טיפוס לעומק

בשונה מעידני הפרהיסטוריה, כיום כבר יש טכנולוגיה שתאפשר לנו בני האנוש להיכנס למעמקי המערות, ולחקור את המחילות והפירים שנוצרו בהן לאורך מיליוני שנים. אחת הטכנולוגיות שמאפשרות זאת היא חבלי סנפלינג חזקים ואביזרים שמתחברים אליהם, שהם הציוד העיקרי בתחביב האקסטרים יוצא הדופן של שקולניק — תחביב שקיבל גם שם משלו, "מערנות".

גלישת מערות, או מערנות, הפכה בשנים האחרונות לתחביב פופולרי באירופה, ומתחילה לפרוח גם בארצנו הקטנטונת הודות ל"מועדון המערות הישראלי" (caves.co.il) ששקולניק ושותפו שחר פרקל הקימו לפני פחות משנתיים.

איתי שקולניק צילום: שירן גרנות

"שחר ואני חיפשנו זה את זה בלי שידענו שזה מה שאנחנו מחפשים", מספר שקולניק, שבעצמו נחשף למערנות כשחי בחו"ל, בתחילה באי הפסחא באוקיינוס השקט ואחר כך בספרד. "בהתחלה הצטרפתי למועדון המערות של אנדלוסיה ושם התנסיתי לראשונה בגלישת מערות ורטיקלית, אנכית. לפני 12 שנה חזרתי לארץ. התחלתי לחפש מועדון דומה, ומצאתי קבוצות סגורות בודדות אבל לא אחת מוסדרת. כך עלה אצלי הרעיון להקים מועדון ראשון מסוגו בארץ. את שחר, מדריך מוסמך בגלישת מצוקים, הכרתי דרך הפייסבוק והתחלנו לפעול". המטרה של המועדון, שקולניק מסביר, היא להתמקד בפן החווייתי של חקר המערות — לטייל בהן, ואז להשתלשל במורד הבורות הגיאולוגיים ולחקור אותם לעומקם.

מה בדיוק עושים במועדון המערות?

"אנחנו מעבירים קורס 'מערנות דרגה ראשונה', ומלמדים בו טכניקה ייחודית שנקראת SRT — Single Rope Technique. במערות גולשים רק בחבל אחד ולא בשני חבלים כמו בסנפלינג. כך קל יותר להתנייד במערה, שההליכה בה אינה בקו ישר. בקורס לומדים לטפס על החבל עם מכשירים מיוחדים. מי שמסיים את הקורס נכנס למועדון ומוזמן ל־12 טיולי מערות שאנחנו מקיימים במשך השנה. לטיולים כמובן יכולים להצטרף גם אורחים שאינם חברים ורוצים לטעום לראשונה מהעולם הזה של מערנות".

וזה באמת אטרקטיבי? זה לא מפחיד?

"אני רואה שההתעניינות הולכת וגדלה מיום ליום. אני רואה את כמות הנרשמים לקורס ואת כמות השאלות שאנחנו מקבלים בדף הפייסבוק שלנו. זה עולם חדש ולכן הוא מעניין.

"זה עוד לא מתקרב לרמת העניין שיש באירופה. זה תחום חזק מאוד שם, במיוחד בצרפת שמלאה מערות מדרום לצפון, ועל כן כל התחום מפותח מאוד. כמעט בכל מערה באירופה יש שילוט מסודר שמזמין את האנשים לטייל בה. זה גם מקובל לגמרי שמשפחה מעבירה יום בילוי במערה או אפילו יוצאת לקמפינג ומבלה לילה משפחתי באחת. גם בספרד זה תפס חזק, גם בשל הגיאוגרפיה שלה וגם בשל קרבתה לצרפת. המועדונים ברחבי העולם נמצאים בקשר שוטף זה עם זה. גם אצלנו נוצר קשר עם מועדונים שונים, אפילו עם מועדון המערות האיראני. אנחנו מחליפים תמונות וחוויות בפייסבוק, ורואים בין השאר תופעות כמו נשים עם בורקות שעליהן פנס ראש גולשות במערות".

רק לא לעשות צעד שגוי

עד כמה מצב המערות בארץ מתאים ומוסדר לטובת התחביב הזה?

"אחד הקשיים המרכזיים מבחינתנו הוא שבישראל הקטנה כל מטר רבוע שייך למישהו, ואותו מישהו תמיד רוצה לכסות את עצמו מפני תביעות. כל מערה שייכת לאחת הרשויות — קק"ל, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע או רשות מקרקעי ישראל — ורובן, מכיוון שהן לא חשופות לתחום הזה מספיק, לא מאשרות את הגלישה במערות. זה מצמצם מאוד את הפעילות שלנו למערות ספציפיות שאפשר לטייל ולגלוש בהן".

וזה באמת מונע מאנשים לגלוש?

"אנשים מכל העולם גולשים בכל המערות בארץ, בהם כאלה שנחשפו לזה בחו"ל ומתארגנים ביניהם באופן פרטי. העובדה שהתחום אינו מוסדר חוקית יוצרת לפעמים מצבים לא נעימים. כך, למשל, בחג שבועות האחרון הוצאנו טיול היכרות לאנשים שרצו לטעום מהתחום. הגענו לאחת המערות המורשות לגלישה, ומכיוון שזה היה חג היו שם הרבה יותר מטיילים מבדרך כלל. משהו כמו 60 או 80 איש בו־זמנית באותה המערה. אנשים דחפו, עלו למעלה, ירדו. ומדובר בקהל ישראלי, שהוא לא קהל קל. מצבים כאלה מסכנים את המטיילים. אם בנאדם לא קשור ועושה צעד לא נכון, זה מסוכן. הסיטואציה העמוסה הזו מורידה מהטעם הטוב של הטיול. אנשים גם נוטים לפגוע במערה עצמה, בסלעים ובנטיפים בני עשרות אלפי שנים. כל זה נגרם בגלל חוסר מודעות וחוסר רצון של הרשויות לפתוח מערות נוספות. לשם זה הקמנו את המועדון, כדי למנוע מצבים כאלה. רק כשאנחנו מביאים אנשים מחו"ל כדי להכשיר את הצוות, האורחים מבינים עד כמה קשה להיות מערן בישראל".