"אני לוחש ציורים"

"ציור דורש השתהות, ובתל אביב לרוב אין זמן להשתהות כי הכסף מדבר", אומר האמן עידו מרקוס, שגדל במרכז הארץ אך כבר שנים גר ויוצר בחיפה. "חיפה היא עיר פועלים, וצייר הוא פועל שקם בבוקר, הולך לסטודיו ורושם. אני אוהב את חיפה אולי בגלל כל מה שהחיפאים לא אוהבים: כי היא עדיין מסתורית והכסף לא שולט בה. היא מאוד אמיתית, פחות בקטע של אופנות, האוכלוסייה יותר מבוגרת. הסצנה יותר קטנה ויש הרבה שקט, גם כלכלי וגם שקט מההמולה של מירוץ העכברים. משהו בעיר הזאת משאיר אותי על הקרקע, פחות אשליות, יותר עבודה קשה והתחייבות יומיומית".

ובכל זאת מרקוס (36) מגיע עם האמנות שלו הרבה מעבר לבתי הזיקוק. הוא כבר הציג, בין השאר, בהונג קונג, בניו דלהי ובתל אביב. בימים אלו מוצגת תערוכת היחיד השביעית שלו בתל אביב (גלריה רוטשילד אמנות, יהודה הלוי 48).

לתערוכה קרא גליץ': "כי היא נעשתה במהירות", הוא מסביר. בנוסף, "זו גלריה שרוב הציירים בה ריאליסטיים, ואני קצת גליץ' במערכת — אני יותר אקספרסיבי, עובד מהראש ועם הצבעים שקרובים אליי באותו רגע. אני צייר לא מסודר".

הוא מצייר עיקר נופים מופשטים, שאת רובם הוא ממציא ומדמיין. מבחינתו הנופים הם מערכת יחסים בין צבעים, "אתה רואה נוף, אבל אני ראיתי אדום לעומת כחול, אדום לעומת סגול. גם המצב רוח שלי באותו רגע קובע".

עידו מרקוס בסטודיו שלו. "צייר הוא פועל" צילום: אלעד גרשגורן

התערוכה כוללת יותר ממאה ציורים מיניאטוריים מונחים זה לצד זה בכמה שורות, מה שיוצר מעין קיר מעניין. “ההצבה של העבודות מאוד חשובה לי", הוא אומר, "זה מיניאטורי, אבל ברגע שאתה מתקרב זה כמו קולנוע, אתה נשאב ומתגלה לך הטכניקה, אני קצת לוחש את הציורים לצופה".

בסופו של דבר ההצבה של ציוריו יוצרת הרגשה ש"אתה בתוך קובייה הונגרית וקצת מוצף, כי אני מרגיש שגם אנחנו מוצפים בדימויים". הוא מספר שבסיום הלימודים (מרקוס בוגר המדרשה לאמנות במכללת בית ברל וה-SVA בניו יורק) הוא היה כמה שנים ללא סטודיו, מה שהכריח אותו לחשוב על ציור בבית".

למה מיניאטורות?

"מישהו אמר לי שצייר טוב צריך לצייר טוב גם ב־5X4 ס"מ. סקרן אותי המשפט הזה. בהמשך הבנתי שהמכלול של העבודות יוצר עוצמה שלא הייתי מקבל גם בציור של 3 מ"ר".

איך בוראים עולם במשטח כזה קטן?

"אנחנו חיים בעידן של ירידי אמנות ומדברים השתלטות הקפיטליזם החזירי על האמנות. אנשים רוצים גדול וצבעוני. אז בלי שהתכוונתי זו אמירה קטנה שלי ההתרחשות הזו. המידות גם עוזרות לי להישאר בגובה העיניים עם המציאות. אני לא גר באנגליה או בשוויץ, ואחת הסיבות לגודל היא המקום שבו אני נמצא. המציאות בחוץ קשורה למי שאני, אני חושב שאמן הוא יצור פוליטי גם אם העבודות הן לא פוליטיות".