אלמותי

יש מן הסמליות בכך שהאלבום הראשון שיוצא לאחר מותו של אריק איינשטיין הוא דווקא מהדורה מחודשת ל"משירי אברהם חלפי": השירה של חלפי עוסקת במוות, בסופיות של האדם ובסתמיות שבשגרה. הצורך של איינשטיין לעבד מחדש דווקא את השירים האלו נדמה כרמז מטרים.

האלבום החדש מחולק לשני דיסקים, אף כי ניתן היה לדחוס את 70 הדקות הללו לדיסק אחד. הראשון מכיל את האלבום המקורי שיצא ב־1988 בתוספת שני שירים שהוקלטו עם יוני רכטר לאחר מכן, והשני מכיל ארבעה שירים שהקליט איינשטיין עם המוזיקאי הצעיר גיא בוקאטי, בתוספת ארבעה שירים מאת חלפי שהופיעו באלבומים אחרים. אף שקצת לא הוגן להשוות בין קולו הצלול של איינשטיין של סוף שנות התשעים לזה של השנים האחרונות, ההשוואה מתבקשת. ב"אדם בחדרו" קולו של איינשטיין סדוק, ובמונולוג הפתיחה נשמע אכול סיגריות באופן שמזכיר את נתן זהבי.

אריק איישטיין. השירים עוסקים במוות צילום: מיכאל קרמר

"נותרו שנים ספורות / אני יודע כי ספורות", שר איינשטיין בשיר השני שעליו עבד עם בוקאטי, ובו הוא כבר נשמע צלול יותר, כמו המשך טבעי של האלבום המקורי, גם בסאונד וגם בעצבות האפלולית. "ולמות", התוספת המוצלחת ביותר לאלבום, שסוגר את הדיסק הראשון, מצמרר בטקסט ("ולמות למות בסתר פה בחדר ולדעת") ובקולו הצרוד של איינשטיין.

המחווה שבהוצאת האלבום היא לרכטר כמעט כמו שהיא לאיינשטיין או לחלפי, בטח כשנוצרת הפרדה ברורה באמצעות הדיסקים הנפרדים, ויוצרת זרקור מחודש על כמה מלחניו ועיבודיו היפים ביותר. הדיסק השני הוא תוספת נאה שעומדת יפה בגודל המעמד, ובסך הכל זוהי הוצאה יפה שעושה כבוד ליוצרים חשובים: בלחנים, בעיבוד, בהגשה ובכתיבה. וטיפ לסיום: אם מתוכננות הוצאות מחודשות נוספות מעיזבונו של איינשטיין, ראוי לזכור את קהל אספני התקליטים העבריים. בכל העולם נהוג לכלול בהוצאות מחודשות גרסה מהודרת של תקליט 180 גרם, ומן הראוי שאיינשטיין יזכה לכבוד דומה.