נערת רוך

הבחירה של שילה פרבר לקרוא לאלבום "מכתבי אהבה" מסמנת העדפה של העבר על ההווה. כאשר מסתכלים על עבודותיה של פרבר לאורך השנים, ניתן לראות בבירור את השינוי שעברה מנערת רוק מרדנית ב"תתנהגי יפה" (2004) ו"מתוק שחור" (2009), ליוצרת שהיא היום. זה התחיל בערב שירי תרצה אתר עם לאורה ריבלין "בגלל הלילה", והוליד שני פרויקטים נוספים: ערב שירי כסית וערב שירי אלתרמן. השני גם הוקלט לאלבום שיצא ב־2011. הגיטרה החשמלית נעלמה לחלוטין לטובת האקוסטית, הפלייבק התמלא בכלי מיתר, בעיקר בצ'לו של מאיה בלזיצמן, ופרבר הפכה לחוה אלברשטיין של המאה ה־21.

פרבר. מוותרת על מסכת השחור בעיניים לטובת עומק המבט צילום: אורית פניני

האלבום החדש מחזק מאוד את הבחירה של פרבר לוותר על מסכת השחור בעיניים לטובת עומק המבט. הסאונד של פרבר 2016 דומה לזה של "שרה אלתרמן" — אלבומה האחרון. בטקסטים, כמעט כולם שלה, נשמעת השפעתו המבורכת של אלתרמן. פרבר חכמה ומוכשרת מכדי ליפול למלכודות צפויות של כתיבה בצלו של משורר גדול ומוכר. היא מצליחה לספוג לתוך העולם שלה את הרוח האלתרמנית, ונמנעת מניסיונות מתישים להפעים את המאזינים בחריזה וירטואוזית או בעברית גבוהה ומאולצת.

פרבר פונה אל דמויות חצי בדויות ומפעילה את הדמיון. במקום לחשוף את עולם הרגש שלה עד העצם כמו בעבר, היא בוחרת להמציא אבא שמת ושאליו אפשר לדבר בלי שיפריע, לפנות ב"ארצות החום" אל הציפור שאיחרה לעזוב ונשארה לבד ולהביע הזדהות כנה ומרגשת, או לחזור אל הילדות התמימה ב"ימים יפים".

מכתבי אהבה

השפעה נוספת ומתבקשת היא של תרצה אתר. גם כאן פרבר שומרת על פאסון ואלגנטיות. היא מושפעת, לא נסחפת לחיקוי. למשל: "רק דמעות שנמסו בגשם / אי אפשר את כולן לאסוף / אחפש מעבר לקשת / שתי מטריות על החוף / רק דמעות שנמסו בגשם / זו אני האשה בחלון / בשמלה חדשה לנשף / ועיתון ישן בארון" ("פרחי בר"). קשה שלא לשים לב להתמסרות הטוטאלית של פרבר לכתיבה, לדיוק ולזיקוק של האמירה.

ניכר שהוקדשו שעות רבות לכתיבה ועריכה של הטקסטים, ושגם הבחירות בעיבודים ובעטיפה האקוסטית נעשו תוך מודעות גדולה. מי שבוחר בסביבה מוזיקלית על־זמנית של רביעיית כלי מיתר ושירים בעלי ארומה של ספרי שירה ולא של מועדון אפוף עשן, מבקש למעשה לעבור מהמקום שכבש לעצמו למקום אחר. טריטוריה פחות עכשווית ויותר "קלאסית".

כדאי לתת תשומת לב גם להגשה של השירים. לכאורה פשוטה, נקייה מאיפור, אבל חודרת קרביים. ההישג של האלבום הזה טמון בביטחון שבו הפכה יוצרת אכולת ספק וכעס לאמנית בעלת מנעד הבעה רחב ומרשים ביותר.