כמו אוויר ללבישה
עבודה ומקלחת וחולצה לבנה שמחליקה על הגוף כמו סדין, כזו שגם אחרי אינסוף כביסות רק תשתבח
10:3902.09.15
זה היה מין רגע מכונן כזה, אי שם בשנות התשעים. עלעלתי באחד המגזינים, "ווג" או "וניטי פייר", הוזנתי במראות מפתים של דוגמניות בבגדים מעוצבים, ופתאום היא זהרה כמו יהלום בין דפי הכרומו. קרולין בסט־קנדי, אשתו הטרייה של ג'ון קנדי ג'וניור.
יחד הם היו אז הזוג הלוהט של
היה כל כך מרענן אחרי כל הבגדים המעוצבים מדי, המתאמצים, לחזות באלילת הסטייל החדשה מופיעה לאירוע רשמי בפריט בסיסי כל כך. בסיסי, אבל מהסוג שלעולם לא מאבד מזוהרו: חולצה לבנה, עם צווארון וחפתים, מהזן שכל גבר יכול למצוא בקלות במגוון מחירים ואיכויות ונשים ייאלצו לחפש עד כלות.
כי הכי מסובך למצוא את הדבר הכי פשוט: חולצה לבנה שתסגור את הפינה בכל מצב שבו תעמדי אבודה מול הארון ולא תדעי מה ללבוש לאירוע ייצוגי או סתם למשרד או לפגישה. חולצה לבנה לעולם לא תכזיב. היא תמיד תיסוך בך תחושה חגיגית ורעננה, ועם זאת לא תביך, לא תסגיר שום מאמץ. היא תיראה קוּל עם ג'ינס ומגפיים מתחת לז'קט בחורף; או זוהרת עם ג'ינס, סנדלי עקב וזוג עגילים בערב קיץ.
כדי שהמנה הפשוטה הזאת תתעלה מעל עצמה חומרי הגלם צריכים להיות האיכותיים ביותר. בדיוק כמו לחם טוב, כמו שמן זית משובח. זה לא המקום להתחכם או לחסוך. לכן משפט המחץ הידוע "אין לנו כסף לבגדים זולים" הוא המשפט שכדאי לשנן כשאת יוצאת למסע חיפושים בעקבות החולצה הלבנה המושלמת.
בעקבות קנדי יצאתי אז לחפש לי אחת. את הראשונה רכשתי אצל אילנה אפרתי, חולצה מכותנה מצרית עם צווארון קטן עומד שהוסיף חידוד להופעה. כמה שנים לאחר מכן מצאתי חולצת כותנה לבנה מושלמת בחנות של מקס מארה בגן העיר, בת שש־שבע שנים לפחות. היא החזירה יפה את ההשקעה, שרדה אלפי כביסות ותמיד שימחה אותי. את הלבנה האחרונה מצאתי, אחרי חיפושים ואינספור חולצות רחבות / ארוכות / מעוצבות מדי, בחנות הכלבו רינצֵ'נטֶה שבפירנצה, ודווקא באגף של "ברברי" האנגלית. ליד הקופה כמעט התחרטתי בגלל המחיר, אבל נזכרתי שכמתלכלכת סדרתית אני זקוקה לחולצה שאפשר לסמוך עליה.
כדי להשאיר אותה כזו, עמידה ובלתי מנוצחת, יש לכבס אותה בסיום כל לבישה כדי שלא תצהיב, וקודם לכן יש לרסס את פנים הצווארון במלבין כדי שתתקבל צחה וברה. וצריך לכבס אותה רק עם פריטים לבנים, ולא עם שום פריט בגוון אחר, בהיר ככל שיהיה.
נזכרתי איך בשלב מסוים, כשנשברתי וקניתי כמה חולצות לבנות ברשתות הזולות, הן איבדו את פריכותן אחרי כביסות ספורות יחד עם אותה איכות מסוימת שיש לחולצת כותנה לבנה טובה באמת; כזו שגם אם תכובס אינסוף פעמים, תשתבח, תתבלה בחן ותהפוך לקולית - כי הכי כיף שהבגדים שלך נראים שייכים לך, קצת משומשים ועם הרבה אופי. חולצה כזו תתאים את עצמה בקלות לכל פריט ותשרה איפוק ואצילות.
עבודה ומקלחת וחולצה לבנה שמחליקה על הגוף כמו סדין. כי כשאת מתבלבלת, חולצה לבנה טובה תחזיר לך את צלילות המחשבה. עובדה, אפילו אושיית האופנה קרלה סוֹזאני, בעלת "דייצ'י קורסו קומו" במילאנו, מקדש של עיצוב שעליו היא חולשת עליו ברוב טעם וסגנון (אחותה, פראנקה, היא עורכת "ווג" האיטלקי), צולמה פעם לראיון בחדר הארונות שלה, מול ארון עצום ממדים ופתוח לרווחה. ומה היה תלוי בארון? עשרות חולצות לבנות. היש הוכחה טובה יותר?
