעה. היצירה שלו אינטואיטיבית, ויש בינינו חיבור יצירתי טוב".

משמאל למעלה: ארנסט וטור ודימויים מהספר

בימים אלה הם מגייסים כסף עבור הספר דרך אתר הדסטארט. הסכום הנדרש הוא 28 אלף שקל, ועד כה גויסו 60% ממנו. אלה שיתרמו לפרויקט יוכלו לקבל עותקים חתומים עם הקדשה, פוסטרים מאוירים ומסלול מלאכים הכולל את כל התשורות וספר שיופיע בו קרדיט עם שמם.

הסיפורים כתובים מנקודת מבטם של ילדים, ילדות ואפילו כלבה. הם אינם שאובים מחלומות מסוימים, אלא "טיפוסי" חלום - מותח, מצחיק, מבולבל או צלול. "פרט לסבתא אחת לא מוגדרים בו אבא או אמא, אלא רק הורה או הורים, דבר המאפשר לילד בכל משפחה, גם לא סטרייטית, לחוש בבית", מציינת ארנסט.

ארנסט וטור בחרו להוציא את הספר בעצמם ולא לפנות להוצאה. "להוצאות הספרים אין כל כך כוח להשקיע בספרים כאלה וגם לא רצינו הגבלות של מה נכון ולא נכון לילדים ואת כל הבירוקרטיה הזאת. אנשים קולטים איכות, אז נכון שזורם הרבה זבל לשוק, אבל דברים טובים יכולים לצוץ ולהתקיים, ואני סומכת על הקהל".

איור חופשי ללא תסריט

טור (33) יוצר בפעם הראשונה לילדים ומודה שהתחושה זרה ומוזרה. "אני לא מאייר שגרתי כל כך, ובדרך כלל אני עושה פרויקטים מופשטים יותר שלא נשענים על תסריט או נרטיב ופונים לקהלים מבוגרים. והנה אני צריך לעשות את הדבר הזה באחריות מסוימת ולתאר עולם או סיפור שהוא לאו דווקא שלי.

"מכיוון שאני מאלתר את כל העבודות שלי, אין לי שלבי תכנון או סקיצות, ונחסכת ממני כל החרדה של לחשוב יותר מדי על קונספט ולדאוג אם הוא יהיה טוב או רע. השיטה שלי לא ממש מסתדרת עם ספרי ילדים, אבל בו זמנית היא יוצרת משהו מפתיע, וזה מה שאור רצתה. זה ספר שהשליטה בו פחות חשובה, כל אחד יכול ליצור באופן עצמאי יחסית. יש בינינו דינמיקה נהדרת, והטקסטים שלה מושפעים מהציורים שלי ולהפך, אבל זה לא כמו בספר ילדים רגיל. קראתי את הטקסט ושמתי אותו בצד. מאוחר יותר חזרתי אליה והיא עשתה בו תיקונים, ומכאן התחיל פינג פונג יצירתי בינינו".