האיש הכי עסוק בשבוע האופנה

זהו תפקידו של ניקולה אושניר, שרשימת לקוחותיו מורכבת, בין היתר, ממותגי האופנה הכי נחשקים בעולם: לואי ויטון, דיור, פראדה, קלואה, הרמס, ריק אוונס, ג'וצי ועוד. השירות שהוא מעניק להם הוא, בעצם, כתב ידו.

הזמנות שיצר אושניר לבתי האופנה רושאס ולואי ויטון

אושניר (36) הצרפתי הוא הקליגרף (אמן הכתיבה הקישוטית, שהיתה נפוצה בעיקר בכתבי קודש - ת"ו) הכי עסוק בפריז וגם מחוצה לה, במיוחד בימים כמו אלה, שבהם מתכוננת העיר לתצוגות אופנת הסתיו 2015. אליו פונים לקוחות המבקשים ליצור סמלים, חתימות מקוריות, אותיות מובחנות והזמנות לפתיחות של תערוכות, ארוחות יוקרתיות - ותצוגות כמובן. בעולם שבו יוקרה הופכת קלה להעתקה, וכשבמרחבים הדיגיטליים הורדת פונטים והדפסתם נעשו זמינים לכל, החלו מותגי־העל לחפש את הדובדבנים שיגדירו אותם כשיא הקצפת. אושניר הוא דובדבן שכזה.

אם המחשב מסוגל להפיק טקסטים ואימג'ים אחידים ומדויקים, אושניר אמור לספק בדיוק את ההפך - את הפרסונליזציה של הכתב. לכל אחד מלקוחותיו הוא יוצר כתב שונה לגמרי, בהתאם לדנ"א שלו ולדרישותיו.

הוא משקיע זמן רב במחקר מקדים על כל לקוח ומתחיל את העבודה מאות אחת שמושכת את תשומת לבו בשם המותג או האדם שמולו. סביבה הוא בונה את כל השאר, והבסיס לכל הוא האינטואיציה שלו. לפראדה הוא יצר כתב בסגנון "עתידני שעדיין קשור למורשת העבר", לוורסצ'ה הוא כתב בסגנון רוקוקו עם משיכות ארוכות מעלה ומטה, ועבור מרג'יאלה הוא ערך הבחנה בין סגנון אנגלי בקו ההוט־קוטור לבין דמיון למכונת כתיבה בקו האופנה הלבישה.

ניקולה אושניר צילום: איי אף פי

אושניר עובד גם מעבר לגבולות עולם האופנה, ויוצר כתב אישי למוזיאונים, יקבים, חברות רכב, מלונות, משפחות אצולה, רוקמים וצורפים, שחורתים את כתב ידו על אבנים יקרות ויהלומים. כמו כן, הוא יוצר איורים למגזינים, לוגואים, כרטיסי ביקור, מכתבים אישיים, עבודות מיתוג ואף קעקועים. בעבר סיפר כי העבודה המוזרה ביותר שעשה היא כתיבת הזמנות בדם אמיתי לחתונתו של אוליגרך רוסי, לבקשתו.

מחיר פיזי

אחת מתקופות השיא בעבודתו של אושניר היא כאמור סבב שבועות האופנה העולמיים. במהלך שבוע האופנה בפריז הוא מפיק לבדו כ־20 אלף הזמנות בכתב ידו, כך על פי דיווחיו, עבור כ־60 לקוחות. ההזמנות ממוענות לאנשים העסוקים, העשירים והביקורתיים במדינה, ותפקידו הוא לגרום להם, באמצעות כתב ידו בלבד, לחוש יחידים ומיוחדים ולגרום להם לפנות זמן ביומן לטובת תצוגות האופנה.

אושניר מכיר היטב את הקודים וההיררכיה של עולם האופנה ומתמצא בתוכניות הושבת המוזמנים בכל תצוגה, נושא רגיש בשבוע האופנה. על אף ניסיון של 12 שנים בתחום שבו "התמוטטויות עצבים קורות לעתים תכופות", הוא עדיין נרדם לא פעם במשרד או מבלה לילות במשרד יחסי ציבור כלשהו בהמתנה להחלטה הסופית על סידורי ישיבה.

כיום הוא עובד עם צוות שהוא הכשיר בעצמו. לדבריו, הוא מבלה כשמונה שעות ביום בכתיבה ועושה עשרות עד מאות ניסיונות עד שהוא מגיע לתוצאה הרצויה. למקצועו יש גם מחיר פיזי - את המזור לכפות הידיים הוא מוצא במסאג'ים ותרגילי מתיחה. מאחר שכף ידו הימנית מבוטחת, הוא נמנע מפעילויות כגון סקי.

אושניר מעולם לא למד קליגרפיה. הוא גדל ברובע מעורב אתנית בפריז לאב אלג'ירי ואם צרפתייה. בעבר סיפר כי כמי שגדל בין יהודים ומוסלמים ולמד בבית ספר קתולי החשיפה לשלוש הדתות ולכתביהן השפיעה על התפיסה הוויזואלית שלו. כילד ביישן הוא מצא נחמה בספרים ונמשך לאסתטיקה, למקצב של האותיות ומעל לכל - לניחוח הדיו.

עם סיום התיכון הוא נרשם לבית ספר לעסקים, אך לאחר התמחות בבנק עזב את עולם הפיננסים ופנה לאמנות. הוא החל לעבוד בגלריות לאמנות, עד שהגלריסט ז'אן גבריאל מיטראן (בנו של נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן) שעבד איתו הבחין בכישרונו יוצא הדופן.

הזמנות שיצר אושניר לתצוגות האופנה של סתיו 2014

"תמיד נצטרך לכתוב"

בראיון לבלוגרית גאראנס דורה סיפר אושניר כי ב־2001 ביקר בתערוכה של אנדי וורהול בפריז והחל לאייר ולהעתיק את ההדפסים והתוויות שראה. אף שהשקיע בכך דקות מועטות, התוצאה נראתה נהדר. הוא החליט שאת 1,800 ההזמנות לארוחה שהפיק עם מיטראן לכבוד פתיחת תערוכה בגלריה יכתוב בעצמו וגם את פתקי ההושבה. לאירוע הגיעו כמעט כל המוזמנים וכעבור שעה נמכרו כל העבודות. רוב באי האירוע, מהאליטה של צרפת, לקחו את פתקי ההושבה הביתה, מה שגרם לאושניר להבין, לדבריו, כי מחווה אישית כזאת יכולה להפוך אירוע שגרתי לבלתי נשכח.

לאחר מכן בילה אושניר שנה בברזיל וכששב הקדיש את כולו לאמנות הכתיבה. בראיון לדורה הוא אמר כי כשהתחיל לעסוק בקליגרפיה היו בפריז רק חברה שיצרה הזמנות בכתב יד וקליגרפית שיצרה בשלושה סוגי כתב פשוטים, לכן הוא מאמין שטרנד ההזמנות בכתב יד החל בזכותו.

את הקליגרפיה מגדיר אושניר כשפתו השנייה, והוא אינו חושש ממעמדה של מלאכה ידנית שכזו בעולם הטכנולוגי. "תמיד נצטרך לכתוב", הוא אומר, "כל לוחות ההשראה והטאמבלרים כיום לא באמת שייכים למישהו, רק כתיבה מראה מי אתה באמת. אתה חייב להכיר את עצמך כדי לקחת עט ולהביע את רגשותיך על נייר".